בקצה המסדרון של מחלקת פנימית ג' בבית החולים מאיר בכפר־סבא שוכב אלון שפאן בן ה־78 ופעמון גדול בידו. רק שעות קודם לכן עבר הליך לא פשוט של השתלת קוצב לב, אבל גם זה לא מזכה אותו במקום באחד החדרים הצפופים במחלקה.

אשתו שרה לא משה ממיטתו. "אני אשאר להשגיח עליו בלילה", הודיעה לצוות כשראתה היכן ממוקמת מיטתו, "אפילו לחצן לקרוא לאחיות אין לידו. יפספסו אותו". אלא שאז מגיע אחד מאנשי הצוות הסיעודי במחלקה ומושיט לאלון את הפעמון שנראה כאילו הושאל מתחנת רכבת בראשית המאה וכעת יש לו לפחות דרך לדאוג שישמעו אותו. "זו מערכת הבריאות שאנחנו רוצים בישראל? אדם אחרי ניתוח של קוצב לב שוכב במסדרון וצריך לצלצל בפעמון? זה הגיוני למישהו?", שואל אלון בכאב.

החורף טרם החל רשמית וכבר נרשמים עומסים חריגים במחלקות הפנימיות בבתי החולים. במחלקה פנימית ב' במרכז הרפואי גליל בנהריה הגיעו אתמול ל־150 אחוזי תפוסה. "כשהחולה בפרוזדור או בחדר האוכל הוא לא מקבל את התנאים האופטימליים, זה גם מייצר ויכוחים עם החולים, והצוות הרפואי קורס תחת העומס", אומר ד"ר גטאס נאסר, מנהל המחלקה. יו"ר האיגוד לרפואה פנימית, פרופ' אבישי אליס, מסר: "התפוסה במחלקות הפנימיות בבתי החולים היא מהגבוהות בעולם. התשתיות במחלקות הפנימיות רחוקות מלהספיק, כוח האדם בחסר חריף. אנחנו עובדים בתת־תנאים, נשחקים וכואבים את כאב המאושפזים שלנו. אני קורא למנכ"ל האוצר, שי באב"ד, להתעורר וליישם את מסקנות ועדת טור־כספא לשיפור הרפואה הפנימית, שהוגש כבר לפני יותר מארבעה חודשים".

אלון שפאן לא היה אתמול "הזקן במסדרון" היחיד במחלקה פנימית ג'. חמישה חולים נוספים חלקו איתו מסדרון, בהם גם ניצולת שואה בת 99 שנשלחה בעקבות כאבים מבית האבות וארבעה גברים נוספים בגילאי 70 ומעלה.

אלון שפאן עם הפעמון | צילום: יריב כץ

"זה לא נתפס ולא הגיוני", אומרת האחות האחראית נטלי זסלבסקי כשהיא מפלסת את דרכה כשבידה בלון חמצן גדול. "כל יום מגיעים מאושפזים חדשים ששוכבים במסדרון לעיתים יומיים־שלושה, מחכים שמישהו ישתחרר, ואז כמו במיטה חמה עוברים לחדרים".

אותם מראות חזרו אתמול גם בפנימית א' בבית החולים אסף הרופא. "למה אני בפרוזדור? זה לא יפה ולא נעים", אמר בקול חלש י' בן ה־90 מבית דגן, שאושפז צמוד לקיר בפרוזדור. על פניו חולפים המבקרים הרבים שמגיעים למחלקה. "תבדקי אולי יש מקום בחדרים ולא אומרים לנו", לוחש י' לכלתו יפית פור המלווה אותו,"אני שווה כמו כולם".

אך כלתו, שאפילו לשבת לצידו איננה יכולה מחשש שתחסום את המעבר, מבינה שהבעיה אינה בצוות. "הצוות הרפואי מדהים, הם לא אשמים במצב הזה. הם עושים הכל לתת לנו טיפול בעומס הקשה הזה. מישהו שם בממשלה צריך להתעורר כבר".

פרופ' ציון חגי, יו"ר ההסתדרות הרפואית, אמר אתמול ל"ידיעות אחרונות", כי "הצענו למשרד הבריאות לתגבר את המחלקות הפנימיות ואת המרפאות בתקנים נוספים. בינתיים משרד האוצר הוסיף לנו 40 מיליון שקלים ומנגד קיצץ 270 מיליון שקל ממערכת הבריאות".

המחלקות הפנימיות בבית החולים שערי צדק בירושלים הן מהעמוסות בארץ. למיטות במסדרון יש אפילו וילון שמחובר לתקרה וחיבור לחשמל וחמצן, ככה זה כשהעומס הזמני הופך לקבוע. כך שוכבים במסדרון ארבעה חולים אחד אחרי השני. ארתור מילר מבית־שמש הוא אחד מהם אך שומר על אופטימיות: "אחרי שלושה ימים בחדר המיון, להיות במסדרון במחלקה הפנימית זה גן עדן", הוא צוחק.

במסדרון בשערי צדק | צילום: יעל פרידסון

את העומס במחלקה מרגישים גם החולים בחדרים. מיכל, צעירה המאושפזת במחלקה הפנימית כבר שלושה שבועות, אומרת שהעומס הופך את חוויית האשפוז לקשה יותר ועלול לעלות גם בחיי אדם. "האחיות כל כך עמוסות, שהן לא מספיקות להחליף אינפוזיה והווריד נסתם וצריך לפתוח אותו שוב. הם לא יכולים לעשות שילוב מתאים בחדרים, איך שמיטה מתפנה מכניסים חולה חדש. הייתי עם מישהו בהנשמה, מישהי בבידוד, עם אנשים סיעודיים שבאמצע הלילה את לא יכולה לנשום מהריח של החיתולים שלהם. וזה קורע לב. ברוך השם אני עצמאית, אבל אני רואה אנשים שלא יכולים לקום מהמיטה והם רק רוצים עזרה ללכת לשירותים. אומרים להם 'תעשו בחיתול'. חולה עם חיתול מלוכלך מבקש שיחליפו לו ואומרים לו 'חכה, עוד שעה מתחיל סבב החלפות'".