בין הכורדים לפלסטינים

טורקיה מנהלת את המלחמה הא-סימטרית שלה באופן מוכר: מאבק על התודעה וגיוס תמיכה בינלאומית כדי למנוע הגדרה עצמית של מיעוט

ד"ר נחמן שיפורסם: 27.10.19 , 13:41

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן נאום מול חברי מפלגתו מבצע נגד כורדים סוריה (צילום: EPA)

רג'פ טאיפ ארדואן (צילום: EPA)

בעשורים האחרונים ידעו יחסי ישראל וטורקיה עליות וירידות. בשנות השיא הן קידמו שיתופי פעולה מדיניים, ביטחוניים ומודיעיניים; טורקיה הייתה יעד מרכזי לתעשיות הביטחוניות הרעבות של ישראל, וכמובן - הישראלים כבשו בהמוניהם את אתרי הנופש והשווקים בטורקיה. גן עדן. עד שעלייתו של רג'פ טאיפ ארדואן בתחילת שנות ה-2000, עמדותיו הפרו-פלסטיניות, נאומיו התקיפים נגד ישראל, ולבסוף ה"אור הירוק" לטרור החמאסי, כולל משט המרמרה, הביאו למשבר עמוק שממנו לא נחלצנו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אלא שהפעולה הטורקית כנגד הכורדים בשבועות האחרונים מצביעה - באופן ציני ואירוני - שההשקעה הישראלית בטורקיה לא הייתה לשווא. לטורקים היו מורים טובים בתורת המלחמה החדשה והא-סימטרית. לישראל יש ניסיון ייחודי – שאותו צברה כמעט מאז הקמתה וביתר שאת מאז 1982. היא מתעמתת רק עם ארגונים ולא עם מדינות. הניסיון הזה הוליד תורה צבאית שמכירות גם מדינות אחרות כגון ארה"ב, בריטניה, צרפת, רוסיה ועוד, אלא שאנחנו שכללנו אותה באמצעות הקמת יחידות ואגפים בצבא למלחמה על התודעה. הטורקים למד את השיטה ויישמו אותה בהצלחה גדולה.

לעם הכורדי - מיעוט בן 25 מיליון איש המפוזרים בטורקיה, סוריה, עיראק ואיראן – יש שאיפות לאומיות להגדרה עצמית. הם רוצים מדינה. מלחמות המפרץ וקריסתו של השלטון המרכזי בעיראק אפשרו להם לכונן בה מדינה בתוך מדינה. גם אחיהם בסוריה, עוד מדינה שהתפרקה בשנים האחרונות, כוננו אזור כורדי עצמאי בצפון המדינה, על גבול טורקיה.

עכשיו – חושש ארדואן - הגיע תורם של הכורדים בטורקיה, שמזה עשורים מפגינים שאיפות בדלניות וכוננו מחתרת אלימה. הטורקים קפצו. הם חששו שאזרחיהם הכורדים יתאהבו ברעיון וידרשו גם הם זכויות לאומיות. תחליפו מפעם לפעם את המילה "כורדים" ב"פלסטינים" ותבחינו בדמיון בין שני העימותים.

העיתוי נבחר בתבונה: הטורקים חששו שבקרוב יחזור הסדר לסוריה, יוכרז על סטטוס-קוו והכורדים יקבעו את מדינתם העצמאית על גבול טורקיה. ארדואן החליט לפעול, כדרכו ביד חזקה, באכזריות, ומתוך דבקות מלאה במטרה. מורים טובים, אמרנו?

תוכנית הפעולה שלו הייתה לפי הספר. בשיחת טלפון עם דונלד טראמפ הוא הצליח להסיר את המטריה הצבאית-מדינית של ארה"ב מעל הכורדים. הנשיא האמריקני הכחיש, אבל ברור שהכשיר את המתקפה הטורקית והרחיק את חיילי ארה"ב מהזירה. ארדואן פתח במתקפה מהירה וקצרה, כנהוג בעימותים כאלה, נגד הכורדים שנותרו חשופים. הוא הבריח מאות אלפים מהם מבתיהם והגדיר אזור חיץ בינו לבין סוריה, שבו הכורדים הורחקו 30 ק"מ מן הגבול.

התקשורת העולמית מלאה תמונות, וזה עזר לטורקיה במלחמה על התודעה - להרתיע את הכורדים ולהוכיח נחישות. האירופאים הזדעקו אך ארדואן העריך בצדק שכדרכם הם לא יעשו דבר. בכל מקרה, כתמיד, הוא יוכל לפתוח הגבול שלו ולחדש את זרם הפליטים ללב היבשת.

נשארה רוסיה, בעלת הבית האמיתית בסוריה. הרוסים פעלו באופן דומה בחצי האי קרים. הם מתרשמים משימוש בכוח, מעקשנות ומהתעלמות מדעת הקהל. הם תמכו בתוקפן. ארדואן נפגש עם פוטין וסיכם אתו על חלוקת סוריה. עוד חלוקה של סוריה. מעכשיו אזור החיץ הוא רשמי, נקי מכורדים, הצבא הסורי מוצב לא רחוק, והעיקר - הרוסים ערבים להסדר. הם שוב המנצחים הגדולים, כי זכו בשותף אסטרטגי הן בסוריה והן באירופה, שם מונחת הרגל הטורקית השנייה.

עכשיו ארדואן שבע. המבצע הושלם, הסכנה הכורדית חלפה, הוא יישר את ההידורים עם ארה"ב, רוסיה עומדת לצדו ואירופה שותקת.

ההישג הטורקי הוא מכה קשה לישראל. בעינינו, כמובן, אין המקרים דומים והכורדים ראויים לעצמאות ולהכרה. במשך שנים קיימה עימם ישראל קשרים הדוקים וסייעה להם. קשה לראות כיצד יתאוששו מהמכה הזאת. לישראל אבד עוד בן ברית באזור, ולמרבה הצער דווקא בדרכים ובשיטות שהיא עצמה הנחילה, שלא במתכוון, לאויביהם.