איך לזהות סימני אובדנות אצל ילדים?

העלייה באובדנות ילדים בשנים האחרונות היא תופעה מדאיגה ומעוררת בהלה, יחד עם זאת לרוב התאבדות ניתנת למניעה. המודעות, ההקשבה והתמיכה של ההורים היא משמעותית ויש ביכולתה להציל חיים. האתגר נעוץ בהתערבות מוקדמת.  

מחקרים מראים כי בקרב מרבית הילדים שביצעו מעשים אובדניים, הייתה ברקע מצוקה נפשית חריפה, כאשר ההבחנה השכיחה ביותר הנה דיכאון. בשונה ממבוגרים אשר ורבליים יותר, דיכאון אצל ילדים הוא חמקמק ולעיתים סמוי מן העין.

ילדים לא מדברים את הקושי - הם מתנהגים אותו. כהורים חשוב להיות ערניים לכל שינוי התנהגותי בקרב הילדים, לרבות ירידה ניכרת בשמחת החיים וביכולתם לחוות הנאה מפעילויות שבעבר היו מקור לסיפוק.

דיכאון אצל ילדים לפעמים סמוי מהעין(צילום: shutterstock)

ישנם מספר גורמים אשר יכולים להיות מעורבים בעליה ברמת המצוקה והסיכון בקרב ילדים. גורמים אלה כוללים גם תנודות ושינויים שהם מסימני ההיכר של החיים בימנו. תקופת הילדות מתקצרת, גיל ההתבגרות מקדים, הבגרות הגופנית מואצת, בזמן שהבשלות הרגשית לא תמיד מדביקה את הקצב.

השפעת המסכים

ילדים נחשפים בגיל מוקדם יותר לטכנולוגיה שעלולה לשמש נגדם כערוץ אלים ובריוני. נידוי וחרם מכים ללא רחם בכל מקום וגם בבית: ביתו של הילד כבר אינו מבצרו.

הישאבות מוקדמת ובלתי מאוזנת למסכים על חשבון פעילות גופנית וחברתית, עלולה לפגוע ביכולת ליהנות ממפגשים חברתיים מתגמלים שיש בהם לשמש דרך לקבלת תמיכה חיונית בעת משבר.

קראו עוד:

דיכאון סמוי אצל ילדים: כך זה נראה

"הצלחתי להציל את בתי משיימינג"

פחד משתק: כשהחרדה משתלטת על הילדים

ישנם מחקרים הקושרים בין אימפולסיביות והיפראקטיביות בגילאים צעירים לאובדנות, ויש הקושרים בין התנהגות אובדנית בקרב מתבגרים צעירים לשימוש הגובר בסמים.

בנוסף, היות ותפיסת המוות בקרב ילדים צעירים אינה מגובשת דיה, ילדים לעיתים אינם מבינים את סופיות המוות. במשחקי מחשב פופולריים ניתן "להתאבד" ולחזור לחיים, בדומה למתואר גם בסדרות האנימציה והסרטים המצוירים.

רואים התאבדויות גם במשחקי מחשב(צילום: shutterstock)

מניעת התאבדות היא אתגר עולמי. מעל 800 אלף אנשים מתים כל שנה כתוצאה מהתאבדות, ובישראל לא עובר יום ללא התאבדות של לפחות אדם אחד, מאות בני אדם מדי שנה. ב-10 בספטמבר יצוין ברחבי עולם היום הבינלאומי למניעת אובדנות. נתונים עדכניים מלמדים כי תשומת לב מיוחדת צריכה להינתן למניעת אובדנות של ילדים, עוד לפני הגיעם לגיל ההתבגרות.

כיצד לזהות מצוקה חריפה ואיך להגיב נכון?

1. מודעות לגורמי סיכון ורגישות לסימני מצוקה

בנוסף לגורמי הסיכון, קיימות אוכלוסיות ילדים בסיכון שיש להיות ערניים אליהם במיוחד. אוכלוסיות אלה כוללות בין השאר ילדים ומתבגרים המתמודדים עם סוגיות של זהות מינית, קהילת הלהט"ב, נפגעי/ות תקיפה מינית, אלימות והתעללות. הסיכון לאובדנות גדל משמעותית במקרים של ניסיון התאבדות קודם או היסטוריה משפחתית של אובדנות.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

מעבר לכך, קיימים אירועי לחץ נקודתיים או מתמשכים המהווים שינוי קיצוני ועלולים להוות טריגר להתאבדות. אירועים אלו כוללים חווית אובדן (מוות, פרידה וגירושים), בריונות (פנים אל פנים או מקוונת), פגיעה ואלימות, חוויית השפלה וחשיפה לא מותאמת להתאבדות.

פעמים רבות, גם ילדים שחושבים על התאבדות משדרים לסביבה באופן מפורש או מרומז את כוונתם. הורים ואנשי חינוך נדרשים להיות קשובים ורגישים לתשדורות אלה ולא לתת להן לחמוק ללא התייחסות.

2. אל תפחדו לשאול ישירות על אובדנות

אשמה והאשמה מונעים מאיתנו להושיט עזרה. למרות הבהלה, כהורים, חשוב לשמור על קור רוח ולהימנע מגילויי חרדה ודאגה שעלולים להרתיע ילדים מלשתף את הוריהם במה שהם חווים. הקשיבו לילד וגלו התעניינות בשלומו, ברגשותיו ובמחשבותיו.

ניתן לומר: "שמתי לב שאתה נראה עצוב בזמן האחרון. ספר לי איך אתה מרגיש" או לשאול "למה אתה מתכוון כשאתה אומר שנמאס לך מהכול?"

למרות הבהלה, שמרו על קור רוח(צילום: shutterstock)

במהלך השיחה שמים לב להימצאותם של גורמי סיכון וסימני אזהרה ומאפשרים לילד להתבטא באופן חופשי ופתוח ללא חשש מביקורת או לעג.

אל תפחדו לשאול על אובדנות בצורה ישירה. ניתן לשאול בפשטות: "היו לך מחשבות על התאבדות?" או "האם חשבת למות?" מחקרים מוכיחים כי השאלה אינה מכניסה רעיונות לראש למי שלא חשב על כך, ומנגד יש לה יכולת להציל חיים.

בניגוד לחשש המובן, זה לא שילד יאמר לעצמו: "איזה רעיון מצוין. איך לא חשבתי על זה קודם?" אלא ששאלה ישירה ופשוטה שנשאלת בצורה מותאמת גיל תגרום לילד לחוש מובן ומוגן. יש להימנע משאילת השאלה באופן שיפוטי וביקורתי, כגון: "לא חשבת לעשות משהו מטומטם נכון?"

ההבנה שלנו למצוקה היא הנוגדן הטוב ביותר לתחושת הבדידות הנוראית שבה ילדים בסיכון שרויים. קים הבדל גדול בין הבנה וקבלה של הרגשות הכואבים והמחשבות האובדניות לבין הסכמה והצדקה של מעשה אובדני.

3. פניה לקבלת עזרה מקצועית

נטיעת תקווה ואמונה שיש מוצא באמצעות הטמעת מסרים הבאים:

• לעולם לא תהיה לבד, אני כאן בשבילך.
• אין דבר שאתה לא יכול לספר לי.
• לכל בעיה וקושי יש יותר מפתרון אחד.
• גם ילדים חזקים חווים רגעים "חלשים".
• כל אחד עובר תקופות קשות לפעמים, זה חלק מהחיים.
• אני מאמין ביכולת שלך להתמודד ולהתגבר.
• לדעת לבקש עזרה כשקשה לנו היא סימן לחוזק.
• יש אנשי מקצוע ומומחים שיודעים איך לעזור לך. נעבור את זה ביחד.
• תודה שסיפרת לי.
  

כאשר ילד נמצא בסיכון אובדני מיידי (מאיים לפגוע בעצמו או שלח הודעה מדאיגה), חשוב להרחיק אמצעים מסכנים ולא להשאיר אותו לבד, עד להבאתו להערכה ולקבלת עזרה מקצועית. להתייעצות ולסיוע ניתן לפנות לער"ן בטלפון - 1201 ובאתר. www.eran.org.il

ד"ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן ומחברת הספר "עוצמת ההקשבה - כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר", בהוצאת מטר