אני האישה ששכבה עם בעלך: 4 מונולוגים

"להגיד שהתאהבתי בגבר נשוי אולי יישמע מאוד רומנטי, אבל גם מאוד מתסכל", מספרת לילי (השמות בכתבה בדויים), בת 34 מחיפה. 

"אתחיל בכך שמדובר באדם מדהים, שמעולם לא הוליך אותי שולל. הוא גם לא מישהו שסימנתי מראש כדי 'לקחת אותו מאשתו'. זה אולי נשמע תמים, אבל האמת היא שזה פתאום קרה. האיש הזה היה מישהו שהכרתי במשך כמה שנים דרך חברים משותפים, ואפילו היה לי פעם, לפני שהוא התחתן, קראש קטן עליו. 

"יום אחד נפגשנו ביום הולדת של מכר משותף, אחרי שנים שבהן לא התראינו. לא הייתי בטוחה אם הוא בכלל זוכר אותי אז ניגשתי אליו ושוחחנו. הכול היה בקטע נחמד ולא מפלרטט. כעבור כמה ימים ראיתי שהוא שלח לי הודעה בפייסבוק, הודעה מאוד מחמיאה ומאוד ישירה שלא הותירה מקום לדמיון. מצד אחד, הייתי בהלם עד כדי כך שלקח לי כמה רגעים להבין שזה פלירטוט, ומצד שני זה מאוד ריגש ושימח אותי. הרי מחמאות זה תמיד כיף, ובמיוחד ממישהו שפעם רציתי. את מרגישה קצת שכבשת איזו פסגה והאגו שלך חוגג". 

"התחלנו להתכתב ולשוחח על הכול. שאלתי על ההתחלה אם הוא נשוי, למרות שכבר אז, ביום ההולדת של החברים, הבנתי שכן, ובכל זאת הייתי חייבת להציף את הנושא. מובן שהוא ענה שכן, אז אמרתי לעצמי או-קיי, מה הוא רוצה ממני? כי הוא ידע שאני רווקה. הוא הסביר שאני נראית לו כמו מישהי שכיף לדבר איתה, שאפשר לשתף אותה בדברים אישיים. קשה שלא להיסחף אחרי זה. 

"אף אחד לא חיפש לבגוד ולפגוע. כמו שציינתי, הייתה בינינו זרימה טבעית שקשה היה לעצור בעדה. ממש חיכינו לדבר זה עם זה על כל הנושאים שמעניינים אותנו. לשאלה מה אהבתי בקשר הזה - אלו בעיקר היו השיחות. גיליתי שאנחנו מאוד דומים בהסתכלות על העולם, בדרך החיים, בערכים, וגם נמשכנו זה לזו בטירוף. היינו ביחסים קרובים בעולם הווירטואלי, שמצד אחד, זה יכול להיחשב לקשר מאוד תמים כי אין מגע, ומצד שני נוצר בינינו עומק. הייתי מאוהבת, חיכיתי לשיחות הארוכות שלנו, לדבר איתו בלילה או ביום, לשלוח תמונות, לקבל תמונות, לדבר בווידיאו. 

"לפני ששכבנו במציאות כבר מימשנו את האינטימיות בינינו, ומעבר להודעות היינו עושים סקס טלפוני או שולחים תמונות אינטימיות, ולא האמנתי עד כמה זה יכול להרגיש כמו סקס אמיתי! אבל, וזה אבל גדול - זה לא אמיתי, כי בסופו של דבר, גבר שגומר תמיד עייף ומנתק את הטלפון, וכשזה לא בשר ודם אז הוא גם לא נותן לי את הנשיקה הקטנה הזו בסוף או נשאר לישון לצדי. במבט לאחור אני יכולה להודות שנשארתי מאוד ריקנית מהסקס הווירטואלי שלנו. 

"כשהיחסים בינינו יצאו סוף-סוף אל מחוץ לעולם הווירטואלי, זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הבנו שיש פה משהו שגדול מאיתנו. אם לפני כן המסך 'שמר' עלינו, עכשיו כבר לא היה מי שיגן עלינו, ואם הוא לא היה עוצר את זה, קרוב לוודאי שהיינו נכנסים לשנים על גבי שנים של רומן ואהבה בלתי אפשרית, כי למרות שהוא התאהב בי ואני בו, היה לו ברור שהוא לא מתכנן להתגרש. בסופו של הרומן נשבר לי הלב. הוא החליט לסיים הכול כי הוא טען שזה לא פייר כלפי משפחתו ולא פייר כלפיי. כיבדתי אותו על זה שבסופו של יום הוא שמר עליי. 

"בשיא הכנות, בכל הקשר בינינו הרגשתי לבד כי הוא שם והוא לא שם. הוא לא היה יכול להיות שלי באמת. אני הייתי האישה האחרת. לא האמנתי שהכנסתי את עצמי לזה, אבל לא רציתי להקשיב כי שכנעתי את עצמי שזה לא מזיק באמת לקיים מערכת יחסים עם גבר שלא יכול להיות שלך... שהריגוש והקרבה שווים את זה. אבל שכחתי את עצמי ואת זה שמגיע לי יותר. 

"חשוב לי להבהיר שלרגע לא הרגשתי מנוצלת. הוא כן פתח אצלי משהו שהיה סגור שנים - הבנתי שאני בשלה ורוצה אהבה, ולמדתי גם איזה גבר אני מחפשת - מישהו עם אותם השקפת עולם וערכים שהיו לגבר הזה. ולמרות כל זה, אני לא ממליצה לאף אחת להיסחף אחרי גבר נשוי, לא כי מדובר באדם רע, ממש-ממש לא! אלא כי עם גבר נשוי את מקבלת את האיש בצורה חלקית ביותר, וזה אף פעם לא יספיק לך. מצד שני, אני גם יודעת שהלב לא מכיר סטטוסים כמו 'נשוי', 'גרוש' או 'רווק'. הלב יודע לפעום, להתרחב, להישבר ולהתאחות מחדש. זה מה שנקרא לחיות". 

"להיות בקשר עם גבר נשוי זה דבר אסור, ואנחנו כבני אדם אוהבים לעשות דברים אסורים לפעמים. זה מניע אותנו להעז אל עבר חוויות בלתי רגילות, גם אם אחר כך צריך להתמודד עם ההשלכות הקשות", משתפת אורנה (שם בדוי), בת 48 מאזור המרכז. "את א' הכרתי באירוע של העבודה שלי. הוא עבד באחד מצוותי ההפקה. אני הייתי רווקה הוללת, גרושה טרייה ללא ילדים, והוא נשוי פלוס שלושה ילדים. אני זוכרת שמרגע שהכירו בינינו סימנתי אותו והוא סימן אותי. קלטתי את המבטים שלו כי אני לא תמימה. ביקשתי מחבר משותף את המספר שלו במשרד (בתקופה ההיא לא לכולם היו ניידים), ולמחרת חייגתי אליו. הוא מאוד העריך את התעוזה שלי.

"בהתחלה היו לנו מפגשים מיניים מסעירים. היינו נוסעים לצימר או לכל מיני מקומות בארץ - גם אם זה לחפוז קצר. רומן אסור זה משהו שפשוט נותן טעם לחיים, מעורר אותך מינית, והאגו בשמיים. את חיה על הקצה. פתאום נוסעים לים המלח, פתאום עוצרים בצד של איזה מעיין בהרי ירושלים, לוקחים סיכון על הכול. זאת הרגשה שרק נשים שחוו אותה יכולות להבין על מה אני מדברת. 

"הצרות התחילו כשהתחילו רגשות. אני ידעתי שאני מתאהבת בו, ולא הסכמתי לזה שימשיך לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה. זה היה לא הוגן. מצד אחד, הוא רצה להיות איתי. הוא כל הזמן דיבר על זה שנתחתן ושהוא יעשה לי ילד כי מאוד רציתי ילדים, ומצד שני הוא לא עזב את המשפחה שלו. אבל הכי גרוע זה שהוא לא באמת רצה שאלך מהחיים שלו ואתקדם הלאה. זה הכניס אותי ללופ לא נגמר, ופשוט הייתי באובססיה עליו! עם מאה סימני קריאה! 

"כמו בשיר של יהודית רביץ, הבנתי את משמעות המשפט, 'לבד על הגג שבתות וחגים'. כשהוא התחיל להתרחק ממני ולרמוז שהוא רוצה לנסות להציל את הקשר עם אשתו, השתגעתי! הרגשתי ממש מרומה! פיתחתי קנאה לסביבה שלו, שנאתי את אשתו ואת הילדים שלו ובעיקר שנאתי אותו, על זה שנתן לי להתאהב בו ככה ולא נתן לנו לעצור.

"הדבר הכי קיצוני שעשיתי היה לנסוע אחת לשבוע עד שדרות למישהי שמחזירה אהבות. מה היא לא אמרה לי לעשות? אם זה ללכת לים עם התחתונים שלו ולשרוף עליהם איזה חומר, לשלם למישהו שילך לבית שלו באמצע הלילה ויניח קמע מיוחד שנועד עבורו. זה נשמע פסיכי אבל הייתי נואשת. בהתחלה כל השיגעונות שלי הוכיחו את עצמם, ואז כבר הייתי תלויה במכשפה משדרות, הוצאתי המון כספים רק בשביל שהוא יהיה רק שלי.

"באיזשהו שלב הוא כבר באמת התחיל לדבר על גירושים, רצה לספר לאשתו ולילדים שהוא עוזב את הבית, אבל זה אף פעם לא קרה. הלב שלי נשבר מיליון פעמים. בסוף לא נותרה ברירה והוא סיפר את האמת לכולם, וגם בינינו זה נגמר. בזבזתי חמש שנים מהחיים שלי על תשוקה ושיגעון. למדתי את הלקח. אף גבר נשוי לא שווה שמישהי תילחם ככה עבורו. אם אין לו האומץ ללכת בעקבות הלב שלו, אין לך מה לעשות, גם לא ללכת למכשפות. ניסיתי. זה בזבוז כסף וזמן". 

"תמיד אמרתי לעצמי והצהרתי בפני חברים שלי שבחיים, אבל בחיים, לא אהיה עם גבר נשוי", נזכרת רייצ'ל (שם בדוי), בת 30 מאזור השפלה. "אני בחורה מאוד בנאלית. אומנם עשיתי דברים מיוחדים בחיים כמו עלייה ועזבתי את החיים הנוחים שהיו לי בארץ מולדתי, אבל אף פעם לא הייתי מהבנות הנועזות האלה, שחיות מסטוץ לסטוץ או יוצאות עם בחורים פרועים כאילו אין מחר. אני בשלה לזוגיות כבר מגיל 10 ובמערכות יחסים ארוכות. אחרי שפגשתי את ג', גבר כריזמטי ומדהים שחי חצי מהזמן בארץ וחצי מהזמן בקנדה, למדתי אף פעם לא להגיד אף פעם... 

"הכרנו במסגרת העבודה בתחום העסקי. מהפעם הראשונה שנפגשנו היה המבט הזה, כמו בקומדיות הרומנטיות האמריקניות, רק בפחות מוגזם. בהתחלה המפגשים המקצועיים בינינו היו ברמה של פעם-פעמיים בחודש, עד שהתגברו לכמה פעמים בשבוע, כמעט כל שבוע. כל פעם כשנפגשנו חשבתי לעצמי, 'אחח, אם הוא לא היה נשוי עם ילדים, מה הייתי עושה לו'. ממש לא דמיינתי ששנה אחרי הוא יעשה לי את כל הדברים האלה שחלמתי עליהם (וגם אני לו כמובן).

"ג' הוא מהמושלמים האלה עם המשפחה המושלמת הזאת, שכל החיים שלהם נראים כאילו שהם הרגע יצאו משער של מגזין יוקרתי. אני חושבת שרציתי אותו כי באיזשהו מקום הרגשתי שחסרה לי התבנית הנוצצת הזו בחיים, ורציתי להיות חלק מהמגזין הזה. לאחר כמה חודשים, כשבאמת העבודה דרשה מאיתנו להיפגש יותר ויותר, הפלרטטנות בעיניים התפתחה לכדי רמזים שהתפתחו לאמירות מפורשות. לאחר זמן מה של התנגדות מצידי, כי באמת לא רציתי להיות עם גבר נשוי, מצאתי את עצמי עושה את זה במיטה הגדולה, המרווחת והמושלמת שבבית המושלם שלו, כשאשתו והילדים מטיילים בחו"ל. זה היה מסעיר ומטורף, ממש כמו סרט.

"מה הלהיב אותי בקשר הזה? הוא הלהיב אותי, הגבר המצליחן, החתיך, העשיר, הכריזמטי, ובאמת שעל הנייר הוא היה מושלם. מה הוריד לי? הסיטואציה הורידה לי. עם הזמן חשתי ריקנות כזאת. כל המפגשים האלה והשיחות החשאיות בינינו כבר לא נראו לי מגניבות, ואז התחילו לצוץ אצלי שאלות כמו: 'למה בכלל הוא רוצה אותי?', 'האם הוא מנצל אותי?', 'האם בזכותי הוא חושק יותר באשתו?', 'אם הוא כזה מושלם אז למה הוא בכלל בוגד?' ו'הוא איתי רק בשביל הכיף?', אבל בחרתי לא לכעוס עליו כי זו אחריות שלי שהסכמתי לזה. כל הבלבלות האלה הבהירו לי שאני מבזבזת עליו את הזמן ושמגיעה לי מערכת יחסים נורמלית, לא כזו שמנוהלת על פי הלו"ז שלו, לא כזו ששומרים בסוד. 

"עד היום הוא מנסה ליצור קשר וליזום מפגש, ואני מסרבת, ומקווה שכך זה יימשך כל עוד הוא נשוי. הקשר איתו גרם לי להבין שבא לי משהו מעבר. שבא לי כבר מערכת יחסים רצינית, חתונה ומשפחה משלי. בגלל זה כל הרומן הזה הפסיק לחרמן אותי. היה טוב וטוב שהיה. זו הייתה חוויה מעניינת שלמדתי ממנה המון - בעיקר שמשפחות מושלמות שנראות כאילו שהן יצאו ממגזין לא קיימות באמת, ושאי אפשר לדעת מה מסתתר מאחורי החיוכים של כולם בתמונות". 

"להיות עם גבר נשוי זה לחיות בהכחשה. כמו שעון חול, את יודעת שזה זמני, שזה ייגמר בבכי, שמגיע לך יותר. את מכחישה שיש עוד מישהי בתמונה שהיא במקרה אשתו של המאהב שלך, ושאין לה מושג מה הוא עושה. לא משנה כמה את מזכירה לעצמך שאת לא אדם רע, שאם כבר מי שצריך לתת דין וחשבון זה הוא ולא את, עדיין יש מועקה קטנה כזאת של מצפון", משתפת רוני (שם בדוי), בת 29 מירושלים.

"התקבלתי לעבוד באחת השגרירויות הישראליות באירופה. ידעתי שיש המון סיפורים כאלה על רומנים בין הצוותים הישראליים בשגרירויות השונות, אבל לא האמנתי שזה יקרה לי דווקא עם אחד הגברים הכי מושכים וסקסיים שעבדו שם. אני ליטרלי נמשכתי למלך הכיתה, ולא האמנתי שיש לי סיכוי איתו. אף פעם לא הרגשתי מושכת במיוחד, ואין לי ניסיון רב עם גברים. הוא היה תמיד נחמד אליי, ומדי פעם גם סימס לי אחרי שעות העבודה. שמתי לב שאני ממש נהנית מהסמסים שלו. בכל פעם שהוא כתב לי, ממש הרגשתי כאילו שיש לי פרפרים בכל הגוף שמשכיחים ממני את העובדה שיש כאן סיפור מסובך. לקחו לי כמה חודשים לקלוט שהוא בעניין שלי באמת. 

"המתח שהיה בינינו התפוצץ כשהיינו במקום ניטרלי, כחלק ממשלחת שטסה לביקור דיפלומטי בחו"ל. כשהתנשקנו בטירוף הרגשתי שאני בתוך סרט וחווה משהו גדול מהחיים. משם הכול התגלגל לרומן אינטנסיבי. אהבתי את התחושות והאקשן הזה שנכנסו לי לחיים. אפשר להגיד שגם הסוד שלנו נתן לי להרגיש שאני חווה משהו גדול מהחיים. בזכותו התחלתי להיות אישה, להרגיש נחשקת וסקסית. זה תרם לי המון לביטחון העצמי.

"מה שלא היה לי טוב בקשר הזה זה דווקא אני מול עצמי. כל הזמן היו צצים אצלי ייסורי מצפון, במיוחד כשאשתו הייתה מתקשרת אליו או כשהיו אירועים של השגרירות, שמהם הייתי מקפידה להיעדר כי לא יכולתי להסתכל לה בעיניים. הוא אמר לי שאני לא צריכה להרגיש אשמה בכלום, ושאין לי שום עניין בכך שהוא ואשתו לא מסתדרים - ולא שוכבים כבר שנה. בשביל להסיר מעצמי אשמה, כל הזמן אמרתי לעצמי שגם בלעדיי הוא יבגוד בה, ונתליתי בסיפורים שאשתו בכלל בגדה בו קודם.

"כל הרומנטיקה הזאת והסרט המגניב שחייתי בו התנפצו לי בלילה אחד שבו הותקפתי ברחוב. לא קרה לי כלום בסוף, אבל מן הסתם הוא היה האדם הראשון שהתקשרתי אליו. זה היה מאוחר יחסית, בשעות שלא נהוג להתקשר לאנשים מהעבודה - במיוחד כשאת המאהבת - והוא ענה לי רק בצלצול החמישי, עצבני וחסר סבלנות. אני יודעת שאשתו הייתה נוכחת בבית, אבל הוא היה קר אליי וענה קצר. הרגשתי הכי לבד בעולם! לא הפסקתי לבכות, וזה פשוט הכה בי - מה חשבתי לעצמי? שהוא חבר שלי?! לעולם הוא לא יהיה לצידי כי הוא פשוט לא יכול. 

"כל הביטחון העצמי שהוא בנה בי התרסק באותו רגע, ובאמת מערכת היחסים שלנו החלה בנסיגה איטית וכואבת. מצד אחד הוא רצה אותי, ומצד שני התנהג כקורבן מסכן של הסיטואציה, שמתייסר על זה שהוא משקר לכולם כל הזמן. אבל הוא גם לא נתן לי אף פעם להיפרד ממנו, וכל הזמן שמר אותי על אש קטנה. הרגשתי בודדה מאוד ואפילו קצת מנוצלת. בעצם, המילה 'ניצל' אולי קשה מדי, כי הוא לא ניצל אותי. אני מאמינה שהוא באמת הרגיש אליי המון דברים, אבל הוא לא ידע מה לעשות איתי - ואני הייתי שבויה של הרגשות שלי, במקום להבין שמגיע לי יותר.

"בסוף זה נגמר כשהוא סיים את תפקידו ועבר לשגרירות אחרת. אנחנו מדברים מדי פעם אבל כיום, מנקודת מבט בוגרת יותר, אני מבינה שאני והוא היינו במקומות מאוד נמוכים בחיים ורק בגלל זה התחברנו. הוא חווה משבר עמוק מאוד בנישואים, ואני הייתי בחורה צעירה וחסרת ביטחון, במדינה זרה, בלי חברים ובלי משפחה, שמחפשת רוב חייה הבוגרים אישור שהיא שווה".