רק לפני שבועיים הם חיו בתוך התופת של ונצואלה המתפוררת, הרעב ברחובות קראקס הבירה והפחד מבוזזים. אבל בראש השנה, חנן, קרן ושני ילדיהם כבר היו בביתם החדש בעיר נוף־הגליל, עם משפחתם, שקלטה אותם באהבה.
"הגשמתי חלום כשהגעתי לישראל", אומר חנן, שמעדיף לשמור על זהותו בסוד כדי לא לסבך את קרוביו שנותרו מאחור, "כבר שש שנים אנו חיים בגיהינום. אנשים מתים ברעב ברחובות בקראקס, המצב ההומניטרי בעיר הוא אסון יומיומי ובתי החולים בפשיטת רגל. הפנסיה ירדה לשני דולר בחודש והקשישים קורסים. המצב של היהודים בעיר לא שונה משל שאר התושבים. אי־אפשר להתקיים שם".
ונצואלה הייתה במשך שנים יצואנית נפט גדולה, אך הפכה בשנים האחרונות למדינה מרוסקת עם כלכלה ממוטטת, שיעורי עוני גבוהים ואבטלה גואה. "חלמנו לעלות לישראל כבר לפני שלוש שנים, אבל לא יכולנו מסיבות אישיות. כל הזמן קיווינו שהמצב ישתפר אבל זה לא קרה. אני מרגיש שברחנו ממש בנס", אומר חנן.
בשבוע שעבר הם הגיעו לארץ עם ילדיהם והתאחדו עם הסבתא, אמה של קרן, שעלתה לפני מספר שנים ומתגוררת בנוף־הגליל. אגף הקליטה בעיר יספק למשפחה סל שירותים מלא כדי להקל על קליטתה.
"היום הילדים ילכו בפעם הראשונה בחיים לבית ספר בישראל – ואני לא צריך לדאוג מזה", אומר האב הגאה, "אני מאושר כי בוונצואלה היינו מוגבלים. מסוכן לצאת שם לרחובות ובשעות הערב כולם בבתים".
"זה היה ראש השנה הכי מתוק שלי בחיים", אומרת קרן בחיוך, "במשך שנים שמעתי על המסורת של תפוח בדבש – והפעם אכלנו את זה בחג".
