שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    חליתם בסרטן: איך מתמודדים עם הפחד?

    הפחד הוא אינסטינקט קיומי והישרדותי שלופת אותנו לצורכי הגנה עצמית מיום לידתנו. השאלה העיקרית היא איך להתמודד איתו? וכיצד להביא את עצמנו למצב שבו אנחנו הם אלה שמנהלים את הפחד, במקום שהפחד יעמוד בדרכנו ויהווה מטרד קיומי

    בשיתוף העמותות אמ"ן וחליל האור

      

    "הפחד נמצא ויחד איתו אני משתדלת לחיות את החיים וליהנות מכל רגע. לרוב הוא לא מלווה אותי יום יום. הוא מגיע כשקורה משהו. כשיש איזו בשורה לא נעימה. כשאחד החברים 'פרש'. אלו הימים הקשים. אני משתדלת מאוד לא לתת לו מקום בחיי כי חבל לבזבז את החיים על פחד, צריך פשוט ליהנות. המסר שלי, לא רק לאנשים חולים, הוא החיים קצרים, הם עוברים מהר, ואנחנו מגיעים לתובנות רק כשקורה משהו וזה חבל.

     

    "תיהנו מהדברים הקטנים והפשוטים כי הכל עובר מהר מאוד. אחרי שחליתי עשיתי קעקוע באזור העירוי, עם הכיתוב: Here & now, כדי שאזכיר לעצמי, לצד הקושי, שהחיים הם כאן ועכשיו", אומרת ספי שין לבחר-מרקו, בת 50, חולה בסרטן דם מסוג מיאלומה נפוצה, אם יחידנית לשי-לי מפתח תקווה, שהשתתפה בקמפיין העלאת מודעות למיאלומה של העמותה למיאלומה נפוצה.

     

    הפחד הוא אינסטינקט קיומי והישרדותי שלופת אותנו לצורכי הגנה עצמית מיום לידתנו. מדובר בפחד חייתי-אינטואטיבי-הישרדותי, שמקורו ככל הנראה בחיווט המוח בימי קדם, כאשר מחירה של ערנות פחותה היה חיי אדם. הפחד האינסטנקטיבי מתעורר מאירוע בהווה שאנחנו קולטים בחושים שלנו. למשל: סכנות בכביש.

     

    הסוג השני של הפחדים הם התפיסתיים-קוגנטיביים. הפחד מתחיל ממחשבה, שמתלווה לה רגש עז לגבי תרחיש בלתי רצוי עתידי שמאיים עלינו, למשל פחד מפני אובדן פרנסה, פחד מפרידה, פחד מכישלון במבחן, פחד מפני בגידה, פחדים לגבי הילדים שלנו, פחד ממחלה ועוד. ולפחד הזה יש יכולת לא מבוטלת לנהל אותנו ולמשול בנו.

     

    בראש של כולנו מתרוצצות אינספור מחשבות סרק במשך היום. חלק מהמחשבות הן כמו משב רוח שבא והולך. מחשבות אחרות מייצרות אפקט רגשי רחב ומשמעותי יותר. ביניהן: מחשבות מרגשות על אירוע משמח, הדייט של אתמול, הודיה על משהו שיש לי וגם מחשבות כמו אולי הסרטן יחזור, אולי הטיפול לא יצליח, או אמא'לה אני עלול למות, ואיני חסין כפי שחשבתי.

     

    מחשבות טבעיות לחלוטין, כאשר השאלה העיקרית היא איך להתמודד איתן? וכיצד להביא את עצמנו למצב שבו אנחנו הם אלה שמנהלים את הפחד, במקום שהפחד יעמוד בדרכנו ויהווה מטרד קיומי.

     

    לנהל את הפחד במקום שהוא ינהל אותנו (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    לנהל את הפחד במקום שהוא ינהל אותנו(צילום: shutterstock)

     

    עימות חזיתי

    כשתוקפת אותנו מחשבה מפחידה, התגובה הפיזית היא לרוב זהה: קיפאון, כפות ידיים מזיעות, דופק עולה, גוף מתכווץ, נשימות שהופכות לשטחיות. רובנו מנסים להעלים את הפחד כמה שיותר מהר. והשיטה שרובנו משתמשים בה היא לנסות להימנע מהמחשבה, להסיח את דעתנו, לברוח ממנה, אבל. חשוב חשוב לדעת, שברגע שאנחנו מתעסקים עם הדיפת המחשבה, אנחנו למעשה מעצימים אותה.

     

    תוכלו לשים לב שבמקרים רבים אנשים שמדברים על הפחד שלהם, מפהקים. תהליך לא מודע, שבו נוצר נתק קוגניטיבי, כדי לא "להתבונן", או לא להתמודד עם אותה מחשבה מפחידה. ההימנעות מהפחד גורמת גם להתנהגויות שונות בטווח הארוך, כמו למשל הימנעות מטריגרים שעשויים לעורר את המחשבה, כמו למשל: מקומות שונים וריחות.

     

    אם לא מדברים על הפחד ולא נותנים לו מקום - מנציחים אותו

    כשאדם חולה בסרטן הוא זוכה לשמוע משפטי חיזוק שלא מותירים בידיו, בדרך כלל, את הזכות לחוות פחדים וחששות. נדיר שאנשים שומעים על פחד של אחר ולא מנסים מיד לעודד ולהפיג חששות. המסר החבוי הוא שאין לגיטימציה לפחד, ושאסור לדבר עליו: "מה פתאום? תהיה חיובי! אתה תעבור את זה. מחשבה יוצרת מציאות" ועוד. כך שאם עולה פחד והוא גם מבוטא, החשש הוא שהפחד יהפוך למציאות, אם ניתן לו מקום. אבל, ואבל גדול, אם לא נדבר על הפחד ולא ניתן לו מקום, ננציח אותו.

     

    התמודדות אפקטיבית עם הפחד היא להסתכל לו בעיניים, להכיר בו ולומר: "אני מפחד מזה שהסרטן יחזור", "אני מפחד שאמות מסרטן", "אני מפחד שהילדים שלי יגדלו יתומים" ועוד. מדובר בתהליך אימון קוגניטיבי-מחשבתי, על כך שזה בסדר לפחד ולדבר בקול רם על פחדים. לרוב, עצם מתן הלגיטימציה לפחד, מקלה על עול נשיאתו ומביאה לשחרור משמעותי.

     

    להודות בפחד = אומץ

    האם יש פחדים לגיטימיים ופחדים לא לגיטימיים? מבחינה חברתית, יש פחדים שלגיטימי לפחד מהם, למשל שאישה תפחד מג'וק וגבר לא. שילד יפחד מזריקה, ומבוגר לא. לפחד מסרטן זה לגיטימי, אך לפחד מזה שהסרטן יחזור זה לא לגיטימי. כשאנחנו חווים פחדים לא לגיטימיים, אנחנו חשים בושה על כך שאנחנו "פחדנים". אבל האירוניה היא שלהודות בפחד ולבקש עזרה הם ביטויים אדירים של אומץ.

     

    שיתוף

    חשוב לבחור את הפרטנר הנכון לשיתוף ברגשות הפחד שלכם. לשתף אנשים שיצליחו להכיל ולהקשיב לפחד מבלי לבטל אותו, או שיספרו בתמורה משהו שהם מפחדים ממנו. אתם זקוקים להקשבה טהורה, בלי שיסבירו לכם שאין בסיס או צורך בפחד שלכם, בלי "תהיה אופטימי ותהיה חיובי".

     

    הרפיה

    מתחילת דרכי כחולה סרטן פחדתי מאוד מזריקות. בעודי מכווץ בכיסא האחות, שמתי לב להתנהגות של הגוף שלי, לנשימות השטחיות, להתכווצות האיברים בגופי. כדי להתמודד, התאמנתי על הרפיית הגוף, על נשימות עמוקות. גיליתי על גופי שלנשימות עמוקות יש איכות משחררת ותרפויטית. כשיש פחד אנחנו מתכווצים, ולהתמודד עם הפחד זה לפתוח ולשחרר.

     

    קבלה

    חלק משמעותי בהתמודדות עם פחד הוא להפנים תובנה אחת פשוטה ולא קלה לעיכול: אין ודאות בחיים. אנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד 5 דקות. אין לנו כל יכולת לחיזוי עתידות. ואם כבר להמציא תסריטים ותרחישים למה שלא יהיו אלה הטובים ומיטיבים ביותר שאפשר להמציא?

     

    הסחות דעת

    לא תמיד יש לנו את היכולת להתעלות מעל הפחד, לנהל אותו ולקבל אותו. זה בסדר וחשוב לדעת לקבל גם את זה. המטרה היא לא לברוח מהפחד, אלא להשיג הפסקות שיעניקו לנו מזור במקרים נקודתיים, כמו טרום אבחון, לקראת תחילת טיפולים. כדי ליצור הסחת דעת אפשר לקרוא ספרים, לצפות בקומדיות מטומטמות, "לרפרף" ברשתות החברתיות, לשחק במשחקים ועוד.

     

    יו"ר עמותת חלי"ל האור, עו"ס ומחלים מסרטן דם מסוג לימפומה

     

    בשיתוף העמותות אמ"ן וחליל האור

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    להתמודד עם הפחד
    צילום: shutterstock
    גיא תבורי
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים