לא הפתעה: מאחורי הקלעים של פיטורי שרון דרוקר
כבר במו"מ בקיץ עוד לפני שחתם היו ויכוחים, בהנהלת חולון לא אהבו חלק מהזרים שצירף, האוהדים היו נגדו וגם חלק מהשחקנים הבכירים. וגם: מי זה איליאס זורוס, ומדוע בקבוצה דוחפים לצרפו
במהלך חודש יוני האחרון, כשהמשא ומתן בין שרון דרוקר להפועל חולון התקדם, הדרישה של המאמן הייתה להביא איתו את הצוות שלו. הסגולים פחות התלהבו, שכן הם חתמו על חוזה ארוך טווח עם העוזר מודי מאור, ומבחינתם העוזר השני, עמית שרף, הוא איש של המערכת. בסוף דרוקר הסכים להתרכך, ואת הרגע הזה אפשר לסמן כסדק הראשון ביחסים בין הנהלת חולון למאמן.
מי שחי את הפועל חולון יום-יום ממש לא הופתע מההודעה שהוציא דובר המועדון גדי רבינוביץ' הבוקר בשעה 10:52, ובה בישר על פיטוריו של דרוקר. "שני הצדדים לא ראו עין בעין את הנושאים המקצועיים, מה שהביא בסופו של דבר לפרידה", הייתה לשון ההודעה הדיפלומטית, שמאחוריה יש לא מעט.
נחזור רגע לסוגיית דרוקר-מאור. לשניים פילוסופיות אימון שונות לחלוטין. מאור הוא איש של מספרים (אנליטיקה) בזמן שדרוקר, לצד הניסיון הרב שצבר לאורך השנים, דוגל גם בשיטת ה"פסיכולוג" - שיחות רבות עם השחקנים על מנת להביא אותם למטרה המשותפת. מאור לא נהנה לעבוד עם דרוקר, ולהפך. ברגע שהגיעה ההצעה מדן שמיר להצטרף אליו לניו זילנד, תוך כמה שעות הכל היה סגור, מאור ויתר על הג'וב בהיכל טוטו ויצא להרפתקה.
לא היה גיבוי לאוחיון
בחולון יש הנהלה חזקה מאוד, שאוהבת להיות מעורבות בהחלטות על החתמה של זרים. כמעט מהרגע הראשון הם לא חיבבו את האמריקנים שהמאמן צירף, ודאגו להגיד לו את זה לא פעם. את לטאביוס וויליאמס רצו לחתוך עוד בהכנה כשנראה היה שלא בא לו לשחק, וגם האחרים היו רחוקים מלהרשים. ולראייה, וויליאמס וג'יילן ג'ונסון כבר שוחררו, וכנראה שעוד אחד מהמצבה הקיימת יעזוב בקרוב כי הקבוצה לא תישאר עם חמישה זרים בסגל.
כמו כן, בהנהלה אמרו לדרוקר שצריך להחתים רכז זר (טו הולוויי) כגיבוי ליוגב אוחיון כי חששו שהישראלי ייפצע, כפי שקרה לו בעבר בקבוצותיו, ואכן אוחיון נפצע. דרוקר התעקש שיש לו את הדרך שלו לבניית סגל, ובחר אחרת. בסוף, כשאוחיון נפצע בשריר הירך האחורי (לא משחק כבר תקופה ארוכה), טרוי קופיין הגיע כי לסגולים לא היה פשוט רכז נוסף בקאדר. עוד דוגמה שאפשר לתת היא ריצ'רד האוול אותו המאמן לא רצה בקיץ למרות שבהנהלה דחפו לצרפו, או לחילופין את ג'ו אלכסנדר. בסוף, כשהבין שהקו הקדמי שלו לא מספיק טוב, דרוקר נעתר להנהלה והחתים את האוול.
המטרה הראשית העונה של חולון היא לעבור שלב בליגת האלופות של פיב"א. הפתיחה שלה הייתה רעה עם שני הפסדים רצופים לטורק טלקום ולאוסטנד, והבעלים שלמה אייזיק כבר החל להילחץ שעונה שלישית ברציפות הוא לא יצליח באירופה. בהמשך הגיעו שלושה ניצחונות רצופים על טורון, שטרסבורג ומנרסה, והיה נראה שהעסק מתחיל להתייצב, אבל זה פשוט היה רחוק מהמציאות.
הקש ששבר את גב הגמל מבחינת ההנהלה היה ההדחה הביתית ברבע גמר גביע המדינה לעירוני נהריה. זה היה המשחק הכי חלש של הסגולים העונה, ועוד מול הקהל שלהם. האוהדים זעמו ובמהלך המשחק צעקו לדרוקר להתפטר. למזלו, או שלא, הבלגן עם לטאביוס וויליאמס בסיום המשחק, הסיט את האש ממנו לסנטר, שבסוף גם שוחרר.
למרות שחולון נקמה בנהריה כמה ימים לאחר מכן עם ניצחון חוץ 95:109 בליגה, הפנים של אנשי הקבוצה ודרוקר אמרו הכל, וגם ההתבטאות של המאמן בסיום: "מה שמדהים זה שעכשיו ניצחנו, ההפרש לא ירד מתחת ל-10 וההרגשה לא טובה. זה משהו שצריך לתקן אותו אצלנו בכלל, במערכת, בשחקנים, בהנהלה, במאמנים בהכל. למרות שניצחנו פה, אני נכנס לחדר ההלבשה בהרגשה לא טובה". ואז הגיע ההפסד ללייטקאבליס ביום שלישי, בו השחקנים נראו חסרי אנרגיות לחלוטין ושיחקו רע. ההחלטה הסופית התקבלה בסמיכות לסיום המשחק, ובקבוצה חיכו לחזור לארץ כדי להפוך אותה לרשמית.
עוד נקודה שחייבים לציין, והיא קריטית לא פחות לפיטוריו, היא יחסיו של דרוקר עם חלק מהשחקנים, ובעיקר גיא פניני ושלומי הרוש, שני המנהיגים בחדר ההלבשה, ואלה שההנהלה מקשיבה להם. השניים לא היו מאוהביו של המאמן, וגם הוא ידע זאת. אין ספק שגם הנקודה הזאת "תרמה" לעזיבתו.
ומה עכשיו? בחולון כבר החלו במשא ומתן עם איליאס זורוס היווני (53), שעוד לפני החתמתו של דרוקר בקיץ הגיע במיוחד לארץ לשיחה עם ההנהלה, ובה סיפר להם על פילוסופיית המשחק שלו. בחדר רוב האנשים התלהבו, וגם הקטע הכספי לא היווה בעיה. אבל בסוף הוחלט להישאר עם מאמן מקומי, מכיוון שבמועדון לא חשבו שהם עדיין במקום של להחתים איש מקצוע זר שיהפוך את סדר העבודה ויביא איתו דברים חדשים.
זורוס חתם בסוף בפרישטרי, אבל פוטר בסוף נובמבר. בתקשורת היוונית טוענים כי הסיבה לפיטוריו היא יחסים לא טובים עם ההנהלה ועם חלק מהשחקנים. נשמע לכם מוכר? בכל מקרה, זורוס הוא שם גדול מאוד בכדורסל האירופי. בין השאר הוא אימן את אולימפיאקוס, ז'לגיריס קובנה, אנאדולו אפס, וגם את נבחרות יוון וגיאורגיה.
לפנייה לכתב/ת 
