דרעי, ליצמן וגפני - אתם חייבים למנוע מצדה פוליטית

(צילום: רויטרס, יואב דודקביץ', אלכס קולומויסקי)

היממה וחצי שנותרו עד שהכנסת תפזר את עצמה, וההליכה לסיבוב שלישי של בחירות תהיה לעובדה קיימת שלא ניתן עוד לסגת ממנה, הן שעות המבחן של המנהיגים הפוליטיים החרדים. עד עתה לא הם עמדו בחזית. הם השתדלו להסתתר מאחורי גבו הכפוף של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עשו הכול כדי לזקוף אותו, דאגו שהנושאים היקרים - להם ולכולנו - לא יעמדו במרכז הוויכוח הפוליטי, והתגלגלו, עם כל שהתהווה, עד לפי תהום. אבל עכשיו, כאשר כבר ברור לכל, וגם לנתניהו, כי מה שהיה לא יהיה עוד אלא אם כן... לא היה כלום (בתחומים רבים של עשיה והישגים דווקא כן היה), הגיע הרגע שבו רק טובתו המשותפת לטובתנו ולטובת המדינה כולה היא שצריכה לכלכל את צעדינו ובמלוא האחריות.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

אחרי שבעניינים עקרוניים תכופים כמו תחבורה ציבורית בשבת וחוק "הגיוס", כבר נקבעה מציאות חדשה בישראל, או אם תרצו סטטוס קוו חדש, בחסות הקשירה ההדוקה של עתיד העניינים שבציפור נפשנו לגורלו המשפטי העצוב של נתניהו, שומה עלינו להשתחרר מהקופסא שכלאנו עצמנו אל תוכה, וכשאין איש, או שהאיש טרוד בעיקר בעצמו, עלינו להוכיח מנהיגות.

מגוררי רגליים הפכנו לנגררים מוחלטים, המשעבדים את כל נכסינו לטובת משהו שאין שום הימור שיצליח. ממתי אנחנו משחקים בקובייה?

נכון, על פי כל הנתונים אין לציבור החרדי סיבה לחשוש מבחירות נוספות. כל הסקרים אומרים כי נקבל את אותו מספר מנדטים שקיבלנו בסיבוב השני, ויתכן שש"ס אפילו תתחזק על חשבון הליכוד. אבל כבר למדנו, ובדרך הקשה, כי מה שקובע אינו מספר המנדטים, אלא הערך הסגולי שלהם. אם בשני הסבבים הקודמים לא יכולנו לעשות במספר היפה של המנדטים שימוש תועלתי לציבור שהביא אותם, על אחת כמה וכמה כך יהיה אחרי הבחירות הנוספות, שבהן נמצא עצמנו, בכל מקרה, בצד המפסיד.

למה בכל מקרה? כי מי שמשלה את עצמו שהבחירות שאנחנו מכריחים את עצמנו ללכת אליהן יביאו לגוש הימין 61 מנדטים, מה שלא קרה בשני הסבבים שלפני כתבי האישום, חי בנדמה לי. אני מקנא באמונה שלו, גם אם היא לא בדיוק תמימה. אבל גם אם יתרחש נס גדול שכזה, בית המשפט העליון לא יאפשר לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו.

אז למה לא לשלול מבג"ץ את ההנאה הזו, של קביעת עתידנו ללא סמכות, ובמקביל למנוע מלחמת אחים שעלולה לפרוץ ברחובות ולהפנות לפחות חלק מעלויות העתק של הבחירות הללו, שלא יאפשרו בשום סיטואציה את המשך שלטון נתניהו, ליעדים החשובים לנו, שבינתיים נפגעים בכל יום מהסחרור הפוליטי שנמשך?

אריה דרעי, משה גפני ויעקב ליצמן חייבים לתפוס יוזמה, לרתום גם את הרב רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ' ושות', לנער את המערכת ולהחזיר אותה לשפיות. ממשלת אחדות, היא המקסימום שאנחנו יכולים לשאוף אליו עכשיו, ובלי ליברמן. אם נתניהו עדיין אינו בשל להעביר את ההגהים לידי אישיות אחרת ממפלגתו, שהוא ייבחר בה, ולנציגינו אין את האומץ לשדל אותו לעשות זאת למענו, למעננו, ולמען המדינה כולה, אין מנוס מממשלת אחדות, שבה בשנתיים הראשונות נתניהו יתפנה להוכיח את חפותו, כשכל גוש הימין יתמוך במאבק לטיהור שמו, ולאחר שנתיים הוא ישוב לכיסאו ללא שום רבב.

כל תסריט אחר משתי האופציות הללו יוביל, בכל מקרה, לאיבוד השלטון, ואז לא רק נתניהו ישלם את המחיר, אלא כל מי שסירב להשלים עם המציאות שנוצרה כאן ונגרר אל מצדה הפוליטית. הרבה הישגים צברו הנבחרים החרדים בקדנציה האחרונה. הרבה נצברו בקדנציות שלפניה. עכשיו בידם להחליט האם הכול ירד, חלילה, לטמיון, או שהם יביאו את ההישג הגדול מכולם.

• יצחק נחשוני הוא העורך הראשי של רשת העיתונות החרדית "מרכז העניינים"
  

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com