מחקר: חתולים נקשרים לבני אדם בדומה לתינוקות
מחקר חדש מראה שחתולים יוצרים קשרים פסיכולוגיים עם בעליהם, עם דפוסים הדומים לאלו שתינוקות יוצרים עם הוריהם. לא כולם מסכימים עם המסקנה הזו
לחתולים יצא שם של יצורים קרים ומנוכרים, שאמנם ישמחו לקבל מכם אוכל, ליטופים ושירותי ניקיון, אבל לא יצרו אתכם קשרים משמעותיים, ולא יתגעגעו אליכם וישמחו לראותכם כפי שעושים כלבים, למשל. בעלי חתולים רבים יעידו שאלו השמצות שאין להן אחיזה במציאות: חתולים בהחלט עשויים להיקשר לאדם מסוים, לאהוב אותו ולחפש את קרבתו.
במחקר חדש, בחנו החוקרים את הקשר בין חתולים לבעליהם בצורה דומה לזו שבה פסיכולוגים בודקים את הקשר בין תינוק להוריו, ומצאו שדפוסי ההיקשרות של תינוקות נראים גם אצל חיות המחמד המייללות.
.jpg "חתול (צילום: shutterstock)")
תינוקות, הורים והקשר ביניהם
את תיאוריית ההיקשרות (attachment theory) פיתחו בשנות החמישים והששים ג'ון בולבי (Bowlby) וחוקרים נוספים. לפי התיאוריה הזו תינוקות נקשרים מבחינה פסיכולוגית למטפל בהם, לעתים קרובות זו אמם, ויוצרים איתו קשר מיוחד שמשפיע על המשך חייהם. כישלון ביצירת הקשר הזה, טען בולבי, עלול להוביל לבעיות נפשיות, קושי ביצירת קשרים אישיים בהמשך החיים, התנהגות אלימה ועוד.
בשנים שלאחר מכן פיתחה מארי איינסוורת' (Ainsworth) דרכים לבדוק את טיב ההיקשרות בין תינוק לאימו, כשהמוכרת מביניהם היא ניסוי "המצב הזר" (strange situation). זהו ניסוי שבו האם והתינוק יושבים בחדר שאינם מכירים, ובו פזורים צעצועים. תחילה הם נמצאים שם לבד, אחר כך נכנסת לחדר אישה זרה, שהתינוק לא פגש לפני כן, וזמן קצר לאחר מכן האם יוצאת ומשאירה את התינוק עם הזרה. לאחר כמה דקות האם חוזרת לחדר.
תינוק שיצר היקשרות בטוחה וטובה עם אִמו מתייחס אליה כאל "בסיס בטוח", שממנו הוא יכול לצאת ולחקור את העולם, ואליו הוא יכול לחזור כשמשהו מפחיד או מטריד אותו – שם, אצל האם, הוא מרגיש מוגן ומקבל ביטחון להמשך. כאשר תינוקות כאלו נמצאים בניסוי "המצב הזר", הם מתרחקים מהאם כדי לבחון את הצעצועים שמסביבם ולשחק בהם, ומדי פעם חוזרים אליה שוב. כשהאם עוזבת את החדר הם נלחצים ובוכים, אבל נרגעים במהרה כשהיא חוזרת.
איינסוורת' זיהתה כמה סוגים של היקשרות לא בטוחה, או "היקשרות חרדה". תינוקות בעלי היקשרות חרדה אמביוולנטית נטו להישאר קרוב לאם בניסוי המצב הזר, ולא יצאו לחקור ולבחון את הצעצועים. הם בכו כשהאם עזבה ולא נרגעו גם כשחזרה. לעתים הלכו לקראתה ואז עצרו, או ביקשו ממנה להרים אותם ואז ניסו להתרחק.
תינוקות בעלי היקשרות חרדה נמנעת, לעומתם, מיעטו להתייחס לאם, והִרבו לחקור את הצעצועים לבדם. כשהאם עזבה הם לא התרגשו, וכשחזרה לעתים הלכו לקראתה, אך לעתים גם התעלמו ממנה. דפוס היקשרות שלישי הוא היקשרות חרדה לא מאורגנת, המאפיין תינוקות שמראים התנהגויות השייכות לשני סוגי היקשרויות החרדה, עם תנודות חדות בין הימנעות מהאם להיצמדות אליה.
המחקרים של איינסוורת' וממשיכי דרכה הראו שהיקשרות לא בטוחה אינה מצב נדיר: בניסויים שונים ברחבי העולם, נמצא שרק כשני שליש, או אולי 70 אחוזים, מהתינוקות מציגים היקשרות בטוחה. השאר הראו גרסה זו או אחרת של היקשרות חרדה.
יצורים חברתיים
בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים שהציבו כלבים בפני סיטואציות דומות ל"מצב הזר", כשהבעלים ממלאים את תפקיד האם, והראו שכלבים מגיבים למצב הזה בצורה דומה לתינוקות – ואפשר אף להבחין אצלם בדפוסים שונים של היקשרות, בטוחה ולא בטוחה. במחקר החדש, חוקרים מארצות הברית עשו גירסה של הניסוי עם חתולים. הניסוי שלהם נעשה בלי האדם הזר: מתחיל כאשר הבעלים יושב עם חתולו בחדר שבו צעצועי חתול, לאחר כמה דקות הבעלים עוזב את החדר ואז הוא חוזר, בלי שאדם נוסף נכנס לחדר.
בניסוי השתתפו 79 חתלתולים בני כמה חודשים עם בעליהם, ומתוכם הצליחו החוקרים לסווג 70 חתלתולים לסוג היקשרות מסוים. בדומה לתוצאות של התינוקות האנושיים, כמעט שני שליש מהחתולים הראו היקשרות בטוחה: הם חקרו את החדר בעצמם ומדי פעם פנו אל בעליהם, הראו מצוקה כשהבעלים עזבו וכשהם חזרו נגשו אליהם, התחככו בהם, אך לא נצמדו אליהם לאורך זמן ושבו לשוטט בחדר.
"זו עשויה להיות התאמה של הקשר שהחתולים יוצרים עם הוריהם כשהם קטנים", אמרה קתרין ויטלה (Vitale), שהובילה את המחקר, בראיון לניו-יורק טיימס. היא הוסיפה כי את התנהגותם של החתולים כאשר בעליהם חזרו לאחר ההיעדרות אפשר לפרש כאומרת "הכל בסדר, הבעלים שלי חזרו, אני מרגיש רגוע ובטוח שוב, עכשיו אני יכול לחזור ולחקור את הסביבה".
שאר החתולים הראו היקשרות לא בטוחה. מתוכם 84 אחוזים הראו היקשרות אמביוולנטית, בכך שנצמדו לבעליהם ולא הסכימו לעזוב אותם, 12 אחוזים התעלמו במשך רוב הזמן מבעליהם וסווגו כבעלי היקשרות נמנעת, וארבעה אחוזים הראו התנהגויות סותרות, וסווגו כבעלי היקשרות לא מאורגנת.
חתולים, כמו כלבים וחיות מבויתות אחרות, מראים התנהגות ילדותית או "גורית" גם בבגרותם, והחוקרים שיערו שהקשר שנוצר בין החתול ובעליו שומר על מאפיינים של היקשרות בין תינוק או פעוט להוריו גם כאשר החתול כבר בוגר. כדי לבדוק זאת, הם חזרו על הניסוי עם 38 חתולים מעל גיל שנה, והגיעו לתוצאות דומות – כשני שליש מהם הראו היקשרות בטוחה, וכשליש היקשרות לא בטוחה. "ככל שאנחנו לומדים יותר על חתולים, כך אנחנו רואים שהם יצורים חברתיים ושקשרים חברתיים מאוד חשובים להם", אמרה ויטלה.
.jpg "חתול (צילום: shutterstock)")
קשר פסיכולוגי או חיזוק חיובי
אבל כמו במקרים רבים במדע, לא כולם מסכימים על משמעות התוצאות. דניאל מילס (Mills), מומחה להתנהגות בעלי חיים מאוניברסיטת לינקולן, טען בראיון לגרדיאן שבמחקר היו לא מעט כשלים, וציין במיוחד את העובדה שהחוקרים לא בדקו איך מתנהגים החתולים כשבחדר יש אדם שהם לא מכירים. ללא בדיקה כזו, אי אפשר לדעת בוודאות שהתגובות במחקר נבעו מקשר חזק וספציפי עם הבעלים, ושהחתולים לא היו מגיבים בצורה דומה לכל אדם שנמצא במקרה בסביבתם.
"עד כמה שאפשר לקבוע כרגע, ההתנהגות של החתולים ליד הבעלים שנראית כמו היקשרות היא הרבה פעמים תוצאה של חיזוק חיובי", אמר מילס. כלומר, החתולים למדו שבעליהם מספקים להם מזון ופינוקים, וייתכן כי זו הסיבה שהם באים אליהם – לא מתוך קשר פסיכולוגי עמוק.
זה לא אומר, עם זאת, שבין החתול לבעליו לא נוצר קשר. "אני חושב שחתולים יוצרים קשר רגשי עם בעליהם, אני פשוט לא חושב שכיום יש ראיות משכנעות שהקשר הזה הוא היקשרות פסיכולוגית במובן הרגיל", אמר מילס. כדי להכריע בסוגיה, נאלץ לחכות למחקרים נוספים, שיבדקו היבטים אחרים של הקשר בין חתול ואדם.
ד"ר יונת אשחר, כתבת באתר מכון דוידסון למדע
לפנייה לכתב/ת 
