שתף קטע נבחר

רוכב על קורקינט חשמלי? 6 תשובות לקנאים

הקרב בין רוכבי הכלים החשמליים לבין הולכי הרגל והנהגים לא מפסיק, אז הפשלנו שרוולים ונכנסנו לזירה

קורקינט (איור: נעה כ

קורקינט (איור: נעה כ

 (איור: נעה כ"ץ)
(איור: נעה כ"ץ)

 

אם היו בכתבה הזו תמונות ולא איורים, הייתם רואים אותי רוכב עם חיוך קבוע על הפנים. אני לא שולט בזה. מרגע שאני עולה על הקורקינט החשמלי, במקרה שלי IMAX של קונינג, אני חש כג'וזף גורדון לוויט בסרט "500 ימים עם סאמר" — מאוהב על החיים שלי. אני אשכרה נלהב לעלות עליו. צריך להגיע לאנשהו, מתבאס על המרחק, ואז נזכר בכלי שיש לי ונלהב כמו מאוהב. מוצא עצמי לא יורד ממנו כשהגעתי ליעד — וכשמגיע, נותן כמה רונדלים במקום. איך אפשר שלא? כל חשמלי, לא רק זה שאני בוחן, זה הדבר הכי קרוב להוברבורד ההוא מ"בחזרה לעתיד 2", ומי לא רוצה הוברבורד?

 

אבל אנשים כועסים. כל מי שמסרב לרכוב על אחד כזה מעקם את האף וממלמל גידופים שלא באמת מתרוממים מעבר לרמת הזקן הנרגן שכועס על הנוער של היום. לא שהם לא צודקים. למעשה עד לפני שבועיים הייתי אחד מהאנשים האלה. אבל אז התחלתי לרכוב והבנתי שיש לי תשובות ממש טובות לחלק מהכועסים. התחלתי אפילו לחלק את זה לסעיפים, אבל אז קראתי כתבה בעיתון כה תל אביבי שכותרתה "10 סיבות שבגללן רוכבי קורקינט הרסו לנו את החיים בעיר" וידעתי שאני לא צריך להתאמץ. אני פשוט אענה לכתבת הזו, סעיף אחר סעיף.

 

1. לחסום את המדרכה

בסעיף הראשון אני מסכים עם גברת כתבת. להשאיר את הקורקינט זרוק על המדרכה זה חרא. מובן שהיא מדברת רק על הקורקינטים השיתופיים כי אין מצב שאשאיר את הקורקינט היקר שלי סתם ככה ברחוב — בכל זאת, 5,500 שקל עולה המפנק הזה. אבל, כבר מכאן אפשר לראות שהרבה מהכעס הוא לא על הרוכבים אלא על דושים, וזו כבר בעיית אופי. אנשים זורקים אשפה על הרצפה, חונים על מדרכות ומשאירים קורקינטים איפה שבא להם. עכשיו החברות החלו לדרוש שמנויים יצלמו איפה הם משאירים את הקורקינטים, ואני מקווה שכמות החארות תרד.

 

2. להיות גם וגם

פה הכתבת כועסת כי רוכבי קורקינט משתמשים גם בכביש וגם במדרכה. הטיעון שלה הוא שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. שזה ממש דבילי, כי מה אכפת לך? גם רחפות מרגיזות אותך? גם אופניים? אופנועי דו"ש? ג'יפונים? יש בעיה בקורקינט חשמלי — הוא מאפשר לך להמשיך לנסוע כמה שאתה רוצה. החוקים לא יודעים ממש איך להתמודד איתו, אין עליו לוחיות רישוי, ואפשר פשוט לרחף כל הדרך מהבית ליעד. אני מת על זה. אני שונא להמתין. לכן יש לי קטנוע שגם עליו לא מעט פעמים אני נוסע כמו חרא כי אין מצב שאמתין בפקק. בשום צורה זה לא בסדר, וכשאני ברכב אני כועס על קטנועים, וכשאני הולך אני כועס על רוכבי קורקינט.

 

אז כשאני עולה על מדרכה — ועם ה־IMAX שהגלגלים שלו די גדולים זה ממש קל — אני משתדל לתת זכות קדימה להולכי הרגל, אבל לפעמים אני מפשל ומשתדל להתנצל. בדיוק כמו שאמא שעומדת עם עגלה בכניסה לגן ומנהלת סמול טוק צריכה להתנצל. זה לא אומר שהיא לא צריכה להגיע עם עגלה.

 

לרכוב רק בכביש זו לא אופציה כי אני עדיין לא רוצה למות, ואם הכתבת ההיא הייתה מבלה הרבה זמן ברכב, גם היא לא הייתה רוצה שאעשה את זה כי אז הייתי מאט משמעותית את הנסיעה שלה. מה לעשות, כי אין מקום ברוב הרחובות גם לקורקינט וגם לרכב. למעשה, קורקינטים לא מפריעים רק במקום אחד שהוא לא מדרכה ולא כביש — נתיב אופניים. זה צריך להיות המאבק האמיתי. כאן נפגשים האינטרסים של הרוכבים, של הנהגים ושל הולכי הרגל.

 

3. להרכיב

מפריע לה שמרכיבים אנשים, וזה מסוכן. אוקיי, עכשיו את דואגת לרוכבי הקורקינט? מוזר מאוד. בעיניי, אם הם מצליחים להרכיב מישהו ולשמור על יציבות וקצב, שיבושם להם. לא ראיתי אנשים צווחים על אנשים שמרכיבים מישהו על אופניים. בעצם בטח היו כאלה כשהאופניים רק הומצאו. "מה זה האופניים האלה?! רכבו על סוס למען השם!".

 

4. להרכיב ילדים

למה לא? הילד שלי מת על זה. ל־IMAX יש בסיס עמידה רחב במיוחד, אז הילד חובש קסדה, עומד בנוחות, אוחז יפה במוט הקורקינט ונהנה לאללה. כן, יש בזה סיכון. אבל לא כמו, נניח, רכב. את שונאת גם מכוניות? כי הרבה יותר אנשים נהרגים באוטו שלהם.

 

5. לצפור לאנשים על המדרכה / לצעוק על נהגים שמעירים להם

כבר אמרתי, חארות הם חארות הם חארות. ככל שאני אומר את זה יותר אני חש כמו רפובליקן שמגן על הזכות לשאת נשק. "רובים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים", הם יגידו. אבל המחנה שמנגד לא מבקש למנוע החזקת נשק אלא רק דורש פיקוח, ובזה אני תומך. ילד מתחת לגיל 16 לא צריך לרכוב על קורקינט חשמלי. המהירות צריכה להיות מוגבלת. ה־IMAX מגיע ל־33 קמ"ש (במישור. בירידה הוא כבר מפסיק לספור), ולא בטוח שצריך לאפשר את זה. אישית, מצאתי את עצמי תמיד מרגיע קצת כשזה נוגע למהירות. אני לא רוצה שאיזו אבן קטנה שלא ראיתי תעיף אותי לקיבינימט. חוץ מזה, צריך לעשות מה שאפשר כדי לפקח עליהם — לוחיות רישוי, חובת אורות איתות. כל הדברים האלה שיאפשרו לרוכבים ולהולכי הרגל לחזור הביתה בשלום.

 

6. להיות לא ידידותיים לסביבה

אני בספק אם אפילו ל־2% מרוכבי הקורקינטים אכפת מזה, אבל לי כן אכפת אז אענה על זה. הכתבת מציגה מחקר שלפיו כשמחשבים את נתוני הייצור וההטענה של קורקינטים, הם מזהמים יותר מאוטובוס. עזבו שהתשובה יכולה להיות שיטות ייצור והטענה ירוקות יותר, המחקר מסתיים במסקנה שבכל מקרה קורקינט מזהם פחות מרכב. וזה בעיניי האלמנט החשוב. קורקינטים עדיפים על רכב פרטי. דמיינו עולם עירוני מושלם שבו אתם משאירים את הרכב באיזה חניון ענקי לפני הכניסה לעיר, לוקחים קורקינט ורוכבים לאן שאתם צריכים. אז כן, האוטובוסים אולי נקיים יותר, וכשהם יהיו נעימים יותר מקופסת הסרדינים שיש לנו כיום, ויגיעו בזמן, ולא יעמדו בפקקים, בטח יותר אנשים ישתמשו בהם. בינתיים, בקיץ הישראלי, אני מעדיף קצת רוח בפנים, להרכיב אוזנייה אחת על האוזן ולרחף ליעד שלי.

 

קונינג קורקינט (צילום: כפיר זיו)
(צילום: כפיר זיו)

 

Koning IMAX

קורקינט חשמלי

הטוב: כבר אמרתי, אבל יש גם כמה פרטים טכניים שכדאי שתדעו. למשל, שהמשקל הוא בערך 17.5 ק"ג ושהמידות הן 98 ס"מ גובה, 52 רוחב, אורך של 1.14 מטר. הסוללה נטענת בארבע שעות ומספיקה ל־40 ק"מ, ומבחינת בלמים יש דיסק קדמי, דיסק אחורי הידראולי וידית בלם עם פעמון מובנה. אחריות של חמש שנים על המנוע ושנה על הסוללה והמחשב.

 

הרע: הרגלית לא מחזיקה טוב את הכלי הגדול, הוא לא מתקפל ממש בקלות (לא שזה שינה לי. הוא נכנס בקלות לכל מעלית. ואגב, שומעים דושים? גם במעלית אל תתפסו את כל המקום), והלוואי שהיה איך לנעול אותו בבטחה.

 

המכוער: אנשים שחושבים שתל אביב זורחת מהתחת שלהם, אבל למה סתם להתחיל ריבים.

 

המחיר: 5,500 שקל

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים