שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    שינויים קטנים בכיתה שיעשו הבדל גדול

    אחרי שבנה של חן קרופניק עבר לבית ספר של חינוך מיוחד, היא הבינה כמה אפשר לעשות עם הילדים גם במערכת החינוך הרגילה, למרות הכיתות העמוסות, תוכנית הלימודים שלא עודכנה והאתגרים הנוספים

    בשנה שעברה התקבלה בביתנו החלטה לא קלה והיא להעביר את הבכור שלנו בית ספר. כמה שניסינו, כמה שהוא השתדל, כמה שצוות בית הספר בא לקראתנו - הבנו שלטובתו עדיף מסגרת אחרת, לא של מערכת החינוך הרגילה, אלא חינוך מיוחד מותאם.

     

    עם כל החששות והלחצים של לפני, היום, חודשיים אחרי תחילת שנת הלימודים, כשהילד מאושר וזורח בכל בוקר ואנחנו רגועים שמצא את מקומו, אני מבינה שהילדים ה"מסכנים" כביכול הם דווקא הילדים  ה"רגילים", שלומדים במערכת החינוך הכללית, ולא אלו שנחשבים שונים.

     

    בית ספר (צילום: shutterstock)
    "ילדים לא צריכים לשבת כל כך הרבה זמן"(צילום: shutterstock)

    מערכת החינוך לא השתנתה יותר מדי ב-30 שנה האחרונות. אמנם בנו בתי ספר חדשים, מתקנים בחצרות ואפילו יש כיתה אקוסטית אבל התנאים נשארו כמו שהם - מורה אחת על 40-30 תלמידים שחייבת ללמד לפי מערכת שעות מדוקדקת עם מקצועות חובה, בצורה בנאלית ומשעממת.

     

    והילדים? הם צרכים להקשיב לחוקים, לבצע מטלות, לשבת שעה אחר שעה בכיתה ולדחוס חומר מעניין יותר ומעניין פחות לראש בכדי לזכור, בכדי לעבור את המבחן, בכדי להמשיך לעוד שנה כזו. פלא שרוב הילדים מאובחנים היום עם הפרעות קשב וריכוז כאלו ואחרות? אצלי לא קוראים לזה הפרעת קשב וריכוז (בלי חלילה לזלזל באבחונים של אנשי מקצוע) קוראים לזה להיות ילדים. וילדים לא רוצים יכולים או צרכים לשבת כל כך הרבה שעות על כיסא מול שולחן להקשיב ולכתוב.

     

    ככל שהשנה מתקדמת, החיוך של הבן שלי גדל ושל הבת שלי נמוג. ככל שהשנה מתקדמת ואני רואה ושומעת מה הבן שלי לומד, אני מבינה יותר את התסכול שלה ואת אי הרצון שלה ללכת לבית הספר ה"רגיל" שלה, כי זה מה שהוא מפיה של ילדה בת תשע - "רגיל", "משעמם" ו"מוריד את מצב הרוח".

     

    קראו עוד:

    "האובססיה לאיתור מחוננים עברה כל גבול"

    הילד מכור למסכים? תדאגו להפסקות

    ללמד ילדים את אחת השאלות החשובות

     

    כשהוא נמדד על פי התנהגות לזולת ויחס בין אישי בינו לבין ילדים בכיתה ולצוות החינוכי, היא נמדדת לפי הציון האחרון במבחן. כשהוא לומד רבע שעה ולאחר מכן הדרכה/סדנה/פעילות, היא לומדת 45 דקות רצוף ממלאה את בקבוק השתייה וחוזרת לעוד שיעור. כשהוא לומד אמנות סביבתית, כישורי חיים, תופים, אומנויות לחימה, וגם את לימודי החשבון, אנגלית ועברית בצורה חווייתית וכיפית, היא לומדת את כל השיעורים באותה צורה של הקשבה למורה, העתקה מהלוח, ביצוע תרגילים ושיעורי בית.

     

    הוא לומד בחצר לפעמים, היא תמיד בכיתה. הוא יכול להיכנס לכיתה באיחור אם הוא קם על צד שמאל בבוקר או לא מרגיש שיכול להתחיל ללמוד, היא תקבל הערה על איחור אם בשעה שמונה לא תהיה ישובה בכיתה. הוא יכול לצאת לעשות סיבוב הרגעות ואפילו להוציא עצבים וכעס בצרחות בפינה מיוחדת בחצר והיא לא. הוא לומד בהתאם ליכולת הלימודית שלו בלי קשר לשנתון, ואילו היא לומדת את מה שחובה ללמוד בשנתון שלה, גם אם היא לא מצליחה להבין מזה כלום.

     

    ומה עם שיעורי בית? צפו:

     

     

    אני יכולה להמשיך בעוד הרבה דוגמאות אבל זה סתם מעציב אותי. מעציב אותי שצריך להיות ילד שמוגדר עם קושי מאובחן עם "בעיה", כזה שמערכת החינוך תעדיף לא להכיל ולהתמודד איתו, בכדי לזכות בבית ספר שהוא מסגרת מכילה, תומכת ואוהבת - בדיוק כמו זה שהבן שלי לומד בה.

     

    מעציב אותי שהתשובה שאני מקבלת ממערכת החינוך הרגילה היא שאין להם את היכולת להתמודד. ואני מבינה. מורה אחת, יותר מ 30 תלמידים, לחץ להספיק, מכונת ציונים. בעיקר מעציב אותי שהבת שלי הולכת לבית הספר בתחושה שלא רואים אותה.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    החלטתי שלבכות ולהתעצבן ולהתלונן בהחלט אפשר אבל גם אפשר לנסות לשנות ולתרום כמה שאני יכולה. כפי שאני רואה את הדברים - אם כל ההורים ירתמו, יתרמו ויהיו יותר פעילים - גם המערכת בסופו של דבר תצטרך להשתנות.

     

    ומה עשיתי בפועל? ביקשתי מכל אחד מהמורים והמורות לשוחח איתי בכדי שאסביר להם קצת על הבת שלי, ואסייע להם להתמודד עם סיטואציות מסוימות שהם נתקלים בה בכיתה. העלתי בפניהם את הטענות העיקריות שלה וייעצתי להם איך לגשת אליה בשביל לפתור אותן. הכול נעשה ברוח טובה בשביל לסייע ולעזור, וחלילה לא לחנך אותם או להגיד להם איך ללמד. חלק מהמורים שיתפו פעולה וחלק לא - מי ששיתף פעולה רק הרוויח.

     

    זה הרגע שאתם בטח אומרים לעצמכם - את רצינית? אנחנו בספק אם המורים יכולים לעמוד בדרישות של כל הורה והורה בנוסף לעומס שכבר יש להם, ואתם צודקים. אבל אם תקראו את הדוגמאות של מה שעשיתי תבינו שרוב הדברים מתאימים לכל הילדים באשר הם, ואם המורה תתאים את ההתנהגות שלה לילדים - גם לאלה שדורשים קצת יותר מאחרים - גם לה יהיה יותר קל להתמודד.

     

    מי רוצה לצלם דפי עבודה במזכירות? (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    מי רוצה לצלם דפי עבודה במזכירות?(צילום: shutterstock)

    הנה כמה דוגמאות ממה שביקשתי:

     

    1. לפעמים ילדים פשוט צרכים יחס ותשומת לב אז להקפיד להגיד להם בוקר טוב ולקרוא בשמם, לשבח אותם על התנהגות טובה ולקרוא להם לעזור. כל כך פשוט ועדיין לא מבוצע על ידי רוב המורים בבית הספר וחבל.

     

    2. לתת להם מטלות - לצלם דפי עבודה, למחוק את הלוח, לחלק דפים - ככה הם לא מרגישים שהם כל הזמן רק יושבים ומקשיבים אלא זזים קצת וגם לוקחים חלק בשיעור ומקבלים אחריות.

     

    3. הטענה העיקרית של הבת שלי היתה שכל הזמן רק משתיקים אותה, כי הרי בשביל ללמד צריך שקט, נכון? אז הצעתי להם לשחרר קצת. במקום להעיר לה שוב ושוב, לתת לה להקריא משהו לכיתה. יש מורה שאפילו נותן לה לצאת החוצה לעשות סיבוב סביב בית הספר ולשיר. אפשר גם לתת להם כמה דקות בסוף השיעור אחרי שסיימו מטלות להתפרק - לצחוק, לדבר ולספר בדיחות. גם המורה צריכה כמה דקות רגיעה לא?

     

    4. לא להעניש - אם ילד מדבר או זז כי קשה לו להתרכז - הוא לא עושה דווקא. מה כן? אפשרו לו לצאת לעשות סיבוב, הקציבו לו זמן. תנו לו משימה לעזור למזכירה או אב הבית. תנו לי שעה אצל היועצת או שעה חופשית על כל שלוש שעות שהוא מתנהג יפה. יש עוד המון רעיונות - לי עצמי יש רשימות על גבי רשימות מחמש שנים שאני נמצאת בבית הספר של הילדים לא פחות מהמחנכת שלהם. כנראה שלמדתי דבר או שניים.

     

    אני יודעת שאי אפשר לשנות את מערכת החינוך ביום אחד, אפילו לא ביומיים, אבל חייבים להתחיל לנסות.

      

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים