טננבאום והאובססיה, שועה והפרובוקציות: סיכום הסיבוב הראשון

• לטבלת ליגת העל
  

עם תום הסיבוב (שייסגר הערב במשחק בין הפועל באר שבע למכבי חיפה) - עשר הערות לסיכום:

1. יהודי-ברזילאי ויווני נכנסים לקריית-שלום עם כפפות. זו לא התחלה של בדיחה, זה הסוף של שיא שאיש לא זכר שהוא קיים ובגלל שהכדורגל היה כל כך ירוד כולנו התעסקנו איתו באובססיה שיצאה מפרופורציה. אנדראס יאניוטיס נפצע, דניאל טננבאום הרוויח מן ההפקר והנה קיבלנו את השיאן הישראלי האולטימטיבי באי ספיגת שערים. אם השיא של שוער מכבי ת"א – טיפוס חביב לכל הדעות - היה מלווה בשלל עצירות מרהיבות, משחקים מאתגרים ותצוגות הירואיות, אני מניח שהוא היה מתקבל ביתר הערכה והתלהבות. במקרה הפעם התחושה היא שגם אם היו מציבים בין הקורות את השוער השני של נס ציונה, הבחור היה חוזר לסקציה עם אחלה שיא.

דניאל טננבאום. שיא שלא לווה בזינוקים והצלות(צילום: עוז מועלם)

2. בתחרות הבלתי רשמית של הכותרת הכי שחוקה מי שבטוח חזק על הפודיום הוא ירדן שועה ובעיות המשמעת במכבי חיפה. ריטואל מעיק שתמיד יכלול סיפסול, עצבים, זריקת חולצה, עונש, כניסה לדשא כמחליף, פעולה טכנית על הדשא, ריקוד/פרובוקציה מול היציעים, עצבים וחוזר חלילה. למה זה קורה במשמרת של בלבול במכבי חיפה ולא בזו של אבוקסיס בבני-יהודה, זו כנראה שאלה שנוגעת פחות לכדורגל ויותר לפסיכולוגיה.

ריטואל מעיק. שועה(צילום: ראובן כהן)

3. מי שעוד על הפודיום באותה קטיגוריה הן הכותרות על מערכת ה-VAR. מאלי חכמון שחירפן את איזי שרצקי במחזור הראשון ועד "מיסטר אדלר" שחילץ מוולאדן איביץ' זעם סרבי במחזור האחרון. די, שחררו. יש למערכת החדשה בעיות, הפוליטיקות הפנימיות באיגוד עדיין משפיעות, אבל בסופו של יום היא מצמצמת טעויות. ורק דבר אחד: שופטים, תזדרזו. גם ככה הקצב איטי, אל תתנו לשחקנים עוד תירוץ לנוח.

זיו אדלר בודק מהלך ב-VAR. שופטים, תזדרזו(צילום: ראובן שוורץ)

4. כבר התחלנו להתרגל, אבל הכדורגל חזר לבלומפילד. המתקן בסטנדרט מפנק, אבל משהו באינטימיות הישנה נפגע. זה בולט במשחקים של בני יהודה, אבל לא רק. לפעמים נדמה שהמפלצת הענקית והמרשימה ביפו מצליחה להלחיץ גם את בעלות הבית המסורתיות שלה.

אצטדיון בלומפילד. האינטימיות נפגעה(צילום: ראובן שוורץ)

5. ניסו אביטן הוא מאמן שאוהבים לאהוב. משהו בישירות ובטבעיות שלו (בדומה אגב, לדראפיץ') משדר אמינות שנדירה בענף. למעט הציניקנים האוטומטים, הדמעות שלו בסיום הניצחון הדחוק של הפועל ת"א על הפועל כפר סבא משער מקרי בתוספת הזמן, ריגשו באמת. ועדיין כולנו ידענו שהרומן עם הפועל ת"א ייגמר בבכי, ולא מהסוג הנכון. ברגעים שהכל החל לקרוס, גם הדימוי שלו נסדק, אבל אולי בהפועל חדרה הוא יחזור להיות שוב ההוא שבא לך לשבת איתו לבירה.

6. לעומת ניסו, מרקו בלבול סוחב איתו את הדימוי הכי אפרורי שיש. פקיד יעיל, ממעט להביע רגשות, כמעט אסטרונאוט. הטענה היא כי זה גם מה שמקשה עליו בהתמודדות עם טיפוסים דוגמת ירדן שועה. רוצה לומר: אם למאמן הייתה קצת יותר אינטליגנציה רגשית, לשועה היו בסיבוב הזה קצת יותר גולים. אבל בינתיים, דווקא בלבול האפרורי, הוא זה שמצליח לעשות את מה שכשלו בו רבים וטובים ומוביל את מכבי חיפה לכדורגל הכי טוב ואטרקטיבי שלה בשמונה השנים האחרונות.

דימוי אפרורי. מרקו בלבול (צילום: ראובן כהן)

7. ומה הדימוי של ולאדן איביץ'? גם הוא נראה לפעמים מנותק רגשית. התגובות שלו אחרי הניצחון על הפועל באר-שבע (מחזור 8) או בדרבי שידרו משהו שבין אי שביעות רצון ל"מתי כבר לעזאזל כתבת הקווים תעזוב אותי לנפשי?" יכול להיות שבלבול צריך לאמץ מבטא סרבי כדי להיחשב רס"ר

קשוח ולא אסטרונאוט מנותק?

8. מתישהו במהלך הסיבוב עלו במכבי נתניה על הקונספט: לגמור משחק עם 11 שחקנים על הדשא זה הרבה יותר נוח. אחרי 6 כרטיסים אדומים ו-40 צהובים, הקבוצה של דראפיץ וברדה לא רק חזרה לשחק יהלום, היא גם הפסיקה להתפרע בלי שכל.

9. היה רגע במהלך הסיבוב שנדמה היה שאולי נקבל סוף סוף מרוץ מרובע בצמרת שיכלול גם את הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים. כן, גם היה שלב שחשבנו שאין צ'אנס שיהיו פה בחירות בפעם השלישית תוך שנה.

10. ראינו במהלך הסיבוב גולים טיפשיים, החלטות שיפוט גרועות, וטעויות מביכות. אבל חייבים להודות שהפינה בה אלי גוטמן (ולאחרונה גם אלי טביב) פונה למצלמה במונולוג נרגש מלווה בנגינת פסנתר היא הרגע הטלוויזיוני הכי הזוי על המסך.