החנונים מ"המירוץ למיליון": "זאת לא בושה להיות חכם"

"אנחנו חד משמעית לא דומים! כל מי שאומר שאנחנו דומים - זה באשמתכם", אומרים סיד ואיל מ"המירוץ למיליון" (רשת, רביעי ושבת) ויוצאים למתקפה. "אתם רואים שני ג'ינג'ים עם משקפיים וחושבים שזה אותו בן אדם. זה אומר שאתם גזענים".

סיד ואיל: "אנחנו לא דומים"(צילום: מיכה לובטון)

שניהם מתעסקים בהייטק בחייהם המקצועיים - איל דניאל בן ה-25 הוא גם יועץ לחברות בענייני נתונים ועובד בתאורה להצגות תיאטרון, וסיד (סידני, ר.ב) פיינר התחיל לימודי תואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה באוניברסיטת תל אביב. ההיכרות של השניים הייתה במהלך שירותם הצבאי ביחידת 8200. "עברתי למדור חדש והתחלתי לעשות יומיות", מספר סיד, "כשהגעתי לתפקיד החדש, הייתה לי שם חברה מהתיכון שאמרה לי 'יש פה מישהו כמוך, בואו נשב שלושתנו'. אני זוכר את הפעם הראשונה שנתקלתי בו, כל החיילים היו מדוגמים והוא הגיע מפוזר עם חם צוואר כזה על הראש ופליז פתוח שרואים שמתחת אין מדים, ואמרתי לעצמי 'מי זה השלוח הזה?'".

איל, גם אתה זוכר את זה ככה?

"אני לא אשקר, אני זוכר את זה אחרת. אני זוכר בעיקר חברה משותפת שאמרה בילדותיות 'יש מישהו שדומה לך אתה חייב להכיר אותו'. אמרתי שזה נשמע כמו טיעון רלוונטי (צוחק)".

עוד מ"המירוץ למיליון":

"אף פעם לא ראיתי את אמא בוכה"

"אומרים לנו 'תגידו תודה שאתן לא בעזה'"

"באנו ל'מירוץ למיליון' להוכיח שאנחנו יותר מסתם בנות יפות"

הרעיון להירשם לתוכנית הריאליטי "המירוץ למיליון", לא היה משהו שהם חשקו בו בעצמם. "אנשים היו עוצרים אותנו ברחוב ושואלים אם אנחנו אחים", נזכר סיד, "והיו אומרים לנו שאנחנו חייבים ללכת ל'המירוץ למיליון'. אמרתי לאיל שצריך להירשם ונרשמנו דרך חבר בעבודה שהכיר מישהי שעבדה שם, ואז נוצר קשר. בהתחלה בכלל לא חשבנו על האופציה שנתקבל, אמרנו שנזרום ומה שיהיה יהיה, לא באמת חשבנו שזה יקרה". איל מצידו מספר על תחושה דומה עד האודישן הראשון, שם מבחינתו, הכל השתנה. "נפל לי האסימון בזמן האודישן הראשון שזה זה. אולי כי לא רצינו לנאחס את עצמנו אמרנו שלא, אבל בתכלס שנינו ידענו שאנחנו בפנים, התחושה הייתה טובה".

השניים התיישבו על המשבצת של החנונים הגאונים ובזה - הם משוויצים בגאון. "לא הייתי רוצה לשנות את זה", אומר איל, "גדלתי לתוך דימוי של מגניבות וכמה שווה להיות מגניב, אבל אני מסתכל על זה מהצד, ואני חושב שזאת לא בושה להיות חכם, לדעת, לחקור ולהתעניין. זה גיקיות. אני בעד זה ואני גם מעודד גיקיות בהקשר הזה".

סיד, לך יש בעיה עם תדמית החנון?

"לא, אין לי בעיה עם התדמית של הגיק אבל אני לא רק זה. יש לי חיים חברתיים מעבר לזה, אני יוצא למסיבות, אני חי, אני מבלה. אין לי בעיה עם זה שאני חנון ואין לי בעיה גם שיראו את זה על המסך".

מעודדים גיקיות(צילום: מיכה לובטון)

עכשיו הם כבר חברים. טיה ופיי(צילום מסך)

דווקא לאור התדמית שדבקה בהם, סיד ואיל מופתעים לשמוע שהם נחשבים לאחד הזוגות האהובים ביותר בתוכנית. "התגובות רק חיוביות", מספר איל, "באופן שמדהים אותי. כמות האהבה שאני מקבל היא מטורפת, אנשים מבקשים בנימוס תמונה אבל הם לא מבינים שאותי זה יותר משמח. הייתי בטוח שנהיה המתנשאים, שתהיה סלידה מאנשים שמחזיקים מעצמם ויודעים שהם חכמים. זאת הסיבה שמאוד ביאסה אותי התקרית עם טיה ופיי. הרי באנו לשחק ובאנו לשחק בפאן ובכייף".

אז השלמתם או לא?

סיד: "וואו, קיבלנו מלא הודעות על טיה ופיי ושואלים אם השלמנו. אני שמח לומר שהשלמנו וכולנו חברים, אנחנו נפגשים ומדברים והכל בסדר".

בתדמית החנונים איל וסיד משוויצים בשמחה, אבל כשהגיעו ל"המירוץ למיליון", הם חששו שיתייגו אותם דווקא בתור ההומוסקסואלים. "לא רצינו לבוא על תקן הגייז", אומר סיד, "פחדנו שזה יהיה התקן שלנו ואז הגענו ופגשנו את הממנים (יצחק וחביב) ואמרנו 'אוקיי, זאת לא המשבצת שלנו'. משהו בי נורא שמח".

למה?

"ההומואיות שלנו לא רלוונטית למי שאנחנו בתוכנית. אני הומו, אין ספק, אבל זה פשוט לא רלוונטי למה שאני מציג. אני עם שמחת חיים, כל מי שעם שמחת חיים חייב להיות הומו?"

איל: "במבחן התוצאה אתה כן, אז מה זה אומר?".

(צילום: אמיר מאירי)

חביב ויצחק ממן(צילום מסך)

הליך היציאה מהארון היה לא פשוט עבור סיד - לקח לו זמן להשלים עם עצמו קודם כל. "לקח לי הרבה זמן לקבל את זה עם עצמי, אבל מהרגע שקיבלתי את זה סיפרתי לחברים ואז למשפחה. אני חושב שהייתי בן 20 בערך. כל הזמן חשבתי שאני רוצה שתהיה לי חברה ושאני אחזור לאהוב בנות, אבל מה זה לחזור? זה אף פעם לא קרה. בהתחלה לא הייתי יוצא בכלל ולא הייתי בליין אז היה לי יותר קל לא לשאול את עצמי שאלות. אבל בתקופת הצבא התחלתי לצאת בסופי השבוע והייתי יוצא עם גברים. וכשהייתי חוזר לצבא שאלו אותי איפה הייתי ולאן יצאתי והיה לי מוזר לשקר, אז פשוט השלמתי עם זה".

במקרה של איל כך הוא מעיד, לא היה אירוע של יציאה מהארון. זה פשוט קרה. "גדלתי בתור נער סקרן. אני אדם מאוד אנליטי, וגם כשאני עושה אמנות הכל אצלי נורא ממוספר וממוחשב, ודווקא במיניות לא הצלחתי להגיע להגדרה. נמשכתי לבנות בצעירותי, ואני עדיין נמשך לבנות. זאת שאלה מאוד פתוחה אצלי. עכשיו אני יודע שהתאהבתי בבן אדם שהוא גבר. זה לא מגדיר אותי בשום צורה שהיא. לא יצאתי מהארון כי אף פעם לא הסתרתי. להורים שלי היה ברור כי הם ידעו שאני סקרן, אבל השיעור הגדול שלמדתי זה להסתכל על אחרים - ויישמתי אותו על עצמי. כלומר, אחרי שסיימתי את החלק האגואיסטי של איך יקבלו אותי, ידעתי שאני צריך לחשוב איך לעזור להם לקבל את זה".

"לא רצינו לבוא על משבצת ההומוסקסואלים"(צילום: מיכה לובטון)

סיד ואיל(צילום: מיכה לובטון)

איך עזרת להורים שלך לקבל אותך?

"יש משהו ביציאה מהארון שזה מאוד עליי, כולם שואלים 'איך אתה מרגיש?', ואז נשאלות שאלות שמעצבנות אותי. יש שאלות שהן אינטימיות מדי והדרך שלי לעזור הייתה פשוט להיות שלם עם התשובות שלי ולענות בקור רוח, נימוס והבנה".

בחזרה למירוץ. מי הייתם רוצים שיזכה?

סיד: "קארין ואריאל הם הפייבוריטים שלנו, אמרתי לאיל בפעם הראשונה שראיתי אותם - אם מישהו יזכה וזה לא יהיה אנחנו - אני רוצה שזה יהיה הם. הם כל כך חמודים ואוהבים".

איל: בגלל זה מגיע להם? אני לא מרגיש שהם הפייבוריטים שלי. עדן ואביעד מעולים במשחק. חווינו אותם כאלופים והם צריכים לזכות".

מה אתם מתכננים לעשות עם 15 דקות התהילה?

איל: כשאני עובד בהצגות, אני רגיל לפריווילגיה שלא שמים לב אליי ופתאום זה לא אפשרי, כולם מכירים אותך וזה מטורף. והאמת שזה מאוד מחמם את הלב אבל בכנות מלאה אני מחכה שזה יעבור, מחכה שה-15 דקות תהילה יעברו. הייתי רוצה להנחות, לעשות צחוקים מול מצלמה, אבל אם לא, אז לא נורא, זה לא החלום הגדול שלי".

סיד: "אני בא בראש פתוח ומנסה לשלב את זה בחיים שלי, אני לא אעשה את זה על חשבון הקריירה. אני מוכן למצוא איזון בין העולם הזה להיי טק שלי".