ארה"ב לא תזכה בזהב / מליניאק

בכל נבחרות הצמרת משחקים שחקני NBA, לא כולם מעוררים התפעלות. במקרים הפוכים כמו האוסטרלי ג'ו אינגלס, קשה להבין איך הוא חימם במכבי ת"א את הספסל. נבחרת ישראל לא נפגשת עם ברזיל או אוסטרליה, ולא בטוח שננצח את ניו זילנד, ונצואלה ואיראן, אבל ההשתתפות באליפות העולם חשובה וחבל שהתייחסנו למשחקים המוקדמים לא בשיא הרצינות. היינו די קרובים.

לא מובן איך חימם את הספסל במכבי ת"א. ג'ו אינגלס(צילום: FIBA.COM)

הגנה אזורית היא כמעט מילה גסה אצלנו, לכן מאמנים שנאלצים לשמור אזורית מסווים אותה כ"מאץ'-אפ-זון", אזורית שמתחלפת לאישית אחרי שתיים-שלוש מסירות, גורמת להתקפה לבזבז זמן כדי להתאים את התרגיל לאישית ולהגיע לזריקה קשה.

בהגנה שאריה דוידסקו זצ"ל היה מכנה "אמא אזורית", שומר שיצא מהרחבה היה עף לספסל בצרחות. מאז שהוסיפו סלי שלוש ההגנה חייבת להיות "גמישה", ארבעה ברחבה ואחד יוצא לקלעי.

גרגורי ורגאס. לא בטוח שישראל הייתה מנצחת את ונצואלה(צילום: רויטרס)

בכל מקרה, ההגנה שמאמנים הכי פחות מסתדרים איתה במונדובאסקט זו אזורית, וזה מה שעושים המאמנים שמשחקים נגד ארצות הברית בנחיתות אתלטית. פתרון אפשרי להגנה מתחלפת:

התקפה שמתאימה לאישית ולאזורית. הבעיה: נבחרת שבעצמה לא שומרת אזורית מתקשה לתרגל באימונים התקפה נגד אזורית.

טורקיה הייתה מעורבת בשני משחקים הפוכים. נגד ארה"ב שמרה אזורית והגיעה למרחק זריקת עונשין מעלייה לשלב הבא עם ניצחון, ונגד צ'כיה נתקעה מול אזורית וירדה למשחקי הדירוג 17-32. אין יום חלש בהגנה, אבל התקפה נגד אזורית תלויה בקליעה מבחוץ וזה כבר עניין של יום.

לכל שחקן יש גם מגרעות ותפקידו של מאמן טוב להפוך את הבעיה ליתרון. קחו לדוגמא את אנדרי בלבין, הסנטר של נבחרת צ'כיה. אפילו ב-NBA אין הרבה שחקנים בגובה 2.17 מ', שרצים את המגרש מצוין יחסית לגובהם. הבעיה שענק כזה מתקשה לשמור על אתלטים זריזים שנמוכים ממנו בעשרה סנטימטרים.

בלבין מתקשה לשמור על אתלטים זריזים(צילום: AP)

גרג פופוביץ' זיהה את החולשה, לקח פסק זמן, סימן את בלבין כמטרה, וכל שחקן שבלבין שמר עליו לקח אותו לסל. נגד טורקיה בלבין הפך מבעיה לפתרון. היה לו מאץ'-אפ מצוין מול סמיח ארדן (2.10 מ'), באזורית הוא כיסה את מרכז הרחבה וכשהצ'כים נתקעו בלי זריקה, הם זרקו לו את הכדור ליד הטבעת להטבעה.

המונדובאסקט מתחיל עכשיו וההימור שלי: ארצות הברית לא תזכה בזהב.