האם הנשיא טראמפ הוא פילו-שמי?
מאמר חדש מעורר הדים בארה"ב ומסביר מדוע הנשיא טראמפ חוטא באנטישמיות
מצד שני״, הוא מוסיף, ״הוא מצהיר בימים אלו שיהודים שמצביעים למפלגה הדמוקרטית אינם נטמנים לישראל. בכך הוא מעלה שאלה מדאיגה לאנטישמיות העתיקה שמופעלת כנגד יהודי ארה״ב.
למעשה, רוזנברג טוען במאמרו שבעצם האמירה, הנשיא מרמז שיהודי ארה״ב הם אורחים זרים במדינה וכי מקומם בישראל. הוא מזכיר את ההערה של הנשיא רק בחג החנוכה האחרון כשבמסיבה בבית הלבן התייחס הנשיא לישראל מול הקהל היהודי וכינה אוצה: ״המדינה שלכם״.
ולראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כ״ראש הממשלה שלכם״.
״אותה נטייה להערות אנטישמיות חוזרת לא מעט לאורך השנים, הרבה לפני ימי הנשיאות שלו. הוא חזר שוב ושוב על כך שיהודים הם חמדנים, או תאבי כסף ומשתמשים בעושרם כדי לשלוט בפוליטיקה.
בספר משנת 1991, נשיא לשעבר של מלון טראמפ פלאזה וקזינו כתב כי טראמפ אמר לו: "חבר'ה שחורים סופרים את הכסף שלי! אני שונא את זה. הסוג היחיד של אנשים שאני רוצה לספור את הכסף שלי הם בחורים קצרים שלובשים כיפה כל יום.
רוזנברג מעלה מושג מסקרן בהתייחסותו ליחס של הנשיא ליהודים. ״האם״, הוא שואל, ״טראמפ הוא אנטישמי או פילו-שמי?״
התשובה הוא עונה- שניהם. ״העיקרון שמסביר את השקפתו המנוגדת לכאורה כלפי יהודים הוא פשוט: טראמפ מאמין לכל הסטראוטיפים האנטישמיים על יהודים. אבל הוא רואה בתכונות האלה ראויות להערכה.״
טראמפ מאמין, כך הוא כותב, ״שיהודים הם זרים בארצו שמשתמשים בעושרם בכדי לשרת ולקדם את האינטרסיים שלהם אלא שהוא רואה זאת כהתנהגות חיובית.״
במאמר מזכיר בעיתונאי כי הנשיא כבר רבות הזכיר כי הוא רוצה שיהודים יהיו עורכי דינו וינהלו את כספו, ״כך שגם הוא יוכל להיות עשיר. הוא רוצה אותם בצד הפוליטי שלו, כך שגם הוא יוכל להיות חזק. הוא רוצה לקנות פוליטיקאים, בדיוק כמו שהוא חושב שהם עושים. כאדם שתמיד עמד אך ורק למען האינטרס העצמי של עצמו, טראמפ לא רואה בתפיסה האנטישמית של היהודי המעוניין להטיב עם עצמו ועם האינטרסים האישיים שלו כעלבון, אלא מחמאה. הוא מתעדף את צרכיו לפני האינטרס הלאומי, ולכן הוא רואה את הרעיון שיהודים עשויים לעשות אותו דבר עם עצמם או עם ישראל כטבעיים לחלוטין. הבנה זו״, הוא טוען, ״יש בה גם כדי להסביר את ההיבט המבלבל ביותר בהתפרצות האנטישמית האחרונה של טראמפ. הנשיא טען כי היהודים הדמוקרטים "אינם נאמנים" לישראל.״
טראמפ טען כי היהודים הדמוקרטים לא היו מספיק מסורים ליהודים אחרים או לישראל - שהם לא היו נאמנים חזקים מספיק. במילים אחרות, ״הוא בעצם מתח ביקורת על יהודי אמריקה על כך שהם לא תואמים את הסטראוטיפ האנטישמי״.
רוזנברג מספר שמדובר בצורה די מוכרת של אנטישמיות. ״ככתב שסיקר אנטישמיות שנים רבות, ראיתי את התופעה הזו במדינות רבות, בעיקר כאלו שיש בהן מעט יהודים, בהן סטריאוטיפים מתפשטים מהר יותר כשאין יותר מדי דמיון עם האוכלוסיה מסביב. בטייוואן״, הוא טוען, ״ישנה אמירה אירונית ותיקה שטוענת שפילו-שמי הוא פשוט אנטי-שמי שאוהב יהודים.״
רוזנברג מסכם ומזהיר כי בעוד זוהי כנראה הצורה ה״חיובית״ יותר לאנטישמיות, היא עדיין מסוכנת מאוד וזהו אותו המטבע משני צדדיו. ״כשהאיש החזק בעולם מחזק את אמונותיהם של גזענים, זה מחזק את כוחם ובמצבים מסוימים, הפילו-שמיות יכולה בקלות להפוך לאנטישמיות וכל מה שכרגע מוצג כחיובי יכול לשמש נגד היהודים.״
הנשיא, מסכם רוזנברג, ״משחק בגלוי עם אותו מטבע, ומשליך אותו ברשלנות לטלוויזיה הלאומית. אנחנו יכולים רק לקוות שזה לא ינחת בצד הלא נכון.״
