שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "שיפצה" נתונים - ותבעה על פיטורים בהיריון

    קופאית התפטרה אחרי תקופה קצרה במרכול, ובבית הדין היא טענה שעבדה חצי שנה כדי להגיע לתחולת חוק עבודת. השופט דחה את הגרסה שלה

    בית הדין לעבודה בירושלים דחה לאחרונה תביעה של קופאית במרכול לפיצויים עקב פיטורים בהיריון: השופט דניאל גולדברג קבע כי התובעת "שיפצה" את תקופת העבודה שלה כדי שתוכל לטעון להפרת חוק עבודת נשים, שחל רק אחרי שישה חודשים, ומכל מקום הוכח שהתפטרה מרצונה.

     

    התובעת, שב-2015 עבדה כמה חודשים בסופר של "ג.מ. מעיין אלפיים (07)" בירושלים, הגישה את התביעה לפני כשלוש שנים ובמסגרתה טענה בין היתר להפליה, פיטורים ללא שימוע, זכאות לפיצויי פיטורים והפרשי שכר ועוד. לדבריה, בדיוק כשחלפו שישה חודשי עבודה, מנהל המרכול "הראה לה את הדלת החוצה" אף שהייתה בחודש השישי להיריון.

     

    היא הוסיפה שמנהל האזור אמנם הציע לה לעבור לסניף אחר אך היא סירבה מאחר שמדובר בהרעת תנאים, שכן הסניף בו עבדה קרוב לביתה ואילו לסניף האחר הייתה צריכה לנסוע באוטובוס. משכך היא טענה כי יש לראות בה כמי שפוטרה אחרי שישה חודשי עבודה ללא היתר מהממונה, בניגוד לחוק עבודת נשים, ותוך הפלייתה מחמת היותה אישה הרה.

     

    גרסת המרכול הייתה שונה. נטען שהתובעת השתמשה בכך שאי אפשר לפטר אותה בגלל ההיריון כדי לעשות מה שהיא רוצה: היא סירבה לעבוד במשמרות ערב, לא הגיעה למשמרות שאליהן שובצה וכשכן הגיעה איחרה או יצאה מוקדם. נטען כי התנהלותה פגעה בעבודה השוטפת ולא אחת מנהל הסניף נאלץ להחליף אותה בקופה. למרות זאת, מנהל העבודה הציע לה לעבור לסניף אחר, שבו אפשר להתגמש יותר במשמרות ולהיענות לדרישותיה לעבוד בבוקר, אך היא סירבה ועזבה.

     

    ואכן, השופט גולדברג לא קיבל את טענת התובעת שלפיה פוטרה מחמת ההיריון ותוך הפרת חוק עבודת נשים, שחל רק אחרי שישה חודשי עבודה: "מהרושם שהתקבל לאחר בחינת התשתית הראייתית, שמיעת העדויות והראיות, עולה כי התובעת ניסתה להתאים את גרסתה בדבר נסיבות סיום עבודתה ובכלל זה מועד סיום העבודה, לצורך קבלת תביעתה לפיצוי לפי חוק".

     

    בפסק הדין צוין כי "שיפוץ" העובדות פגע במהימנות גרסתה, וכך או כך היא לא זכאית לפיצויים כלשהם עקב פיטורים משום שכלל לא פוטרה.

     

    השופט קבע כי דוחות הנוכחות של התובעת ושיחות מוקלטות שנערכו בינה לבין שני המנהלים, איששו את טענותיהם לגבי התנהלות התובעת ודרישותיה. בנסיבות אלה, הצעת המעבר לא מהווה "הרעת תנאים". נהפוך הוא, בעוד שמנהל האזור ניסה ללכת לקראת התובעת והציע לה להמשיך לעבוד אך במקום שמצריך נסיעה של 40 דקות באוטובוס, היא סירבה לכל גמישות ולא הסכימה כלל להתחשב בצורכי העסק.

     

    עם זאת, נפסקו לתובעת פיצויים של 10,000 שקלים על עוגמת נפש שנגרמה לה משום שנגררה להליך משפטי עקב קנס עירוני על הצבת קרטונים במרחב הציבורי, שקיבל המרכול ונרשם על שמה, וכן 140 שקל עבור הפרשי שכר ושעות נוספות.

     

    מנגד השופט חייב אותה להחזיר למרכול 1,086 שקל דמי נסיעה שקיבלה אף שלא הייתה זכאית להם לפי חוק, משום שהתגוררה במרחק של פחות מ-500 מטר מהסניף. בסיכומו של עניין רוב התביעה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 5,000 שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובעת: עו"ד עליזה מזא"ה
    • ב"כ הנתבעת: עו"ד ישראל שגב
    • עו"ד אילן אוזן עוסק בדיני עבודה
    • הכותב לא ייצג בתיק
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים