חברת הכנסת לשעבר גאולה כהן הלכה לעולמה בגיל 93
גאולה כהן, כלת פרס ישראל - כיהנה כח"כית מטעם הליכוד ולאחר מכן התחיה במשך כ-19 שנים. בצעירותה הייתה הקריינית של הלח"י. בנה, השר צחי הנגבי, ספד: "חסרונה יורגש לא רק במשפחתנו, אלא בלב העם שלמענו נלחמה"
גאולה כהן, שכיהנה כחברת כנסת במשך 18 שנים, הלכה אמש (רביעי) לעולמה והיא בת 93. היא תובא למנוחות ב-13:30 בהר הזיתים בירושלים. כהן היא אמו של השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי. בשנת 2003 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חיים.
השר צחי הנגבי ספד לאמו: "אמי זכתה להיות לוחמת חרות ללא מדים, אבל כפי שאמרה תמיד, גם לאחר שמשאלתה הוגשמה ועמה זכה לעצמאות, היא לא פשטה את המדים. עד יומה האחרון נאבקה למען שלמות המולדת, אחדות העם וקיבוץ גלויות, אבל לרגע לא פסקה להיות אם אוהבת וסבתא אהובה. חסרונה יורגש לא רק במשפחתנו, אלא בלב העם שלמענו נלחמה ושתמיד החזיר לה אהבה. יהי זכרה ברוך!".
כהן נולדה ב-25 בדצמבר 1925 בתל אביב, ונפטרה שבוע לפני יום הולדתה ה-94. כשהייתה בת 18 הצטרפה ללח"י. במהלך המאבק בבריטים היא עזבה את בית הוריה וירדה למחתרת. בלח"י מילאה תפקידים רבים, אבל בעיקר שימשה הקריינית הראשית של תחנת השידור המחתרתית. היא נעצרה בעת שידור חי בפברואר 1946, נדונה לתשע שנות מאסר, ונכלאה בבית הסוהר לנשים בבית לחם.
לאחר שנמלטה מהכלא היא חזרה לפעילות בלח"י ונישאה לעמנואל הנגבי, שהיה ממפקדי המבצעים החשובים בארגון. לאחר הקמת המדינה למדה גאולה כהן באוניברסיטה העברית וסיימה תואר שני במקרא, בספרות ובפילוסופיה. היא הקימה אגודת סטודנטים בשם "סלע" (סטודנטים למהפכה עברית) והייתה חברת המערכת של הירחון "סולם".
בשנת 1960 הוציאה לאור את ספרה הראשון, "סיפורה של לוחמת". בשנות ה-60' הייתה חברת מערכת "מעריב", שם כתבה טורים שבועיים. כמו כן הייתה לה תוכנית שבועית בקול ישראל.
היא כיהנה בכנסת במשך כמעט 19 שנים ברציפות. היא הקימה בכנסת את ועדת העלייה והקליטה ועמדה בראשה. לאחר פרישתה מן הליכוד בשנת 1978 בשל התנגדותה להסכמי קמפ-דייויד, הייתה בין מייסדי תנועת התחייה.
בכנסת הייתה חברת ועדת חוץ וביטחון, והישגה הגדול היה חקיקת "חוק יסוד ירושלים" שנחקק בשנת 1980 ברוב סוחף. החוק קובע כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל". יחד עם חבר הכנסת משה שמיר פעלה גאולה כהן גם לחקיקת "חוק הגולן".
בימי המאבק נגד עקירת יישובי ימית בסיני עברה להתגורר בימית כדי לסייע למתיישבים. יחד עם חברת הכנסת עדנה סולודר ייסדה בשנת 1987 את שדולת הח"כים למען יהונתן פולארד, ושתיהן היו הראשונות שביקרו אותו ואת רעייתו בכלאם בארה"ב והעלו בכנסת ב-1990 את הדרישה להעניק להם אזרחות ישראלית - תביעה שנענתה רק חמש שנים מאוחר יותר. כיו"ר ועדת הקליטה והעלייה הייתה גאולה כהן מעורבת במאבק למען העלאתם וקליטתם של עולי אתיופיה. בספטמבר 1990, כשהגיעו ידיעות קשות על סבלם של יהודי אתיופיה במחנות באדיס אבבה, נסעה לאתיופיה כסגנית שר המדע, נפגשה שם עם שרי הממשלה ותרמה תרומה חשובה ל"מבצע שלמה", שהחל חודשים לאחר מכן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו כתב הלילה בחשבון הטוויטר שלו: "קולה של גאולה כהן לא יידום. תמיד ננצור את זכרון פועלה הכביר למען חירות ישראל ואת מסירותה ואהבתה לארץ ישראל. היא שייכת לדור הנפילים ותישאר תמיד זכר ומופת לנו, ממשיכי דרכה".
כהן הותירה אחריה בן - צחי הנגבי, וארבעה נכדים.
לפנייה לכתב/ת 
