שתף קטע נבחר

מחדל האשפה: העירייה תשלם מאות אלפי ש'

במשך שנים נמנעה עיריית ראש העין לפנות זבל של 3 בתי עסק בעיר, והם נאלצו לעשות זאת על חשבונם. ביהמ"ש דחה את טענתה שמדובר בהסדר

בית משפט השלום בראשון לציון קבע לאחרונה כי עיריית ראש העין הפרה את חובתה כשהחליטה באופן חד-צדדי שלא לפנות אשפה של שלושה בתי עסק בעיר במשך 7-6 שנים. השופט אבי סתיו קבע כי העירייה התעשרה על חשבון העסקים שלא כדין, כיוון שחסכה בהוצאות הפינוי בעוד שהם נאלצו לשאת בהן מכיסם. ההחזר אמנם הוערך לפי עלויות הפינוי של העירייה ולא לפי ההוצאות בפועל של בתי העסק, אך הסכום הכולל מוערך במאות אלפי שקלים.

 

בשלוש תביעות שהגישו נגד העירייה ואוחדו לדיון משותף טענו רשת המרכולים "ויקטורי" וחברת ייצור האנטנות "מ.ט.י" שהעירייה לא אספה את האשפה שלהן בשנים 2016-2010, ואילו יצרנית הממתיקים ומוצרי הטואלטיקה "ביסקול" טענה שאצלה המחדל החל עוד ב-2009. שלוש התובעת טענו שרק ב-2016 הבינו שהעירייה נוהגת שלא כדין, ולאחר שפנו אליה החלה באיסוף האשפה. בתביעותיהן הן דרשו פיצויים על כך שבכל אותן שנים מימנו את הוצאות הפינוי בעצמן בסכומים של מאות אלפי שקלים.

 

העירייה ביקשה לדחות את התביעה וטענתה המרכזית הייתה שהגיעה עם שלושת בתי העסק להסדר שלפיו במקום לגבות אגרת פינוי - הן יבצעו את הפינוי בעצמן. לדבריה החזר עלויות הפינוי יגררו אותה לבעיה תקציבית קשה.

 

השופט אבי סתיו קבע כי לפי פסיקת בית המשפט העליון, פינוי אשפה הוא "חלק מהחובות הבסיסיות שמוטלות על הרשות המקומית במסגרת סל השירותים לו זכאי התושב". על פי הפסיקה, פינוי אשפה בסיסית כלול בתשלום הארנונה, וגביית אגרה על פינוי אשפה חריגה מחייבת לקבוע בחוק העזר מבחנים ברורים לסיווג האשפה.

 

בפסק הדין צוין הפעם שעיריית ראש העין לא כללה בחוק העזר שלה אבחנה בין אשפה בסיסית לבין אשפה חריגה, ומשכך היה עליה לפנות את האשפה של התובעות ללא תשלום אגרה – בין אם היא חריגה ובין אם לא.

 

בתוך כך, השופט דחה את טענת העירייה לקיומו של "הסדר" עם התובעות. מעבר לזה שממילא היא לא הייתה רשאית לגבות אגרה כך שהתובעת לא קיבלו "תמורה" כלשהי ל"הסדר", הוא ציין כי "המרכיב הבסיסי ב'הסדר' מכל סוג הוא הסכמה הדדית", ואילו החלטת העירייה הייתה חד-צדדית. היא הציגה לתובעות את המדיניות שלה כמצב נתון כשהן, מצידן, לא ידעו על זכותן לפינוי ומעולם לא ויתרו על זכות זו.

 

נקבע כי החיסכון של העירייה בעלויות הפינוי העשיר את קופתה שלא כדין, ולכן היא חייבת להשיב לתובעות את כספן מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.

 

כמו כן, לנוכח התנהלות העירייה, השופט לא סבר שענייני התקציב שלה מצדיקים לפטור אותה מהחזרת הכספים. ואולם, מאחר שעלויות הפינוי של העירייה פחותות משום שיש לה כוח מיקוח גדול יותר מול קבלנים, ההחזר יהיה בגובה הסכומים שחסכה ולא בגובה ההוצאות שהוציאו התובעות בפועל.

 

בהתאם לתחשיבים שהגישה העירייה נפסק כי היא תשלם לכל אחת מהתובעות סכומים שנעים בין 1,825 שקל ל-2,681 שקל לכל חודש שבו לא פינתה אשפה בשנים 2016-2009. בנוסף לכך היא חויבה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובעות: עו"ד רועי רמר
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד עפר שפיר, עו"ד רועי גנוט
  • עו"ד אילן גולדנברג עוסק בתחום הנדל"ן
  • הכותב לא ייצג בתיק
  • ynet הוא שותף באתר פסקדין

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אילוסטרציה
צילום: shutterstock
צילום: אפרת נמרוד
עו"ד אילן גולדנברג
צילום: אפרת נמרוד
מומלצים