כאן לא בית / טור
בבית מוקדמות שוויוני יחסית, הבית הפיזי, יתרון האירוח, חייב להיות פקטור משמעותי, אבל כשמאזן הנבחרת במשחקיה בישראל רק הולך ומדרדר הקושי להתקרב לטורניר גדול רק הולך וגדל עוד יותר. אורי קופר מנתח את התיקו מול צפון מקדוניה, שמרוויחה מאימון שחקניה בחו"ל, בדיוק כמו מנור סולומון
פעמיים במהלך ה-1:1 מול צפון מקדוניה, כולל בסיומו, התנגן ברמקולים השיר "כאן זה בית". קיטשי ככל שיהיה, אפשר להבין את התאמת הפלייליסט למשחק נבחרת, אבל אחרי התיקו מול צפון מקדוניה, איכות אותו בית, בהקשר של יתרון ביתיות, ישב חזק בראש. ישראל יכולה להשתפר או להידרדר, לתקוף או להתגונן, אבל בלי לנצח בבית היא לא יכולה לעלות לאף טורניר.
רק 1:1 לנבחרת מול צפון מקדוניה. צפו בתקציר
לא מדובר בתוצאה אומללה, רחוק מכך, אלא בחלוקת נקודות בין שתי נבחרות פלוס-מינוס שוות ברמתן, אבל כדי כן להתעלות פעם אחת, כדי לחלוף מעל אותן יריבות שוות, אפילו טובות יותר, אי אפשר לאבד נקודות ביתיות באופן קבוע. בארבעת טורנירי המוקדמות האחרונים הפסידה ישראל 8 משחקי בית וניצחה רק 5. אחוז ההצלחה שלה במשחקים האלה עומד על 37, בעוד באותה תקופה אחוז ההצלחה במשחקי החוץ, מול אותן יריבות, הוא 53, הרבה יותר טוב.
בלי לנצח בבית ישראל לא יכולה לעלות לאף טורניר(צילום: עוז מועלם)
למרות הניצחון האדיר על אוסטריה, ישראל סוגרת את הסיבוב הראשון עם ניצחון ביתי אחד משלושה משחקים, ועכשיו שתי תוצאות התיקו הביתיות מחייבות את ישראל לנצח בסלובניה ביום שני אחרת הסיפור די גמור, לפחות במסלול העלייה הזה (יש מצב לפלייאוף ליגת האומות). הסיכוי לא גבוה, כי אלה שעלו על המגרש זה מה שיש.
יהיו שיגידו שאיקס היה צריך לשחק או אחר לשבת על הספסל, אבל ההרכב היה בסדר, אולי למעט הבחירה החוזרת בעומרי בן הרוש למגן-קשר מצד שמאל. זה לא היה משחק רע הגנתית של בן הרוש, ואפשר היה לשים אותו כאחד משלושת הבלמים, אבל שימו לדיוק בהרמות כדור: שמונה כאלה היו לבן הרוש, אפס מהן הגיעו ליעד, וכל זה בשעת משחק אחת. אלי דסה, באגף השני, בתשעים דקות, הרים חצי מהכמות (50 אחוז דיוק). גם אם דסה לא שיחק שנה, מי מהם הייתם מעדיפים שיכניס כדור לרחבה? במשחק בו היה צפוי שישראל תשלוט יותר בכדור היה מקום לעוד שחקן עם יכולת יצירה התקפית.
שמונה הרמות, אפס הגיעו ליעד. בן הרוש(צילום: עוז מועלם)
מה שכן, אולי אפשר לבחון לעומק דווקא את תזמון החילוף של בן הרוש, שתוכנן כנראה עוד לפני שער היתרון ואחריו, דווקא בזמן מומנטום, הביא להסטת מנור סולומון לצד שמאל. סולומון היה השחקן הטוב בנבחרת וגם היה הרבה יותר אפקטיבי כשהגיע עם הכדור מצד ימין. כך היה בשער, עם הבישול למלך שערי המוקדמות ערן זהבי. סולומון, ששיחק כקשר מרכזי עם נטייה שמאלה, עשה את כל הדרך לאגף הימני ומשם הפעיל את הקסם.
כך היה גם עשר דקות לסיום המשחק, עם מהלך של קשר שחטאר דונייצק שכמעט הביא לניצחון ישראלי. סולומון היה השחקן שביצע הכי הרבה דריבלים מוצלחים, וזה דבר שהתרגלנו ממנו עוד כששיחק בליגה הישראלית, אבל הפעם גם היה השחקן שרשם הכי מסירות מפתח, ופה נראה שהגיע השיפור שלו בתקופה באוקראינה. זה בדיוק מה שקיווינו שישפר שם.
ביצע הכי הרבה דריבלים מוצלחים. סולומון(צילום: ראובן שוורץ)
שחקנים ישראלים, מוכשרים ככל שיהיו, זקוקים כנראה לאימון בחו"ל כדי לשפר את קבלת ההחלטות שלהם. עוד דוגמה טובה לכך הוא ליאור רפאלוב. שחקנים ישראלים, מוכשרים ככל שיהיו, זקוקים כנראה לאימון בחו"ל גם כדי לשפר את הריכוז במצבים הנייחים. שער השוויון הגיע תוך בלבול הגנתי כולל בשמירה האזורית, בלבול שתוצאתו קושי של לואי טהא בתזמון לכדור האווירי. טהא, אגב, לקח רק שליש מהמאבקים האוויריים שלו, הכי מעט מבין שחקני שתי הנבחרות.
בסופו של דבר זה כל העניין - לא האם שחקן מסוים קיבל הרבה דקות או אפס דקות לאחרונה אלא האם היכולת שלו כשחקן, ככדורגלן השתפרה. צפון מקדוניה היא נבחרת טובה משהייתה בעבר לא כי כל שחקניה כרגע בכושר פנטסטי - השוער הפותח דימיטרייבסקי לא שיחק דקה העונה, החלוץ נסטרובסקי פחות מ-90 דקות במצטבר - אלא כי גדלים ומתפתחים שם שחקנים טובים יותר, בעיקר בזכות אימון טוב יותר בקבוצות ראויות.
השיפור של צפון מקדוניה הביא אותה, בערך, לרמה של ישראל. אולי קצת יותר, אולי קצת פחות. ובדיוק במקרים האלה, במשחקים האלה, הביתיות יכולה, צריכה, להיות שובר השוויון. הרי בחוץ - ותזכרו זאת טוב לפני המשחק בסלובניה בשני - ישראל לא ניצחה נבחרת טובה ממנה כבר 26 שנה.
לפנייה לכתב/ת 
מרציאנו וטהא
צילום: עוז מועלם
מומלצים
