בשמיים ובארץ: האתגר של התעשייה האווירית
בים, ביבשה, באוויר ובחלל - המוצרים של התעשייה האווירית נמצאים בכל מקום. אך מה האתגר הנוכחי, כשיש מכירות במיליארדי דולרים, תחומי פעילות שנעים בין לוויינים לצוללות בלתי מאוישות ואפילו לייצור כנפיים ל"חמקן", המטוס המשוכלל בעולם? "ליצור איזון בין חיי העבודה והבית של 15 אלף העובדים"
בשיתוף התאחדות התעשיינים
שעת צהריים. בהאנגר מספר שתיים של "בדק מטוסים" בקמפוס חטיבת תעופה של התעשייה האווירית, הטכנאים וההנדסאים עובדים במרץ על הסבת מטוס נוסעים שיצא משימוש למטוס מטען עבור משלוחי אמזון, מגמה שמתפתחת בשנים האחרונות לאור עידן ה־e–commerce והביקוש למשלוחים שאנו מצפים שיגיעו אלינו במהירות האור.
"כאן הכל התחיל, בהאנגר מספר שתיים, פה התחילה תעשיית התעופה המקומית", מספר בהתרגשות צחי שגב, מנהל התפעול של חטיבת התעופה, שעובד בתעשייה האווירית כבר 36 שנים, "'בדק מטוסים' בא לתת פתרון לחיל האוויר הישראלי ולחברות תעופה מקומיות על מנת שאפשר יהיה לטפל במטוסים, לתחזק מטוסים, ולייצר חלקי מבנה למטוסים, למעשה להקים פה תעשייה מקומית כחול־לבן. מה שהתחיל מדאונים עבור חיל האוויר הישראלי התפתח לפיתוח של מטוסים, הערבה והפוגה מגיסטר, וזו הייתה אבן דרך מרכזית בתעשייה האווירית". צפו בווידיאו בראש הכתבה.
סיפורה של התעשייה האווירית החל בתחילת שנות ה־50, בתקופת הצנע. ראש הממשלה דוד בן־גוריון ושמעון פרס, אז נציג משרד הביטחון, החליטו שיש צורך להקים מערך טכנולוגי מתקדם שיבנה, ישפר וישפץ מטוסים עבור ישראל בכלל וצה"ל בפרט. כסף לא היה, אבל פרס הצליח לגייס למשימה את אל שווימר, טייס יהודי־אמריקאי שסייע בהקמת חיל האוויר לפני מלחמת העצמאות. שווימר, שהחזיק באותה תקופה בהאנגר לשיפוץ ותחזוקת מטוסים, הגיע לישראל והקים בלוד את "בדק מטוסים". שם הונחה התשתית למה שיקרא ברבות השנים "התעשייה האווירית לישראל".
עם השנים התרבו תחומי פעילותה של חברת "בדק מטוסים", הוקמו חטיבות ומפעלים נוספים, נבנו מטוסי קרב כמו הכפיר והלביא, ומה שהחל בהאנגר קטן, האנגר מספר שתיים, הפך לתעשייה עצומה. לצד תרומתה לביטחון המדינה ולכלכלתה, מיצבה התעשייה האווירית את מעמדה גם בזירה הבינלאומית. "הסיפור של התעשייה האווירית שזור כחוט השני בספר דברי הימים של מדינת ישראל", אומר אייל יוניאן, המשנה למנכ"ל התעשייה האווירית, "התחלנו במדינה חדשה ועצמאית עם אמברגו של נשק, והגענו ליצירת יכולות של מטוסי קרב. היום אפשר לפגוש את התעשייה האווירית, את המוצרים, הטכנולוגיות והפתרונות, בכל תחום שמגן על מדינת ישראל".
כיום התעשייה האווירית חולשת על תחומי ביטחון רבים. זו לא קלישאה להגיד שהם נמצאים באוויר, בים, ביבשה ובחלל. "התעשייה האווירית היא המעסיק הטכנולוגי הגדול במדינת ישראל. אנחנו מעסיקים 6,000 מהנדסים, עוד כ־4,000 הנדסאים, ובסך הכל כ־15,000 עובדים. אנחנו אחת היצואניות הגדולות ביותר במשק הישראלי", מסביר המשנה למנכ"ל, "80 אחוזים מהמכירות שלנו הן לחו"ל. אנחנו פרוסים כמעט בכל מקום בעולם".
על קצה המזלג מפועלה של התעשייה האווירית: ייצור מטוסי מנהלים, חלקים למטוסי נוסעים, יכולת ייחודית של הסבת מטוס מטען למטוס משימה או מודיעין, שיפוץ ותחזוקה של מטוסים, תחום הסייבר, תחום המל"טים – מטוסים ללא טייס, מכ"מים, ראדרים, רובוטים ועוד.
"אנחנו פועלים היום גם בתחומים חדשים כמו התחום הימי", מציין יוניאן, "לתעשייה האווירית יש כיום יכולת להפוך כל כלי לכלי בלתי מאויש. אנחנו חודרים כמנוע צמיחה ללוחמה הקרקעית האוטונומית, שתאפשר לא רק לרכבים, מל"טים או מטוסים, אלא גם לצוללות ודברים נוספים להיות בלתי מאוישים. בנוסף, אנחנו גם בתחום החלל ולווייני התקשורת והתצפית, טילי ההגנה, המוח של 'כיפת ברזל' ו'שרביט קסמים' זה התעשייה האווירית ואנחנו גם בתחום טילי ההתקפה. ואני לא ציני, אבל עדיין לא מיפיתי את הכל".
התנופה לא נפסקת. בימים אלה מקימה התעשייה האווירית מפעל חדש בבאר־שבע, שעתיד לעבוד צמוד עם אוניברסיטת בן־גוריון. "זה מפעל ללוחמה קרקעית אוטונומית, שיהיה מהמתקדמים ביותר במדינת ישראל", מספר יוניאן, "באר־שבע היא עיר אוניברסיטאית, צה"ל ירד לנגב, והעיר גם הוכרזה על ידי מדינת ישראל כבירת הסייבר. אנחנו רוצים למנף את כל הדברים האלה ליחידה עסקית ולהקמת מפעל חדשני ביותר, שימכור לא רק בישראל אלא גם בחו"ל".
כדי לא להישאר מאחור, תעשיות מסורתיות נדרשות להתאים עצמן לשוק העבודה המודרני. "אני חושב שהיום אנחנו, כהנהלה, מכניסים כחלק מהאסטרטגיה שלנו את הנושא של איזון חיי עבודה ובית, והוא מאוד חשוב", מסביר יוניאן, "זה לא אומר שעובדים פחות, זה לא אומר שתורמים פחות, זה אומר שהחברה מבינה כאסטרטגיה שהאיזון הזה הוא חשוב. אם אני רואה היום את הדור הצעיר, הנושא הזה הוא קריטי עבורו. אנחנו מבינים את זה ומיישמים את זה הלכה למעשה".
באחד מקווי הייצור המתקדמים ביותר בתעשייה האווירית, שנראה כאילו נלקח מסרט מדע בדיוני, פגשנו את מיכל לבנטל (33), אמא לשניים וסגנית מנהל פרויקט ייצור כנפי מטוס F35, מטוס החמקן. "במפעל 'להב מבנים מתקדמים' אנחנו מייצרים את הכנפיים למטוס המתקדם ביותר בעולם, מטוס החמקן. זה קו ייצור מהמתקדמים בעולם", מסבירה לבנטל בעיניים בורקות, "יש גאווה גדולה מאוד, גם אישית, להיות שותפה בפרויקט כזה, וגם טכנולוגית, להיות חלק מחברה שמספקת כנפיים למטוס כל כך מתקדם ולהיות במשחק הזה של ה־F35, זה לא מובן מאליו".
היא הגיעה לתעשייה האווירית לפני עשור כסטודנטית צעירה. "התחלתי פה כמהנדסת תעשייה וניהול והתקדמתי", היא מספרת, "חשוב לי לעודד בעיקר נשים ולהגיד שזה אפשרי. אני אמא לשניים ומשלבת עבודה מאתגרת וחשובה עם הורות".
"העתיד זה למנף את היכולות שיש כאן, הן ברמה האנושית והן ברמה הטכנולוגית", אומר יוניאן, "אבל אנחנו צריכים להוריד את כל המגבלות שיש לנו כחברה ממשלתית. אנחנו מתנהלים כחברה עסקית גלובלית עם מגבלות של חברה ממשלתית, זה משהו שמאוד מפריע. ועם זאת, אנחנו צופים שנמכור מוצרים בהיקף של שבעה מיליארד דולר, נפתח עוד הרבה מנועי צמיחה ונמשיך ולתמוך בדבר שהכי חשוב מבחינתנו – ביטחונה של מדינת ישראל".
בשיתוף התאחדות התעשיינים
לפנייה לכתב/ת 
