הגולאסו הניהולי של אייל סגל / "סיפור מחזור"

• לטבלת ליגת העל
  

מאותו רגע מכבי נתניה (גילוי נאות: אני אוהד הקבוצה) של סלובודן דראפיץ ושי ברדה השלימה ריצה של 4 ניצחונות ותיקו, 13 נקודות מתוך 15 אפשריות ועלייה למקום השישי. אבל לאלמנט המזל יש חלק קטן בסיפור ההתאוששות של מכבי נתניה. או במילים אחרות: כדי להרוויח את המזל, אתה חייב להיות מספיק חכם כדי לזהות מה עובד ומספיק סבלני כדי לא להתבלבל מהצווחנים מסביב (זה בטוח כתוב באיזשהו פתגם טריפוליטאי עתיק, רק הרבה יותר עסיסי).

ימים של חגיגות במכבי נתניה(צילום: ראובן שוורץ)

המזל הגדול של מכבי נתניה הוא לא הגול ההוא של מלדה, אלא העובדה שיש לה בעלים שמאפשר לצוות המקצועי שלו לעבוד ונותן לו חבל מספיק ארוך גם כדי לטעות, אבל גם כזה שמאפשר לתקן. מכבי נתניה הייתה בלחץ מטורף (וזה בדיוק מה שגרם לרגליים הכבדות של השחקנים) בעקבות פתיחת העונה הנוראית, אבל הבעלים אייל סגל הצליח לתת לדראפיץ' וברדה מספיק שקט וזמן כדי לזהות איפה הם פישלו ואיך אפשר לתקן. ולבסוף זה השתלם, והצוות שהגביה את מכבי נתניה למקום אליו טיפסה ויצרה ציפיות, הוא בדיוק זה שעזר לה לקום מהבור אליו היא צנחה.

בואו לא נטעה, למכבי נתניה יש עוד הרבה עבודה. אתמול היא הציגה את המשחק הכי טוב שלה העונה, ופירקה את הפועל ת"א עם גולים יפים של כדורגל מתוכנן, אבל אי אפשר להתעלם מהבעיות הישנות. מבחירת הזרים, דרך בעיית המגינים (למרות שכארם ג'אבר הוא הפתעה מרעננת) ועד הסירבול בפעולות האחרונות.

למרות הניצחון יש לו עוד עבודה. סלובודן דראפיץ' (צילום: ראובן שוורץ)

ואחרי כל זה, סגל לימד אותנו שיעור מעולה בניהול בכלל וניהול משברים בפרט. הוא ידע שהמאמנים שמינה לא שכחו את העבודה, זיהה שהם מספיק חזקים כדי לעמוד במשימת התיקון וסיפק להם את סביבת העבודה המתאימה. במציאות הלחוצה והקפריזית של הכדורגל הישראלי – זה לא רק נדיר, זה גולאסו ניהולי.

שיעור מעולה בניהול. אייל סגל(צילום: עוז מועלם)

הפועל ת"א מציגה: ניהול בזיגזג וחילופי האשמות

ובינתיים בהפועל ת"א: בדיוק כמו מכבי נתניה, רק הפוך. בעלים היסטרים, ניהול בזיגזג, חילופי מאמנים וחילופי האשמות. בהנהלה ממשיכים להאשים רטרואקטיבית את ניסו אביטן, ניר קלינגר מאשים את השחקנים בנרפות והאוהדים כבר מתאספים סביב הגדרות בפוזות המוכרות מעונת הירידה.

קלינגר מרבה לדבר על מוטיבציה ונחישות ומנסה לשדר בקביעות להט שאמור להטריף את השחקנים. מספיק היה לראות את ההתנפלות שלו אחרי ההפסד בדרבי על הפרשן אלי גוטמן שהזכיר את המילה "תשוקה" ולא בהקשר של הפועל ת"א, כדי לקלוט את האובססיה ולהבין את האלמנט שלו כמאמן. ועדיין, מעבר לאטרף ותשוקה, בכדורגל יש גם עניינים טקטים, ניהול משחק וניהול אנשים. אתמול הפועל ת"א נראתה נורא גם באגף הטקטי וגם באגף התשוקה.

הפועל ת"א נראתה נורא מכל הבחינות(צילום: ראובן שוורץ)

ומה עם ניהול אנשים? אם שחקני הפועל ת"א עולים לדשא כל כך נרפים גם אחרי נאומי האטרף של קלינגר, המאמן צריך לשאול את עצמו איפה הוא מפספס?

אין לי מושג מה קרה שם קודם, אבל ה"אקט החינוכי" של החלפת המחליף סטפן ספירובסקי ושפת הגוף ששידרה בוז ומיאוס מול המצלמות הריחו כמו זריקת הקורבן הכי נוח אל מתחת לגלגלי האוטובוס. מעניין אם קלינגר היה מעז לעשות דבר כזה לשחקן ישראלי.

קלינגר צריך לשאול את עצמו איפה הוא מפספס(צילום: ראובן שוורץ)

ועוד שאלה מטרידה: רק עכשיו גילה המאמן שהסגל של הפועל ת"א לא מספיק איכותי ונדרשת החלפה של מספר משמעותי של שחקנים? כשהוא קיבל את ההצעה לקחת את המועדון הוא ידע בדיוק מה יש ביד, ובכל זאת נענה לה. יכול להיות שכשקלינגר מדבר כל הזמן על נחישות ותשוקה, הוא מדבר בעיקר על הנחישות שלו למצוא עבודה בכל מחיר?

טננבאום, שחף והקלאסה של זידאן

עוד 3 קטנות לפני שמתפנים לקרב הטקטי בין ברק בכר לרוני לוי:

1. במכבי חיפה מחפשים פתרונות יצירתיים לסוגיית ירדן שועה. עד אז שיחפשו את ההגדרה במילון למילה פראיירים.

2. מכבי ת"א ספגה שער ראשון. עכשיו יכולים דניאל טננבאום ואלעד שחף להתרכז בשקט בשאלה החשובה: מי יהיה הראשון שייכנס לשאלה בחידון טריוויה לא מדי חשוב?

3. אחרי שהצהיר שגם בשיאו בשנת 1998 הוא לא היה ברמה של מסי וכריסטיאנו, זידאן הודה שהוא לא אמר לקורטואה לעלות בקרן האחרונה שבה סייע לבנזמה לכבוש שער שוויון. הנה מאמן מספיק בטוח בעצמו כדי לא לגנוב קרדיט. קלאסיקו.