שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    עדיין לא סוף העולם, אבל חייבים לפעול כאן ועכשיו
    למרות שמשבר האקלים הוא איום עצום ממדים על עשרות מיליוני בני אדם, מעט מאוד נעשה בפועל. סבר פלוצקר מנסה לענות על השאלות הקשות ומציג את תמונת המצב כפי שהיא עולה מהמחקרים, הדוחות וניירות המדיניות. אין בה כדי לכפר על חטאנו, יש בה הבנה כי הגענו למועד האחרון לפתוח במערכה לבלימת ההתחממות נוספת ולהראות את הדרך מכאן והלאה

     

    משבר האקלים - יש באמת סיבה לדאגה?

    השבועון החשוב בעולם, האקונומיסט, הקדיש גיליון שלם למשבר האקלים ומעמיד הדברים על דיוקם: "שינוי האקלים הצפוי הוא לא סוף העולם. המין האנושי לא מתנדנד על סף השמדה. כדור הארץ ישרוד; ישרדו מרבית החיים הנפלאים עליו". אחרי שהבנו את זה התשובה היא שיש המון מה לדאוג. משבר האקלים, אם לצטט שוב את "אקונומיסט", הוא איום עצום ממדים על עשרות מיליוני בני אדם. הוא נוגע למין האנושי באשר הוא. שינוי האקלים ישנה את חיי כולם. הטיפול בו לא יכול להידחות לעשורים הבאים. יש לפעול כאן ועכשיו.

     

     

    גזי חממה ופחמן דו-חמצני - מה הסיפור איתם?

    כדור הארץ קולט ופולט חום וכך שומר על טמפרטורה המאפשרת חיים בכלל - וחיים תבוניים של בני האדם בפרט. אך אליה וקוץ בה: הפעילות הכלכלית של בני האדם משחררת לאטמוספרה גזים החוסמים את יציאת החום החוצה. הם מצטברים ומקימים כיפת חממה מעל הראשים שלנו, ומכאן שמם. גז החממה המשמעותי ביותר, ולכן המזיק ביותר, הוא פחמן דו־חמצני. הוא משתחרר בתהליך שריפה של פחם, נפט וגז טבעי. החום שיציאתו נחסמת מעלה את הטמפרטורה של פני כדור הארץ. זהו, בתמצית, תהליך ההתחממות הגלובלית, תופעה מפניה הזהיר לראשונה מדען האקלים וואלאס ברוקר במאמר "אנחנו על סף התחממות גלובלית" שפרסם ב-1975. ריכוז הפחמן באטמוספרה היה אז כ-325 חלקיקים למיליון. כיום הוא 405 חלקיקים ועולה. החום הגלובלי עלה במעלת צלזיוס אחת. כיפת החממה מעלינו הולכת ומתעבה.

     

    בסוף ספטמבר התקיימה באו"ם ועידת פסגה בנושא האקלים. מה הושג בה?

    כלום לא הושג. זו הייתה ועידה ריקה מתוכן, מלווה בהמון רעש וצלצולים ונאומים חוצבי להבות. העולם לא התקדם בזכותה אפילו מילימטר אחד לפתרון המשבר האקלימי. מבחינה זו, אין מקום לאופטימיות.

     

    אצבע מאשימה למנהיגים. גרטה טונברג (צילום: EPA)
    אצבע מאשימה למנהיגים. גרטה טונברג בוועידת האקלים באו"ם(צילום: EPA)

     

    בוועידת האקלים הקודמת, בפריז 2015, הוחלט שכל מדינה תגיש את תוכניתה להפחתת הפליטה של גזי חממה. התוכניות צריכות לשקף את היעד המקובל על קהיליית מדעני האקלים: הגבלת ההתחממות הגלובלית לכל היותר למעלת צלזיוס אחת בלבד בהשוואה להיום. מה קרה מאז?

     

    לפי סקירה מפורטת של חוקרי האקלים העובדים עם האו"ם, התוכניות הלאומיות לפליטת גזי החממה שהוגשו ופורסמו עד כה לא תואמות את היעד. גם אם ייושמו במלואן - והיישום מפגר אחר התוכניות - הפליטה של גזי החממה לא תצומצם במידה מספקת כדי לעצור את מד החום של כדור הארץ על טמפרטורה של עוד מעלת צלזיוס אחת, כפי שדורשים המומחים, לבטח לא עוד חצי מעלה, מטרה שאליה קיוותה להגיע קהיליית המדע האקלימי. גם יישום כל התוכניות של הסכמי פריז לא בטוח שיצליח להגביל את התחממות גלובלית בעוד 2 מעלות צלזיוס.

     

    האם אומות העולם ממשיכות להגדיל את פליטת הפחמן ולזהם את האקלים?

    להגדיל? המערב כולו, כולל ארה"ב, מקטין מזה כ-15 שנה את פליטת הפחמן השנתית. הבעיה שהצמצום שלו לא מספיק עמוק כדי לעצור את שעון ההתחממות. הנה המספרים: מ-2004 עד 2018 צימצמה ארה"ב את פליטת הפחמן הדו חמצני בקצב של כחצי אחוז לשנה, עם תנודות. במצטבר קטנה כמות הפחמן שאמריקה פולטת לאוויר ב-14%. מדינות האיחוד האירופי צימצמו את פליטת הפחמן באותה התקופה בכ-1.7% לשנה, ירידה מצטברת של 20%. גם יפן צימצמה במקצת את הפליטה של פחמן לאוויר. אף על פי כן, סך כל כמות הפחמן הגלובלית שנפלטה לאוויר באותה התקופה דווקא גדלה, ב־2% לשנה. בלמעלה משליש.

     

    אז מי הגדיל את הזיהום?

    סין הגדילה את פליטת הפחמן בכ-6% לשנה, קצב מטורף. הודו הגדילה את פליטת הפחמן ב-4.8% לשנה. שתיהן אחראיות ל־72% מהגידול המצטבר בפליטת גזי החממה מאז 2014 - וקרוב ל־90% מהגידול המצטבר בפליטה מ-1990. אלו מדינות שצמחו במהירות, והודות לאותה הצמיחה נחלצו מעוני באסיה כחצי מיליארד בני אדם ששקולים לעלייה של 0.7 מעלת צלזיוס בחום על פני כדור הארץ. מה שקול כנגד מה? התשובה לפילוסופים של מוסר, והיא ממילא כבר לא משנה את המציאות. למען ההגינות חובה להזכיר כי כלכלת סין עוברת באחרונה מפחם לרוח ולגרעין. סין בנתה שליש מסך תחנות הרוח לייצור חשמל המותקנות בעולם. פועלים בה כ־50 כורי כוח גרעיניים ו־11 נוספים נבנים במרץ. אם יתמידו בכך, מעריכים המומחים, אפשר שיעלה בידי סין להפוך את ייצור החשמל לנטול פחמן. לגמרי. גם רוסיה מנווטת את מדיניות האנרגיה שלה לעבר כורים גרעיניים.

     

    זיהום אוויר בסין (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    זיהום אוויר בסין(צילום: gettyimages)

     

    ומה עושים במערב?

    אף שאין דרך מעשית להגיע לעולם נטול פחמן בלי השבתה המונית של תחנות כוח המבוססות על שריפת פחם, נפט וגז ובניית תחנות כוח המבוססות על גרעין, כושר הייצור המותקן של חשמל גרעיני באירופה (להוציא רוסיה) חזוי לקטון ב-30%, בגלל החלטות נמהרות ופופוליסטיות שקיבלו הממשלות אחרי האסון בצ׳רנוביל והתקלה בפוקושימה. ממשלת גרמניה הובילה, והגיעה למבוי סתום. בארה״ב גוברים המאמצים לתכנן כורי כוח גרעיניים מתקדמים בעלות נמוכה, כי האופציות האחרות לאנרגיה נקייה תהיינה יקרות מאוד.

     

    הכל מסתכם בכסף?

    חבורה של מדענים מאוניברסיטת MIT האמריקנית חישבה בכמה צריך לייקר את החשמל כדי להשיג אפס פליטת גזי חממה תחת תרחישים שונים. בלי השקעה מסיבית בתחנות כוח גרעיניות חדשות יידרש ייקור החשמל פי ארבעה, כלומר במאות אחוזים, כדי להשיג את היעד של הפקת אנרגיה נטולת פחמן. אבל אם מוסיפים לתמונה את התחלופה של כורי כוח גרעיניים, החשמל מתייקר ב־30% בלבד, על פני עשור וחצי. הפקת חשמל באמצעות תחנות רוח נעשתה ממש זולה אבל היא עדיין יקרה פי כמה וכמה משימוש בפחם ובגז טבעי בממדי אספקה גדולים. אף שהתחשיב מסובך, השורה התחתונה מובנת לכל. כדי שכדאי יהיה לנטוש את הפקת האנרגיה משריפת גז, פחם, נפט וחומרים מאובנים אחרים, צריך להטיל על כל טונה של פחמן שהם פולטים לאוויר "מס פחמן" מיוחד בסדר גודל של 40 עד 60 דולר. מינימום.

     

    ומה הגובה של מס פחמן בעולם היום?

    לפי החישובים של OECD, על כ־82% מהפעילות האנושית הגורמת לנזקי אקלים לא מוטל כלל מס פחמן. מס אפס. המסים מתרכזים ביתרת 17% ובעיקר במיסוי תחבורה על כבישים ודרכים. רק 4 מדינות, כולן עשירות מאוד, טורחות למסות משמעותית את הפחמן הנפלט משריפת אנרגיה מחוץ למגזר התחבורה המוטורית. נזקי האקלים לא נכללים ולא משתקפים במחיר החשמל המופק מנפט, גז ופחם. מסי פחמן עדיפים בהרבה על שיטות מימון אחרות של המעבר לעולם ללא פליטת גזי חממה ולבטח על עוד תקנות, הוראות ורגולציות ממשלתיות, כלומר פוליטיות.

     

    מיהם מכחישי ההתחממות?

    קבוצה קטנה של מדענים, ופוליטיקאים הניזונים מהם, מזהירה מפני בהלת יתר בנושא האקלים אבל הם במיעוט ההולך ומצטמק. קבוצת המדענים השנייה גדולה ואיכותית יותר ומסקנותיה מבהילות: ההסתברות למשבר אקלים קטסטרופלי, לאירועים שימחקו חלק מהישגי המין האנושי עלי אדמות, גבוהה לדעתם פי כמה ממה שמקובל לחשוב.

     

    הפגנה נגד ההתחממות הגלובלית (צילום: AP)
    הפגנה נגד ההתחממות הגלובלית(צילום: AP)

     

    מי צודק? מכחישי ההתחממות או מצדדי ההתחממות הגלובלית?

    אין כאן סימטריה. ההסכמה הכללית של הקהילייה המדעית רחוקה מאוד משלוות נפש ובאחרונה נעה במקצת לכיוון הקיצון. האמצעים למיתון ההתחממות וריכוך המשבר שננקטו עד כה האטו את התהליך רק במעט אם בכלל. את היעדים שעליהם הוסכם בוועידת האקלים בריו דה ז׳ניירו בברזיל ב-1992 החמיצה האנושות לגמרי. מאז נפלטו לאטמוספרה עוד 770 ג'יגה־טונות של פחמן ופני כדור הארץ התחממו בעוד חצי מעלת צלזיוס. הפליטה של גזי החממה גדלה מ-22.5 ג׳יגה-טונות ב-1990 ל-36.5 ג׳יגה-טונות אשתקד. ריכוז הפחמן באטמוספרה עלה מ־320 חלקיקים למיליון ל-408 כיום. קרוב ל־30%.

     

    האם יש דרך לעצור את הגידול המצטבר בריכוז הפחמן באטמוספרה?

    באמצעים הטכנולוגיים הידועים היום לא ניתן לצמצם את הריכוז המסוכן הזה. המדענים עובדים קשה על פתרון טכנולוגי לסילוק פחמן מהאטמוספרה ולצמצום הריכוז שלו, עד כה עם תוצאות דלות. פני כדור הארץ חמים עכשיו לפחות במעלת צלזיוס אחת מהממוצע של המאות ה-18 וה-19, המכונה "תקופה טרום־תעשייתית". קצב ההתחממות הגלובלי נאמד כעת על ידי מדעני האקלים ב-0.2 מעלות צלזיוס לעשור. נקווה שזה יהיה השיא שלו ולא יגדל עוד.

     

    ומה המצב אצלנו?

    ישראל לא צימצמה את פליטת הפחמן - למרות המעבר לשריפת גז טבעי במקום פחמן ומזוט בייצור חשמל אבל בלי המעבר לגז טבעי וצמצום בפעילות של תחנות כוח פחמיות - סך הפליטה של גזי החממה היתה גבוהה ב-18% עד 20%. ב-2005 נפלטו מישראל לאטמוספרה כ-61 מיליון טונות של פחמן, ב-2010 כ־66 מיליון טונות ובשנה שעברה כ-63 מיליון טונות. גם סך כל הפחמן הנפלט מייצור אנרגיה לא הצטמצם, נשאר ברמה של כ-40 מיליון טונות. מה שהשתנה הוא הרכב האשמים בפליטה. ב־2005 היו פחם ומזוט אחראיים ל-60% מפליטות הפחמן, אשתקד רק ל-30%. חצי. מנגד משקל הגז הטבעי עלה מאפס לשליש מפליטת הפחמן. הפקת חשמל מגז טבעי נקייה יותר, ועדיין מזיקה לאקלים. בהיות ישראל מדינה שאוכלוסייתה גדלה מהר, ממשלתנו מעדיפות להציג את יעדי האקלים במונחים של פליטת פחמן לנפש. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הפליטה אכן קטנה מתחילת המאה ב-14% ומתחילת העשור ב-8%, ל-9.2 טונות לנפש. פחות מארה"ב, שכל תושב שלה פולט כ־15 טונות פחמן בשנה, יותר מאירופה, שבה פליטת פחמן לנפש נאמדת ב־7.5 טונות.

     

    המצב בישראל ־ הישג או התקדמות מעטה?

    תלוי את מי שואלים. בתוכנית שהגישה לוועידת פריז התחייבה הממשלה לצמצם את פליטת גזי החממה עד 2030 ל-8.8 טונות לנפש. כ-10% פחות מעכשיו. לא בלתי אפשרי. הכלים העיקריים להשגת המטרה, על פי מתווה שר האנרגיה יובל שטייניץ, הם מעבר מסיבי לרכב חשמלי, התייעלות אנרגטית בכל ענפי המשק והפקת 17% מהחשמל מחום השמש. גם הם ברי השגה, אם הממשל יתאמץ. עם זאת לישראל אין יעד מעשי של משק נטול פחמן ואין מסי פחמן משפיעים מלבד במגזר אחד - המכוניות הפרטיות. והנה הפתעה: לפי OECD, מס הפחמן האפקטיבי על תחבורה בכבישים בארץ מגיע לסכום החריג של למעלה מ־320 דולר לטונה. מקום ראשון בעולם! החישוב כולל מסי דלק, מסי קנייה על מכוניות, מסים על שווי שימוש ברכב ועוד.

     

    האם מיסוי על תחבורה הוא צעד נכון?

    לא לפי המלצה של OECD. אם אתם הישראלים רוצים להירתם למאבק עולמי לבלימת ההתחממות, אומרים כלכלני הארגון, העבירו את הדגש ממס על מכוניות פרטיות ועל בנזין למס על חשמל המופק ממאובנים, על תעשיות כבדות השורפות נפט ופחם, על בנייה המתעלמת מתקנים ירוקים ועוד. ולראיה: למרות המס הכבד, פליטת פחמן על ידי מכוניות פרטיות גדלה מ־2005 בלא פחות מ־46% וחלקה של סך פליטת הפחמן עלה מ־10% ל-14%.

     

    האם יש עדיין סיכוי לאופטימיות?

    ההסתברות למימוש התרחיש הקיצון קטנה אך היא קופצת ממדרגה למדרגה עם כל שנה של דחייה. העלות של מניעת שינוי חמור באקלים נאמדת בטריליוני דולרים. את ההשקעה הזו כדאי לאנושות לבצע, ובהקדם. עכשיו המועד האחרון לפתוח במערכה לבלימת התחממות נוספת. אבל מי שמאמין כי אפשר יהיה לנצח בקלות, בלי לגייס למשימה את הכוחות המדעיים הטובים בעולם ובלי לשלם מחירים כבדים מפיץ אשליות. הן מסוכנות כמו המשבר עצמו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים