שקט של הלם בהאלה

הפרחים מחוץ לבית הכנסת(צילום: עודד טרטמן)

העיר בימים אפורים ורגילים(צילום: עודד טרטמן)

(צילום: עודד טרטמן)

עד לפני כמה שעות כשהייתי צריך להסביר על העיר שאני נמצא בה, אמרתי שהתיאור הכי טוב שלה זה שהיא נמצאת שעה מברלין ברכבת: אין פה מה לעשות בעיר. כלום. בטריפ אדווייזור האטרקציה הראשונה היא מוזיאון הביטלס. הסניף היחיד של מקדונלדס נמצא בכניסה לתחנת הרכבת שיוצאת מהעיר.

האלה שקטה. וכך גם ההתנהלות של האנשים בה. שקטים ומנומסים. 45 דקות אחרי היריות ירדתי למטה. אני נמצא 200 מטר מאיזור האירוע ולמעט הסגר משטרתי, האווירה ברובע פאולוס פירטר נשארה זהה למה שהיה כאן לפני. שקט. אומנם שקט שמהול בפחד אבל ממש לא פאניקה - שקט של הלם.

השוטרים עומדים בשקט. האנשים הסקרנים עומדים בשקט ומנסים לצלם מרחוק מה שקרה. שקט. את העדכונים השוטפים לגבי מה שקורה בעיר קיבלתי מחשבון הטוויטר של המשטרה הגרמנית. תנועת הרכבות הופסקה, הכניסה והיציאה לאיזור הייתה מוגבלת מאוד וגם אימון הקרוספיט שכל כך רציתי להגיע אליו בוטל. אנחנו מתורגלים בשגרה כזאת. בארץ החדשות המתפרצות היו עוסקות בבית החדש של אביבית בר זוהר.

(צילום: עודד טרטמן)

בקרוב העניין יעבור הלאה(צילום: עודד טרטמן)

בוקר אחרי, למעט ניידות משטרה שהקיפו את האיזור וכמה פרחים שהונחו מחוץ לבית הכנסת, הכול נשאר אותו הדבר. מחוץ לרכבת הקלה עמדה מורה ועשתה תרגילים כושר לילדים כדי שיתחממו. אנשים מסתובבים עם הכלבים בחוץ ובאופן אירוני, דווקא היום לעומת שאר השבוע, השמש זרחה והגשם הפסיק.

הקרת המנומנמת שאנחנו חיים בה בחודשים האחרונים הפכה אתמול בצהריים ל-trending. כמו כל נושא חם, גם הוא בדרך להתקרר. אלו הם הרגעים האחרונים שבהם מישהו מכם יקשר את השם "האלה" לעיר בגרמניה ולא לאיזה פיהוק אבוד על מפת אירופה. עוד מעט התיאור שלה יתחלף ל"העיר הזאת שהיה בה את הפיגוע ביום כיפור". הערך שלה בוויקיפדיה יתעדכן לרעה, התוצאות בגוגל ימרקרו אותה כעוד יעד עם אנטישמיות מתפתחת. ואת שני הנרצחים שלא היו קשורים לשום אג'נדה? אותם ישכחו הכי מהר.