שתף קטע נבחר
 

פרפורי השלום עם ירדן

בחודש שעבר התקיים מפגש אזכרה להסכם במלון מפואר בצידו הירדני של ים המלח, ושני הצדדים ביכו את מה שנותר ממנו

 

המלך עבדאללה וראש הממשלה נתניהו (צילום: קובי גדעון, לע"מ) (צילום: קובי גדעון, לע
המלך עבדאללה וראש הממשלה נתניהו(צילום: קובי גדעון, לע"מ)

המסרים מירדן עגומים. "25 שנים עברו, והאווירה בין המדינות עכורה", אומר לי אחד מהמעורבים בהסכם השלום, ומוסיף: "שיתוף הפעולה הביטחוני חזק, אבל במקביל מתגברים הלחצים על המלך עבדאללה להכריז על שלום עוד יותר קר". ידידיי מהצד הירדני מזכירים בתסכול ואכזבה את מה שנפתח בהבטחות ל"שלום חם ואמיתי". יש שחקנית חדשה באזור: תשומת הלב בישראל הולכת אל סעודיה, שיחסיה עם ירדן רעים. אם יצליח תהליך ההתקרבות בין המדינות, ריאד וירושלים יכניסו את עמאן וקהיר לתוך החבילה – כשהמטרה של כל הצדדים היא להקים במפרץ הפרסי חזית חזקה ומלוכדת נגד איראן.

 

 

אבל בינתיים, המלך עבדאללה בחר בצופר ובנהריים כעונש, ודורש להחזיר אותן לבעלות ירדנית מלאה. אחרי הכול זה הרע במיעוטו: תיירים ישראלים עדיין יכולים להגיע לעקבה, לפטרה, גם לעמאן. אלא שמסתמנת גם החמרה: ישראלים – רק היהודים, לא הערבים הישראלים – נאלצים לשלם למוביל ולנהג שיעבירו אותם מהגבול הירדני. מהתיאורים של הישראלים בבתי המלון המפוארים של עקבה נשמע אולי שכלום לא קרה, אבל בעמאן כבר עדיף להסוות את הזהות הישראלית, ומחירי הטיסה הקצרצרה לעמאן נושקים, בכוונה, לשמיים.

 

אפשר ללמוד על המצב גם מהמרירות שבקולותיהם של שני גנרלים ירדנים בדימוס, שהגיעו למרכז ללימודים אסטרטגיים בתל אביב. בהיעדר טקסים חגיגיים לציון 25 שנה לשלום, הביקור שלהם הוא למעשה האירוע היחיד. הגנרלים הללו מלווים את היחסים עם ישראל עוד לפני שנחתם השלום, ועד היום הם מקפידים לשמור על קשר הדוק. בחודש שעבר גם התקיים מפגש אזכרה להסכם במלון מפואר בצידו הירדני של ים המלח, ושני הצדדים ביכו את מה שנותר.

 

אבל לא הכול אבוד. אפשר לנסות להתחיל כבר עכשיו בשיתוף פעולה במערכת הסייבר, למשל – אנחנו הרי מעצמה עולמית בתחום, ואילו הצעירים האינטליגנטים של ירדן משוועים לעבודה. כל כך פשוט. רק צריך למנות איש קשר ישראלי לארמון המלך הירדני – אפרים הלוי, למשל, או עמוס גלעד – שישמור על קו פתוח, יקיים התייעצויות עם מקבילו בעמאן, ויעביר לירושלים בקשות מיוחדות של המלך.

 

ישראל הרי מכירה היטב את הבעיות של ירדן, שלאחרונה התווספו אליהן גם מיליון וחצי פליטים מעיראק ומסוריה. לכך ניתן להוסיף גם את העובדה שישראל מונעת בכוונה מהירדנים למכור תוצרת חקלאית וסחורות בגדה המערבית, מה שמוביל לכעס רב. ניתן היה להגיע להסדר גם בעניין הזה, אבל למי אכפת?

 

הבעייתיות ניכרה גם בפרשת תשלום הפיצויים עבור הרג מוחמד זכריא אל-ג'וואודה, הפועל הצעיר שהכניס ריהוט לדירת המאבטח הישראלי בשגרירות בעמאן, וד"ר בשאר חמארנה, שניסה להפריד ביניהם. השגרירה עינת שלאין, שהוברחה לירושלים אחרי התקרית, הובכה בפגישה מיותרת עם ראש הממשלה נתניהו שהחליט לקרוא למאבטח "גיבור". עכשיו יש שגריר חדש, אמיר ויסברוד, והמשימה שלו במסדרונות הממלכה לא פשוטה.

 

בדצמבר 2009 העניק המלך הקודם חוסיין ראיון ראשון והיסטורי ל"ידיעות אחרונות", וסיפר לי שהוא מחויב לשלום במיוחד ומעוניין לשלוף אל האור את היחסים בין המדינות שנשמרו בחושך. היום, כשקוראים את הריאיון הזה, נותר רק לבכות.

 

  • סמדר פרי היא פרשנית "ידיעות אחרונות" לענייני המזרח התיכון

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים