אלופי העולם בוויכוח: כך הפכה ישראל למעצמת דיבייט משגשגת

מדי שנה יוצאים גברים ונשים מכל הארץ לתחרויות ברחבי העולם כדי לייצג את ישראל, והאמת היא שהם עושים חיל. בעשור האחרון הוכתרה ישראל כבר ארבע פעמים כאלופת העולם וחמש פעמים כאלופת אירופה בענף הזה.

עכשיו נשאר רק להבין באיזה ענף מדובר. 

הרי ישראל רחוקה מלהיות מבריקה בכדורסל או בכדורגל, ולמען האמת, למעט ג'ודו ואולי גם התעמלות אמנותית, אנחנו לא באמת בולטים בשום סוג של ספורט. 

אז במה בכל זאת אנחנו טובים הרבה יותר מאחרים?

בלהתווכח כמובן.

מבלי ששמתם לב צמחה כאן מעצמה. לא מעצמה גרעינית או מעצמת סייבר, אלא כזו שמתחמשת באוצר מילים, ביטחון עצמי והרבה אמונה ואמביציה. הכירו את שליחי הדיבייט הישראלים, שהפכו את המדינה הקטנה לאורים והתומים של תרבות הדיון והוויכוח ומביאים הרבה כבוד וגאווה לאומה בעשור האחרון.

דיבייט או דיבייטינג (בעברית "מעמת" או שיג ושיח) הוא דיון/ויכוח מאורגן הנעשה בעל פה. הדיבייט הוא אמצעי לליבון סוגיות כגון צדק ומוסר, כלכלה, פוליטיקה ואף מדע בדיוני, שמתקיים בפרלמנטים, במוסדות להשכלה גבוהה ובבתי ספר תיכוניים, בדרך כלל ככלי לפיתוח יכולות הרטוריקה והחשיבה. ישנם פורמטים של דיבייט המכונים "'דיבייט מדיניות", שבהם דנים על הצעות חוק בשלל נושאים, לצד פורמטים של דיבייט רעיוני כמו לדוגמה השפעת הסלולר על האנושות או טבעונות. 

לאורך השנים התפתחו כמה פורמטים של דיבייט ובהם פרלמנטרי בריטי (שנהוג בשלל התחרויות הבינלאומיות הרשמיות), אמריקני, אוסטרלי וכו', כאשר לכל פורמט כללים מעט שונים. על פי הכללים נקבע מראש נושא אחד שיש להציגו משני צידי המתרס (ממשלה מול אופוזיציה), וכל צד צריך לייצג את עמדתו בדרך הטובה ביותר. לאחר הקצבת 15 דקות להכנה מקדימה, שבה חל איסור להתייעץ עם גורם חיצוני או לעשות שימוש באמצעים אלקטרוניים, מוקצבות לכל נואם בין חמש לשבע דקות כדי לנאום ולהציג את דעתו על הנושא. 

מוניקה פורמן בגמר תחרות בטכניון, 2015 (ליגת הדיבייט הישראלית)

לאחר ששני הצדדים מסיימים את ההצגה, ניתנת לכל צד האפשרות לנסות להפריך את טיעוני הצד השני. אגב, במהלך הנאום, הדקה הראשונה והאחרונה שמורות לדובר, אולם בכל הדקות האמצעיות מותר לדוברים מהצד הנגדי להציע שאלות. בסיום העימות קובעים השופטים או הקהל מי מבין הצדדים היה משכנע יותר בטיעוניו ובהפרכת טיעוני הצד השני. יש להבהיר כי לא מדובר בשיפוט אינדיבידואלי, אלא בשקלול התרומה הכוללת של כל אחד משני הצדדים, תוך התחשבות בפרמטרים כמו רלוונטיות התוכן לנקודות המחלוקת העיקריות ועד כמה התוכן היה מוסבר כראוי, מוכח ומשכנע. 

זה אולי קל לשאת מניפסט בנושא שקרוב לליבכם, שיש לכם בו דעה מוצקה וידע רב, אבל שימו לב שבתחרויות דיבייט, המשתתפים לאו דווקא מייצגים את דעתם האישית אלא משחקים משחק. כל אחד (ואחת) נואמים בתורם, קוראים קריאות ביניים באמצע נאומי היריב, במסגרת החוקים, ובסופו של דבר השופטים קובעים איזו קבוצה ניצחה. 

"אני באופן אישי מגדיר דיבייט כשילוב בין תיאטרון ושחמט", אומר יוני כהן-אידוב, מייסד מרכז כהן-אידוב לדיבייט ורטוריקה ואלוף העולם בדיבייט לאוניברסיטאות לשנת 2010. "מצד אחד הופעה בימתית, ומצד שני לוגיקה ואסטרטגיה".

הדיבייט הגיע לעולם כבר במאה ה-18, כפעילות חברתית באוניברסיטאות האנגליות אוקספורד וקיימברידג'. כתוצאה מכך, מרכזי הדיבייט בעולם נמצאים בבריטניה (ובמדינות שתרבויותיהן מושפעות ממנה כגון אירלנד, ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה), והפורמט שלפיו מתנהלות תחרויות הדיבייט הבינלאומיות הרשמיות מדמה את האופן שבו פועל בית הנבחרים הבריטי. יחד עם זאת, יש עשרות מדינות אחרות שמתקיימת בהן פעילות דיבייט משגשגת – אחת מהן היא ישראל.

ישראל הפכה בשנים האחרונות לאחת המדינות המצליחות בעולם בדיבייטינג, על אף שעשתה את צעדיה הראשונים בזירה זו לפני זמן לא רב כלל. את מועדוני הדיבייט המקומיים ניתן למצוא בחלק ניכר מהמוסדות האקדמיים בישראל ובבתי ספר תיכונים רבים. מועדונים רבים מאורגנים בליגות, ומקיימים ביניהם תחרויות ארציות ואירועים משותפים אחרים. בנוסף, ישראל הפכה בשנים האחרונות ליצואנית דיבייטורים לכל העולם, שכן כמעט שאין תחרות גדולה (לרבות אליפות העולם) שאין בה ישראלי בצוות השיפוט הראשי, ומאמנים ישראלים אף מוזמנים ללמד ולהעניק מהידע שלהם בכל נקודה בגלובוס – עד הרחוקה ביותר. אם הפכנו למומחים בעל שם עולמי בתחום, אז למה כמעט אף אחד לא יודע על זה?

"ההצלחה הישראלית בזירת הדיבייט העולמי היא אחד הסודות השמורים ביותר במדינה. בעוד שדוברים ממדינות אחרות בעולם זוכים לפרסום ציבורי נרחב, כמו למשל בסרביה, שבה ראשת הממשלה צייצה בטוויטר על אודות ניצחון של קבוצה מאוניברסיטת בלגרד בתחרות אוקספורד היוקרתית, הדיבייט הישראלי לא זוכה להכרה מספקת", אומרת מוניקה פורמן, יועצת פרזנטציה, מאמנת דיבייט ושופטת ראשית באליפות אירופה לדיבייט ב-2020.

איך את מסבירה את השגשוג של ישראל בעולם הדיבייט?

"ההצלחה הישראלית הפנומנלית היא תוצר של שילוב בין גורמים תרבותיים לתשתית מועדונית חזקה. באופן כללי ישראלים אוהבים להתווכח, לא נרתעים מתקשורת פתוחה ומחזיקים בעמדה במגוון נושאים. יתרה מזאת, ישראלים לא רק מתעניינים בבעיות מקומיות ועולמיות, אלא גם חשופים, לעיתים אפילו ממקור ראשון, לסוגיות שסביבן ישנו ויכוח ער ומכירים את הדעות הציבוריות השונות שקיימות סביבן - גם אם הם לא בהכרח מסכימים איתן. קל יותר למצוא טיעונים אמיתיים ומשכנעים כשהחיים גורמים לך להיתקל תכופות בסוגיות של יחסי דת-מדינה, קונפליקט לאומי-דתי, שסעים עדתיים, פערים חברתיים ועוד. היותם של הדוברים הישראלים, בהכללה גסה, מבוגרים ובוגרים יותר מעמיתיהם הסטודנטים ברחבי העולם מהווה גם היא יתרון ביכולת להכריע בסוגיות מורכבות".

את הדיבייט העלתה לישראל ב-1987 אן סבירסקי, שהקימה עמותה בשם "שיח ושיג". חבר העמותה אורי זכאי החל ללמד דיבייט באוניברסיטאות, ובין הסטודנטיות שלו הייתה ענת שפירא. במקביל הגיע יוני כהן-אידוב, שהיה מראשוני הדיבייטורים בישראל בגיל נוער וקפטן נבחרת ישראל לתיכונים, גם הוא לאוניברסיטה והחל ללמד דיבייט בתיכונים. שפירא וכהן-אידוב זכו בתארים "הדוברת הטובה בעולם" ו"אלוף העולם" בהתאמה, והכשירו דור שלם של דיבייטורים דוגמת סלע ועומר נבו, מייקל שפירא, מוניקה פורמן, יעל בצלאל ואחרים שהגיעו להישגים בינלאומיים אדירים. במרוצת הזמן הפכו התלמידים למורים והכשירו דיבייטורים נוספים, שאף התעלו על מוריהם.

"השיטות שלנו הפכו לבסיס ללימוד דיבייט במקומות אחרים", אומר בגאווה כהן-אידוב, שהיה ממובילי תוכנית דיבייט ארצית לבתי ספר בשיתוף משרד החינוך. "בישראל, יותר מאשר במקומות אחרים בעולם, ישנה תחושה שלמרות התחרות, כל הישראלים רוצים בהצלחה האחד של השני ועושים הכול כדי לסייע זה לזה. בניגוד למקומות אחרים בעולם, שם יש תחרות קשה בין המועדונים השונים, אצלנו יודעים החניכים/ות להכיר תודה, וכל אדם שהגיע אי פעם להישג כלשהו מגיע לאימונים לתרום מזמנו וממרצו כדי להכשיר ולחנוך את דור העתיד. המועדונים השונים משתפים פעולה באופן מלא ועורכים אימונים משותפים לעתים תכופות".

פורמן מחזקת את דבריו: "בקיץ שעבר שלוש קבוצות משלוש אוניברסיטאות ישראליות שונות הגיעו לגמר אליפות אירופה, והעידוד שהן קיבלו מהקהל היה עדות מרגשת לכך". 

פעילות הדיבייט האקדמית התרכזה במועדונים שהוקמו באוניברסיטאות חיפה, תל אביב וירושלים, והתמקדה באליפות שנתית ארצית. ב-1993 התפרקו מועדוני הדיבייט בחיפה (הוקם מחדש ב-1998) ובתל אביב, ופעילות הדיבייט האקדמית דעכה כמעט לחלוטין (למעט מועדון האוניברסיטה העברית שהמשיך לקיים פעילות באופן רציף). בזמן שבאקדמיה התפרקו, פעילות הדיבייט בתיכונים דווקא שמרה על היקף אחיד, שהגיע לשיא מרשים באירוח אליפות העולם לתיכונים.

ב-1999 הקים זכאי את מועצת ליגת הדיבייט, שנועדה לאפשר למועדונים לקיים שגרה של ליגה פעילה. צעד זה הביא לגידול מתמשך ועקבי במספר המוסדות הפעילים. בשנים 2011-2002 נפתחו מועדוני דיבייט בטכניון, במכללת נתניה, באוניברסיטת בר אילן, באוניברסיטת בן גוריון, במכללה האקדמית תל אביב-יפו, במכללת שערי משפט, במכללה למנהל, באוניברסיטה הפתוחה ובמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. אי לכך, ליגת הדיבייט בישראל נחשבת לליגה איכותית מאוד, וחבריה נמצאים בצמרת הדיבייט העולמי באופן רציף כבר כמעט 20 שנה. דור המייסדים המוכשר במיוחד הזה, בצירוף תרבות המחויבות והחניכה והתרבות היהודית, המעודדת מגיל צעיר פולמוס ודיון, הן כמה מהסיבות להצלחת ישראל בתחום. 

הישראלים מצליחים מאוד בזירת הדיבייט הבינלאומית בקטגוריות למתחרים שאנגלית אינה שפתם הראשונה, למשל מהולנד, ממלזיה ומהפיליפינים. בגמר אליפות אירופה ב-2009 הדיח כהן-אידוב יחד עם שותפו אורי מרחב את הצמד מאוקספורד – הדחה סנסציונית שהביאה מאותה העת ניצחונות והישגים בקטגוריית שפה שאינה שפת אם, שהפכו את ישראל לאחת המדינות החזקות בעולם בקטגוריה זו.

"דיבייט נשפט על פי תוכן והיגיון ולא על פי שפה. שיטות הלימוד שלנו, שיתוף הפעולה ותרבות העזרה ההדדית מקנים לנו יתרון", מסביר כהן-אידוב.

כיום ישנם בישראל מועדוני דיבייט שפותחים את שעריהם גם לאוכלוסייה המבוגרת ולא רק לצעירים, כך שכולם יכולים להשתלב. "זה מה שיפה בדיבייט", אומרת פורמן, "מגיעים אנשים בגילים שונים, מרקעים שונים, החל מתלמידי תיכון שאינם סטודנטים וכלה באנשים לקראת גיל פרישה".

עולם הדיבייט טומן בתוכו יתרונות רבים. האסטרטגיה הדרושה לקיומו של דיבייט מוצלח מחייבת חשיבה על סוגיות באופן מורכב. גם אם צד אחד מאמין בצדקתו, לעיתים קרובות הוא מבין שגם לצד השני יש טיעונים שעשויים להיות משכנעים ומנצחים. זהו שיעור חשוב בסובלנות, שמוביל את המשתתפים להבנה שכדי לשכנע צריך להבין לעומק את נקודות המחלוקת המרכזיות בכל סוגיה - בדומה לפגישה עסקית, פיץ' מכירה או משא ומתן בחיים האמיתיים. 

מתוך הנאום האישי לומדים המשתתפים לבנות את הטיעונים ולסדר את המחשבות. כשיש זמן מוגבל, יש חשיבות לבניית סדר עדיפויות - אילו נושאים יובאו קודם, אילו בהמשך ועל מה כדאי לוותר. במקביל נרכשת ומתחדדת מיומנות הפרזנטציה, שדרכה לומדים כיצד להגיש את הטיעונים בצורה הנכונה והמשכנעת ביותר, באמצעות שימוש נכון בקול ובידיים. בנוסף, מתוך התנהלות המשחק מתאמנים על תרבות דיון חיובית, בזכות אותו זמן מוגן שנועד להעלאת טיעונים מצד כל דובר וכן הודות לשאלות הנשאלות בזמן המוקצב לכך – שאלות ממוקדות, מנומסות ומכבדות. מי שמנצח בדיבייט הוא מי שמעלה את הטיעונים המנומקים ביותר ולא מי שצועק הכי חזק, ובהשוואה לתרבות הטוקבקים שהתפתחה כאן זהו שינוי מרענן. 

אילו תכונות וכישורים צריך כדי להצליח בדיבייט?

כהן-אידוב: "התכונות הרלוונטיות הן הקשבה ברמה גבוהה, חדות מחשבה, לוגיקה וחשיבה אנליטית, יצירתיות, זריזות מחשבה וקצת יכולת בימתית. בכולן ללא יוצא מן הכלל ניתן להתאמן ולהשתפר, ולא צריך לבוא איתן 'באופן טבעי'. נכון, לא כל אחד יכול להיות אלוף עולם, אבל כל אחד ואחת יכולים להשתפר באלפי אחוזים ביחס לעצמם. אם היה לי שקל בחיי על כל אדם שראיתי מתחיל בנאום מגומגם של חצי דקה, ותוך שלושה חודשים נותן נאום חוצב להבות בן שבע דקות שאינן מספיקות לו, הייתי מסודר כלכלית לחלוטין".

פורמן: "כדי להצליח בדיבייט ברמות הגבוהות, ולא רק כפיתוח אישי, צריך כמה תכונות: סקרנות, ידע כללי ורוחב אופקים - נואם טוב יודע על מה הוא מדבר ומסוגל לתת ראיות ונימוקים מציאותיים; בנוסף, יכולת הקשבה, לשם הבנה של טיעוני הצד השני ללא הירתעות מעימות ישיר; נכונות לקבל ביקורת וללמוד, כי אחד מחוקי היסוד הוא שאם לא הצלחנו לשכנע, הבעיה היא אף פעם לא בשומע, אלא בכך שעלינו ללמוד לשכנע את צוות השיפוט ולהשתפר על סמך הפידבק שלו; והדבר האחרון הוא להיות אדם שאוהב שפה, נהנה להתבטא ולחשוב על רעיונות עמוקים ויצירתיים וכמובן - בעל רוח ספורטיבית בריאה".

מדוע רוב העוסקים בתחום הם גברים?

פורמן: "אני לא חושבת שהתכונות שמניתי מושפעות ממגדר, מוצא או דת. לצערי, ישנן נשים שממעיטות בערכן ולא חושבות שהן יכולות להצליח, או מהססות לבקש עזרה. אבל ישנן גם נשים פנטסטיות בעולם הדיבייט. אני למדתי אצל ענת גלבר, שהייתה עבורי מודל להערצה. אני רוצה להאמין שעוד נשים מצליחות לעשות זאת בדור הנוכחי כמאמנות, שופטות ודוברות".

כהן-אידוב: "הצלחה בדיבייט חד-משמעית לא קשורה במגדר. אומנם רוב הזוכים היו גברים, אבל זה למרבה הצער מכיוון שמלכתחילה, בגלל נורמות חברתיות, יש יותר דיבייטורים מדיבייטוריות בתחום". 

ראשוני הדיבייטורים בארץ הגיעו כבר לגיל שבו הם יכולים להשפיע. דוגמה לכך היא ח"כ שרן השכל, שהייתה דיבייטורית באוניברסיטה הפתוחה וכיום נמנית עם כנסת ישראל. ביוזמה משותפת שלה, של חברת הכנסת לשעבר קסניה סבטלובה ושל כהן-אידוב נפתח לפני כשנה מועדון דיבייט בכנסת ישראל, שמטרתו לקדם את תרבות הדיון במשכן. "דיבייטורים נוספים כבר מתדפקים על הדלת, כמו גם על דלתות התקשורת ועולם העסקים. אומנם עוד חזון למועד, אך אני סבור כי תוך כמה שנים נקטוף את הפירות הללו וניהנה מתרומתם לתרבות הדיון בארץ", אומר כהן-אידוב. 

"התרומה של הדיבייט לישראל מתבטאת ביכולת שלו לשפר את השיח הציבורי", אומרת פורמן. "אין לי ספק שככל שיותר אנשים יילמדו דיבייט, נוכל לשמוע שיח פחות מתלהם ויותר אמפתי ומכבד, פחות 'שיח חירשים' או בריחה משאלות קשות ויותר הקשבה וענייניות, ובכלל שיח שמעצים הבנה אמיתית של הסוגיה, גם אם אין הסכמה גורפת עליה. כל אלה הם קריטיים בשביל שנהיה חברה טובה יותר, שנעים יותר לחיות בה. הציבור הישראלי מרוויח אנשים מוכשרים, שמתקשרים טוב יותר בזירה האקדמית, בעולם המשפט, בהיי-טק, בתעשייה ועוד".

עם התפתחות הענף, גם חברות וארגונים עסקיים מתחילים להכיר בחשיבות היכולות שמקנה הדיבייט - מיומנויות המכונות "מיומנויות העולם החדש", דוגמת תקשורת בין-אישית, חשיבה אנליטית מורכבת ויכולת לבטאה באופן אפקטיבי, פרזנטציה ועוד. למעשה, בשוק העבודה המודרני נדרש כמעט כל עובד למיומנויות תקשורת כאלה, מה שהפך את מאמני הדיבייט למרצים מבוקשים במגזר העסקי והציבורי: "רוב הפעילות שלנו כיום היא בחברות ובארגונים עסקיים, שרוצים לשפר את התקשורת בין העובדים, לייעל דיונים ולהעביר רעיונות מורכבים ביעילות. דיבייט הוא הרבה מעבר לרטוריקה, הוא ארגז הכלים החשוב ביותר במאה ה-21", אומר כהן-אידוב.

עם כל הכבוד לתרבות הדיון הישראלית ולדרישות של שוק העבודה המודרני, ההישגים החשובים באמת שדיבייט עשוי להביא לישראל טמונים דווקא בשיפור התדמית שלנו מעבר לים. 

"דיבייט כבר תורם למדינת ישראל במספר אופנים", מבהירה פורמן. "ראשית, סטודנטים דיבייטורים יוצאים לתחרויות ברחבי העולם. דרך המפגש עם סטודנטים אחרים (שהרבה פעמים מגיעים לעמדות מפתח במולדתם) ודיבייטים שקשורים לישראל מצליחים הישראלים להסביר היטב את המציאות המורכבת שבה אנו חיים. בכלל, דיבייטורים מסוגלים לנהל דיון טוב יותר על ישראל ולשכנע באופן לא מתריס. דיבייט יכול לתרום להסברה בכך שהוא נותן כלים כדי לשכנע דווקא את הלא-משוכנעים. שנית, ההצלחה הישראלית הבינלאומית בדיבייט עוזרת גם בלגיטימציה של ישראל ובדימוי שלה כמדינה של אנשים רהוטים שלא נרתעים מדיון, ולא כשד זר ומוזר. שלישית, דיבייט משפר את הדימוי ואת יחסי הציבור של מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. כשקבוצות מאוניברסיטת תל אביב, מהפתוחה או בן גוריון למשל מעפילות לשלבי הגמר, אי אפשר לחמוק מאזכור שמות המוסדות שלהן. קהל גדול של סטודנטים ובוגרים נחשף למוסדות אלה ורואה בהם יוקרתיים ומכובדים, הודות לדיבייטורים שיוצאים מהם. אני מכירה אפילו כמה וכמה סטודנטים שהחליטו להגיע לסמסטר או תואר שלם בישראל אחרי שהכירו דוברים ישראלים".

"בתור מי שעסק בייעוץ ובסיוע להסברה בשנים האחרונות עבור הגורמים הבכירים ביותר בתחום, אני יכול לומר שדיבייט יכול לחולל פלאים במערך ההסברה הישראלי", אומר כהן-אידוב. "דיבייטורים יודעים לא רק איך לומר, אלא גם מה לומר ומה לא לומר, ולרוב כל שלושת הדברים האלה שונים בתכלית ממה שהאדם הממוצע חושב. לדעתי, בדיבייט לא לומדים להתווכח אלא לתקשר באופן יעיל".