"קמים כל יום במטרה להאכיל את כולם"
ב־1935 הקים זאב שטיבל את חברת ייצור הקמח שלו. כיום עובדים שם שלושה דורות מבני המשפחה, כולל הנין, והחברה מייצרת למעלה מ־50 סוגי קמחים בחמישה מפעלים . "אני מקווה שנהיה קיימים גם ב־2035 וב־2135", אומר נציג המשפחה. אם המדינה תעזור אפילו קצת, יש סיכוי שזה יקרה
בשיתוף התאחדות התעשיינים.
כשזאב שטיבל ז"ל הקים לפני כמעט 84 שנים את חברת "שטיבל", ספק אם הוא חלם על כך שילדיו, נכדיו ואפילו ניניו ימשיכו לנהל יחד את מפעל הקמח. "אני הנין של זאב שטיבל, נכד של ברוך ורות תורג'מן", מספר לנו עמר טהון, אחראי תפעול בחברת "שטיבל", "אני עובד פה מאז שאני זוכר את עצמי. יש עובדים בחברה שזוכרים אותי בתור ילד קטן". צפו בווידיאו בראש הכתבה.
בחברה עובדים כיום ביחד שלושה דורות: הסבא ברוך, הנכד עמר והדודים שלו, שאחד מהם, אסא תורג'מן, הוא המנכ"ל. "לעבוד בעסק משפחתי זה מאתגר, ועם זאת נותן גם המון כוח", מספר תורג'מן, "בחברה כולה עובדים 150 איש. פה בטחנת הקמח באשדוד עובדים בסביבות 40־50. המפעל הזה יכול לייצר כאלף טון קמח חיטה ביום. מעל 100 אלף יחידות של קילו קמח נארזות כאן מדי יום. עשרות משטחים של סחורה ארוזה יוצאים מכאן הישר לקמעונאים, מאפיות, מלונות ואפילו למדפים במכולות השכונתית".
מאז 1935, חברת שטיבל התרחבה. היא כוללת כיום חמש טחנות קמח – בחיפה, בנתניה, בבאר־שבע ושתי טחנות באשדוד. "אנחנו מקבלים 80 אחוז מהחיטה מחו"ל ו־20 אחוז זו חיטה מקומית מישראל. החיטה מתקבלת במשאיות, נפרקת בבור הקבלה, מועברת לאחסון, עוברת ניקוי ראשוני, ואחר כך אנחנו מעבירים את החיטה סדרת בדיקות במעבדת האיכות, לוודא שמה שהזמנו זה מה שקיבלנו", מספר טהון. בשלב הבא, "אנחנו מפרידים את החיטה ממתכות, זכוכיות ואבנים שלפעמים מצליחות להיכנס", אומר טהון, "אחר כך החיטה עוברת במכונת מיון אופטית חדישה שמצלמת כל גרעין וגרעין".
הוא מוביל אותנו לבניין בן שבע קומות, שמכיל מכונות ענק אשר מפיקות רעש עצום ועובדות ביעילות מרשימה. הרצפה, הקירות ואפילו המכונות עצמן בוהקות מלובן צח ונקי, אירוני בהתחשב בעובדה שקמח הוא אולי הדבר המלכלך ביותר שקיים בעולם. "בתהליך הטחינה אנחנו נפרק את הגרעין השלם לקליפה, נבט וקמח. מתוך הקמח שמתקבל אנחנו נחליט לאיזה מטרה הוא מיועד", מספר טהון, "יש לנו מעל 50 סוגים של קמח. קמח לפסטה, קמח לעוגיות, לפיצות, חלות, קמח רב תכליתי, קמח תופח, קמח ללחם, סולת דקה, סולת עבה – כי כל עדה והקוסקוס שלה. המותג 'שטיבל' נעשה כה ידוע גם בשוק הביתי בזכות זה שהמשפחה שלי הציעה את האפשרות לקנות קמחים ייעודיים ולא רק קמח לבן".
אבל התמונה לא כולה לבנה. "האתגרים שלנו בתעשייה הם בעיקר ההתמודדות עם הרשויות והבירוקרטיה", מספר תורג'מן, "הארנונות והתשלומים הנוספים הם חסרי תקדים. אנחנו מייצרים חומר גלם, אנחנו לא מייצרים מוצר שאוכלים אותו. במדינות אחרות מתחשבים בנושא העלויות. כאן לא".
התמודדות עם בירוקרטיות נדרשת גם כשמפעל מנסה להתקדם ולהתפתח. "בכל מקום אחר בעולם, כשיזם רוצה לקדם רעיון הרשות מגיעה אליו ושואלת אותו איזה עזרה הוא צריך. בארץ אין תמיכה", אומר תורג'מן, "חשוב להבין שבסופו של דבר כל חדשנות כזאת מייצרת מקומות עבודה ופרנסה. זה מקדם את הכלכלה בישראל".
גם העבודה עצמה מאתגרת. "לעבוד בתעשייה זה עולם אחר, זה לא כמו בהייטק שיושבים באיזה משרד ממוזג ומתעסקים כל היום במחשב. יש לנו אקשן. אנחנו קמים בבוקר לימים שאנחנו לפעמים לא יודעים איך הם ייגמרו", מספרת כריסטינה ישראל, עובדת תפעול.
לדבריה, "אנחנו אחראים על כל החומרים שנכנסים למפעל. אנחנו צריכים לקבל אותם ולהוציא אותם בתור מוצר מוגמר וסופי ללקוח. בכל שלב יכולה להיות לנו תקלה שתשפיע על איך יראה היום שלנו: משאית שנתקעה, נהג שלא מרגיש טוב, לקוח שנתקל בבעיה, הפסקת חשמל שנמשכת שעה או שעתיים וחברת חשמל לא יודעת להגיד מתי היא תיגמר. כל דבר קטן כזה משפיע עלינו. אנחנו חיים בעולם דינמי, והאמת שזה הרבה יותר מעניין ככה. בכל מקרה, תמיד מרגש אותי לראות את הקמח שלנו בכל מיני בתי עסק ובבתים פרטיים. אנחנו באים לתת תעשייה ישראלית לתפארת. לא בכדי אנחנו אחד המפעלים הגדולים בארץ. וחשוב להמשיך לתמוך בנו. רכישה של תוצרת מקומית יכולה לתת מענה לפרנסת העובדים ומשפחותיהם בכל המדינה".
"אנחנו מאוד ידועים בעולם בתור אוכלי בצק", מפתיע טהון, "הצלחנו לקחת את כל מוצרי הבצק שקיימים בעולם ולהכניס אותם לארץ אחת קטנה. אני חושב שאנשים בארץ נהנים ממגוון שלא קיים בשום מקום אחר בעולם מבחינת כמות המאפים והקמחים. יש גם ייצוא לחו"ל, לא גדול, שמכוון בעיקר לקהילות של יהודים וישראלים ברחבי העולם. עובדה מעניינת היא שגם מוסלמים מחפשים את סימן הכשרות של ישראל וקונים את קמח שטיבל כי הם מודעים להקפדה ולשיטות הייצור שלנו".
"מה שעושה לי גאווה בתור תעשיין ישראלי זה להצליח להביא תוצאות בתחום הקמחים שהם בסטנדרטים הגבוהים ביותר בעולם", אומר תורג'מן. טהון מוסיף: "בפעם הראשונה שראיתי איך הצלחנו להפיק כאן בטחנה קמח אחרי תהליך עבודה ממושך, הבנתי את המשמעות האמיתית של לספק יום יום אוכל לאנשים בבית. באותו רגע הבנתי גם שזה הישג שלא הולך להיעלם. הוא נשאר, אני נשאר ואנחנו נשארים כדי להמשיך בעשייה הזאת. מ־1935 אנחנו קמים כל יום לעסק באהבה גדולה ובמטרה להאכיל את כולם. אני מקווה שנהיה קיימים גם ב־2035 וב־2135".
בשיתוף התאחדות התעשיינים.
לפנייה לכתב/ת 
