עורכי דין זייפו צו ירושה – וישיבו מיליונים

שני עורכי דין היו מעורבים בהגשת מסמך שעל בסיסו העביר הבנק הערבי בירדן מניות ליורש של אדם שהלך לעולמו ב-1944. תביעה שהגישו נגדם התקבלה

עו"ד עדי חן | פסקדיןפורסם: 19.09.19 , 21:18

השופטת ריבי למלשטריך-לטר מבית המשפט המחוזי בחיפה קבעה לאחרונה כי שני עורכי דין ישראלים שהיו מעורבים בקנוניה הנוגעת למניות של אדם שהלך לעולמו בבנק הערבי בירדן, יחזירו ליורשיו כשני מיליון שקל.

המנוח, שהלך לעולמו ב-1944, היה הבעלים של 12,800 מניות בבנק הערבי בעמאן. ב-1953 ניתן צו ירושה לעיזבונו על ידי בית הדין השרעי בטייבה והעיזבון חולק ל-40. בתביעה שהגישו כמה מנכדיו ב-2015 הם סיפרו שב-2006 פרסמה הנהלת הבנק הצעה לבעלי המניות לרכוש מניות נוספות בדרך של הקצאה. הצעה זו אפשרה להכפיל את מספר המניות תמורת תשלום מחיר מופחת למניה. במסגרת זו, הבנק איפשר לכל יורש של בעל מניות לרכוש מניות לפי חלקו היחסי במניות המקוריות.

משפט כללי

ביהמ"ש חייב בנק לפתוח חשבון לחלפן כספים

עו"ד אברהם ש. בן-צבי | פסקדין

סניף דיסקונט בנצרת סירב לפתח חשבון לאדם שעוסק בניכיון צ'קים ברישיון. תביעה שהגיש נגד הבנק התקבלה אחרי שהשופט קבע שסירוב הבנק בלתי סביר

ביהמ"ש חייב בנק לפתוח חשבון לחלפן כספים

התביעה נוגשה נגד אחד מילדי המנוח ושני עורכי הדין בעסקה. לדברי התובעים, הנתבעים זייפו צו ירושה שלפיו הנתבע הוא היורש היחיד. באמצעות הצו הם העבירו על שם הנתבע 12,800 מניות. מניות אלה הכפילו את מספרן לאחר הקצאה במחיר המופחת ובסך הכול 25,600 מניות נמכרו על ידי הנתבעים תמורת כחמישה מיליון שקל.

הם הדגישו כי סכום זה היה אמור להיות רכוש של כלל יורשי המנוח אך רובו הגיע לידי שני עורכי הדין.

לאחר תחילת ההליכים נפטר הנתבע היורש. שני עורכי הדין הכחישו את המיוחס להם. כל אחד מהם טען שהשני הוא שהיה מעורב בזיוף וכי הוא עצמו לא קיבל כל תמורה.

השופטת ריבי למלשטריך-לטר ציינה כי אין מחלוקת שמכירת המניות נעשתה באמצעות שימוש בצו ירושה מזויף. היא הוסיפה שמחומר הראיות עולה שעורכי הדין השתמשו בצו הירושה המזויף ובמסמכים שונים אותם הציגו לרשויות הרלוונטיות בירדן על מנת להעביר את המניות המקוריות על שם הנתבע. לאחר מכן הם מימשו את הזכות לרכוש מניות מוקצות במחיר מופחת והעבירו גם אותן על שמו.

עוד הוכח שהשניים מכרו את כל המניות תמורת כ-5 מיליון שקל. כל זאת, כשהנתבע אינו זכאי לכל תמורת המניות אלא לסדר גודל של כ-4.58%, המייצג את חלקו בעיזבון המנוח. לדברי השופטת, הוכח בין היתר שבפברואר 2006 נסעו השניים לסניף הבנק הערבי ברמאללה. במסגרת נסיעה זו הם הגישו את הבקשה לרכישת המניות המוקצות בשמו של הנתבע, כשלכאורה הוא היורש היחיד.

בפק הדין צוין כי עורכי הדין מסרו גרסאות סותרות במשטרה, ולפי הממצאים, בסמוך לביצוע העסקה בירדן, הופקדו בחשבון הבנק של אחד מהם כשניים ורבע מיליון שקל במזומן. טענת עורך הדין כי מדובר בסכום שהתקבל מעסקאות אחרות לא הוכחה. "הנתבעים כולם פעלו ביחד ולחוד על מנת לבצע את מכירת המניות המקוריות והמוקצות שהיו למנוח ולהתחלק בתמורתן", כתבה.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שעל הנתבעים להשיב את הסכום מכוח עילת הגזל וחוק עשיית עושר ולא במשפט. בשערוך להיום קבעה השופטת שהסכום שווה ל-7,062,635 שקל. מאחר שהתובעים מייצגים כ-30% מהעיזבון נקבע שהם זכאים לקבל 2,121,615 שקל. בנוסף חויבו הנתבעים בהוצאות בסך 50 אלף שקל.