שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות

      הטור שכותרתו הייתה צריכה להיות: "ישראל בדרך ליורו"

      יש כל כך הרבה דברים לכתוב על נבחרת ישראל של אנדי הרצוג, היו כל כך הרבה סיבות שנהיה היום במקום השני בבית, אבל שוב בעטנו בדלי והתעוררנו למציאות העגומה. אם לא ננצח באוסטריה, חייבים לפרק הכל ולתת את הבמה לצעירים

      זה היה צריך להיות טור מלא אופטימיות. טור חגיגי. טור שמכריז על כך שהנבחרת במקום השני - עם 11 נקודות, בנקודת מוצא מדהימה לקראת הישורת האחרונה.

       

      טור שמשבח את ניהול המשחק הטקטי המבריק של אנדי הרצוג, טור שיתמקד בסופו של דבר בבעיות, יתובל בעצב רב, ויסתיים בפסימיות. וזה קורה בגלל אותן מחלות רעות שלנו - חוסר היכולת לנצח משחקים על שש נקודות, הגנה מחוררת, ורפיון הגנתי במצבים נייחים ובדקות האחרונות.

       

      נבחרת ישראל (צילום: ראובן שוורץ)
      נבחרת ישראל. הראש באדמה(צילום: ראובן שוורץ)

       

      זה כל כך מתסכל, כי היו לנבחרת שלנו 30 דקות בלבד להחזיק מעמד, ביתרון חוץ, עם רוח גבית אדירה. זו לא אמורה להיות משימה בלתי אפשרית - בטח כאשר לא מדובר ביריבה מהדרג הראשון או השני.

       

      היה לנו כבר יתרון 1:2 מבטיח בכיס, עם שער אדיר של ערן זהבי שהוציא לכל סלובניה הזועמת את הרוח מהמפרשים. זה היה אמור להיות טור שמהלל את המחצית
      השנייה של חאתם אל־חמיד, שנראה פתאום כמו שחקן אירופאי לכל דבר, חד, טכני, ראשון לכל כדור.

      טור שמתפעל מאלי דסה, שנתן הופעה מרשימה באגף הימני למרות שרק השבוע מצא קבוצה. זה היה צריך להיות טור שמשתפך שוב על ערן זהבי, קוסם הכדורגל והווינר הכי גדול שראינו בארץ בעשורים האחרונים, שכבש לבדו יותר מכל פולין (9 לזהבי, 8 לפולין) וגם במשחק רע שלו הצליח להתעלות ברגע אחד מופלא, והכניע את השוער הטוב בעולם, רק כדי לראות איך שוב המפולת ההגנתית מביאה להפסד.

       

      מנור סלומון? שוב, תענוג לראות אותו משחק, כמעט כל אחד על אחד שלו מסתיים במשהו טוב לנבחרת, הוא מהיר, נלחם, חכם במשחק שלו - וזכינו לצפות בכוכב כדורגל אמיתי בהתהוות.

       

      אופיר מרציאנו? עוד בחירה מצוינת של הרצוג. השוער אמנם ספג שלושה שערים, אבל מנע לא מעט נוספים. הנבחרת שלנו הצליחה להפתיע את סלובניה במתפרצות מהירות, אך לא ידעה להרוג את המשחק אחרי היתרון המפתיע, ובמקום להתנפל על הסלובנים ההמומים, חזרה אחורה והזמינו את השוויון.

       

      חבל. פגשנו נבחרת סלובנית לחוצה, עצבנית, לא מפוקסת מול השער, שהניעה כדור בחוסר סבלנות ועשתה שטויות בהגנה, שדור פרץ, סלומון וזהבי תרגמו לחטיפות כדור. אבל שוב הנבחרת הצליחה לעשות את מה שהיא הכי טובה בו, לבעוט בדלי.

       

      בזכות הנדיבות שלנו, נבחרת בינונית אחת מאירופה מרגישה היום על גג העולם. איליציץ' הוא חוויה של שחקן, וכל נגיעה שלו בכדור היא אמנות. איזה קשר - גם דריבל מעולה, גם בעיטה טובה, וגם ראיית משחק נהדרת, לכוכב הסלובני יש את כל החבילה.

       

      חבל שהנבחרת לא התכוננה אליו כראוי, הוא היה המנוע והמוח מאחורי כל פעולה סלובנית מוצלחת. הטעות של בירם כיאל זרקה אותנו שמונה שנים אחורה, למפלה ההיא נגד יוון. זה מאכזב דווקא בגלל שחשבנו שהוא התבגר, ראינו אותו פורח ומשתפר, האמנו שעכשיו הוא מחויב יותר.

       

      2 בספטמבר 2011 - נבחרת ישראל פוגשת את יוון, איבוד כדור של הקשר הבדקה ה־60 הוביל הוביל לפיגור 1:0 והפסד של ישראל. גם היום הטעות של כיאל גרמה לחוסר ריכוז שהוביל לשער הסלובני בסיום. כמה פשוט ככל שזה נשמע - על זה מפסידים משחקים.

       

      אנדי הרצוג (צילום: עוז מועלם)
      אנדי הרצוג נסער(צילום: עוז מועלם)

       

      מי ששיחק פעם כדורגל מכיר את התהליך הזה: כששחקן מאבד בצורה כל כך טפשית (כיאל ניסה ״להשחיל״ ליריב בין הרגליים במקום למסור קדימה או להרחיק), השחקנים האחרים מתמלאים תסכול, כועסים על חברם לקבוצה, מאבדים את הריכוז, וכל הקבוצה לא מתפקדת. ואז, לפני שאתה מבין מה קרה, אתה רואה את הכדור נושק לרשת ולא מאמין.

       

      אם היה מדובר בעייפות - ניחא. הקשר של צ׳רלטון נכנס במחצית והיה אמור להיות מהרעננים שבשחקני הנבחרת. זה בתמציתיות, הסיפור של הנבחרת שלנו בסלובניה, ובירם כיאל הוא שוב הגיבור הטראגי, כמו אז ביוון.

       

      הנבחרת יכולה לצאת מהמשחק הזה מעודדת מהיכולת, במיוחד במחצית השנייה. היו לא מעט דקות שהנבחרת שטפה את המגרש, אבל באותה מידה הייתה מאוד פגיעה וחשופה בהגנה. עכשיו הצוות המקצועי יצטרך להרים את המוראל ולנסות להחדיר אמונה שאפשר לעשות משהו במשחק הסופר קשה נגד אוסטריה בחוץ, שתגיע במוטיבציית שיא לנקום בנבחרת שלנו אחרי המפלה שספגה בישראל.

       

      בווינה זו תהיה אופרה אחרת. במידה שנבחרת ישראל תשאיר את הנקודות גם שם, ונראה עוד קמפיין כושל מתבזבז מול עינינו, לא תהיה ברירה אלא לסגת לתכנית ב׳ - הצערת הנבחרת באופן מאסיבי, שילוב כמה שיותר שחקנים מוכשרים וצעירים שצריכים להוות את הסגל העתידי, והקניית ביטחון, דקות משחק ונסיון לצעירים הללו שיובילו את הנבחרת בשנים הבאות.

       

      זה אומר שהגיעה השעה להיפרד משחקנים כמו עמרי בן הרוש (חלש להחריד!), כיאל, נאתכו, חמד, בן שהר ואלמוג כהן, למרות שחלקם עדיין ראויים להימנות עם הסגל מבחינה מקצועית, ורק למען התהליך, מוטב בכל זאת להיפרד. יש להודות להם על תרומתם לנבחרת, ולבנות שלד שיוכל להתחרות בכבוד על העלייה לטורנירים הבאים.

       

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים