בתקופה רגישה זו, כשאמירות שנאה ופשעי שנאה מתרבים בכל רחבי העולם, מוזיאון הסובלנות של סיימון ויזינטל בלוס אנג'לס מזהיר כי יש להתייחס ברצינות רבה אל כל המקרים הללו, קטנים כמו גדולים, שמא השנאה תגדל ותהפוך לתופעה עוצמתית וקטלנית. זה מה שקרה לפני מאה שנה, ב -16 בספטמבר 1919, כאשר אדולף היטלר בן השלושים, שב לביתו משירות צבאי במלחמת העולם הראשונה, והגיע ליחידת תעמולה של הצבא הגרמני, ושם פרסם מאמר מדוקדק אודות יסודות השנאה ליהודים.

המכתב הפך לפריט המשמעותי ביותר מבחינה היסטורית בארכיון המוזיאון. שש שנים לפני פרסום מיין קמפף, הממונה על היטלר ביקש ממנו להשיב לשאלתו של החייל אדולף גמליץ בנוגע לעמדתו של הצבא ב"שאלת היהודים". היטלר השיב, לראשונה בכתב, בתשובה מפורטת אשר בה נתן במה וחשף בגלוי מובהק את שנאתו ליהודים ורצונו למגרם ("המטרה הסופית צריכה להיות השמדת יהודים ללא פשרות"). ארבע עשרה שנים אחר כך, הפך אדולף היטלר לקנצלר גרמניה; 12 שנים לאחר מכן, 6 מיליון יהודים מצאו את מותם . המכתב המקורי אותר וכעת ניתן לראותו במוזיאון. כדי לציין מאה שנה למסמך המצמרר, הגיעו אנשי רוח ותומכי המוזיאון לאירוע מיוחד. מנהלי האולפנים הגדולים, מדיסני ועד פראמאונט, רון מאייר, טד סרנדוס, ג׳פרי קצנברג וג׳ים ג׳יאנופולוס הגיעו ולקחו חלק באירוע. אליהם הצטרף הרב מרווין הייר וכן בטי כהן, ניצולת שואה בת 98 מאמסטרדם שחיה בלוס אנג'לס מאז 1994 ומעבירה הרצאות במוזיאון, בהן היא מספרת על חוויותיה הקשות במהלך המלחמה ורדיפות היהודים. שנים בהן נאלצה להסתתר ביערות ועברה במספר מחנות השמדה כמו בירקנאו ואושוויץ.

"רמת השיח ירדה כל כך ושיקפה דברים שהם כל כך בזויים," אומר מאייר, בן לניצולי שואה, על תחיית מגמת השנאה בעת האחרונה, "למען האמת, זה כנראה לא נעלם. אנשים פשוט מרגישים יותר בנוח להראות את רגשותיהם, למרבה הצער." עבור קצנברג המסמך הוא תזכורת גסה: "כשאתה באמת רואה את זה בכתב מולך עם חתימה זו עליו, זה לוקח את העניין מהיפותטיות והופך את זה לממשי באופן מזעזע," הוא אומר. "כשיש לך עדות בלתי מעורערת על שנאה וחוסר סובלנות זה, זה מזכיר לך באיזו קלות דברים יכולים להשתבש" המכתב הזה גם הוא אזהרה "לעולם אל תתעלם מאנשים שלדעתך הם סתם משוגעים", אומר הייר. "מספיק אחד כזה כדי לעשות שמות בעולם. זה לקח להיטלר ומדינתו 22 שנה, מרגע המכתב שלו עד שהתחילו הרג המוני שיטתי.

היום יש לנו מדיה חברתית, וזה לא ייקח 22 שנים למניאק שברשותו נשק לעשות משהו כזה, אז עלינו להיות ערניים מאוד. " האם הוליווד יכולה לעזור? ג'יאנופולוס טוען כי "מי שזוכה לעשות תרבות פופולרית מחויב לשקף את מיטב הערכים שלנו. הבנות שלי למדו את השואה בבית הספר,״ הוסיף, ״אבל שום דבר לא השפיע עליהן עד שהקרנתי עבורן את רשימת שינדלר", תיאר. "הוליווד יכולה ... לשקף את מיטב הערכים שלנו, לשקף את טובת החברה שלנו וגם לשקף את השלכותיה של האלטרנטיבה."

כהן, שקעקועי המחנה שלה עדיין נראים על זרועה, מתארת שהייתה נתונה לניסויי עיקור על ידי יוזף מנגלה - אך התאחדה מחדש עם ארוסה והתחתנה לאחר המלחמה, היא הפכה לאמא לשניים וכעת יש לה שמונה נכדים וחמישה נינים. היא נהנתה לחלוק את סיפורה, אפילו עם החלקים הכואבים ביותר שלה. "אני מקבלת כל כך הרבה אהבה מהאנשים איתם אני מדברת עד שכל פעם שאני מדברת, זו פשוט תחושה נפלאה," תיארה. "להיות עם האישה הזו בת 98 שחיה את אותה חוויה נוראה ומסוגלת לספר את הסיפור ולהחזיק את המכתב זה מאוד מיוחד", אומר מאייר. וסרנדוס מוסיף, "זה נותן לך תקווה שהחלק הטוב יותר של הזן האנושי תמיד מנצח."