גאולה כהן לבריטי שהסגיר אותה: "המלחמה שלי לא נגמרה" | בעקבות מותה

חברת הכנסת לשעבר גאולה כהן הלכה לעולמה אמש (רביעי) בגיל 93. בעקבות מותה, אנו שבים ומפרסמים את תיעוד המפגש המרגש שערכה בשנת 2010 עם רוברט פיינטר, החייל הבריטי שהביא למעצרה כשהייתה חברה במחתרת הלח"י. יותר משישים שנה לאחר המעצר, נפגשו השניים כידידים, וכהן אמרה לפיינטר כי "כל עוד אתה בלונדון ואני בירושלים - אני רגועה".  

"את יכולה לשרוק את המנגינה?". כהן ופיינטר(צילום: רועי גזית)

חיבוק בין כהן לפיינטר(צילום: רועי גזית)

"אנחנו לא אויבים, אנחנו חברים". גאולה כהן (צילום אלכס קולומויסקי)

הפגישה התקיימה ביוזמתו של פיינטר, שהתקשר לכהן והציג את עצמו כחייל לשעבר בחיל הקשר הבריטי. "שירתתי בישראל בתקופת המנדט" הוא אמר. "אני הבאתי למעצר שלך כשדרנית רדיו ואני רוצה לפגוש אותך".

כהן נתפסה על-ידי הבריטים ב-1946 במהלך שידור חי בתחנת הרדיו המחתרתית של הלח"י, "קול המחתרת העברית". היא נידונה לתשע שנות מאסר, אך לוחמי הלח"י הבריחו אותה כשנה לאחר מכן מבית הסוהר לנשים בבית לחם.  

פיינטר סיפר על רגע המעצר: "אני חושב שאני זוכר - אלא אם זה רק בדמיוני - את גברת כהן יוצאת החוצה מכוסה בשמיכה וזהו זה. חזרתי לצריפין, שתיתי מיץ תפוזים וכוס תה והלכתי לישון. אחר כך קמנו כדי לחפש את קול ישראל. זהו זה".

כהן עם בנה צחי הנגבי והנשיא ראובן ריבלין(צילום: יוסי אלוני, דוברות מרכז מורשת בגין)

"לוחמת ללא מדים". כהן, בנה הנגבי ורה"מ נתניהו(צילום: ח״כ מוטי יוגב)

בתחילת המפגש ביניהם, התרגש פיינטר ואמר לכהן: "כמה נחמד, זה לא להאמין. אנחנו בני אותו הגיל. כמה נחמד. אסור לי לבכות". היא השיבה לו: "למה לבכות? לא להאמין. אתה זוכר שהתקשרת אלי בפעם הראשונה? שאלת אותי אם אני כועסת או משהו, אבל אני לא כועסת. אני רגועה כל עוד אתה בלונדון שלך ואני בירושלים שלי, אנחנו לא אויבים, אנחנו חברים".

"המטרה שלכם הייתה למצוא את התחנה של ההגנה, או קול ישראל, או הארגון, או קבוצת שטרן", אמרה כהן לפיינטר. הוא השיב: "המטרה הייתה קול ישראל. את יכולה לשרוק את המנגינה? אני לא יכול עכשיו". הוא הודה שאינו זוכר את המנגינה של רדיו הלח"י שבו שידרה כהן.

"את יכולה לשרוק את המנגינה?". כהן ופיינטר(צילום: רועי גזית)

(צילום: רועי גזית)

"היה לי כיף פה", אמר פיינטר. "והיה יכול להיות לי יותר כיף, אבל פשוט לא הבנתי כמה כוח היה לי. באמת, הייתי יכול להגיד שאני רוצה ללכת לכאן או לשם ולראות מה קורה והייתי הולך, אבל בזבזתי המון זמן פשוט באכילת תפוזים ושתיית תה".

"אני רוצה לספר לך על ההבדל ביני לבינך", השיבה כהן. "אני את המלחמה שלי לא גמרתי".

הקריינית הראשית של תחנת הלח"י. כהן(צילום: דוד רובינגר)

המפגש בין השניים הסתיים בתצפית מגג מלון קינג דיוויד, מקום מושבו של מנהל השלטון הבריטי בעבר. 64 שנים אחרי שנלחמו זה בזה, השקיפו השניים על העיר העתיקה בנינוחות. "שקט פה", אמר פיינטר בהומור. "משהו לא בסדר".  

"לוחמת חירות ללא מדים"

כהן, אמו של השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי, תובא למנוחות היום בהר הזיתים בירושלים. המשפחה תשב שבעה בהרצליה, ברחוב יצחק בן צבי 96, בית משפחת כהן.

"אמי זכתה להיות לוחמת חירות ללא מדים", ספד לה הנגבי, "אבל כפי שאמרה תמיד, גם לאחר שמשאלתה הוגשמה ועמה זכה לעצמאות, היא לא פשטה את המדים. עד יומה האחרון נאבקה למען שלמות המולדת, אחדות העם וקיבוץ גלויות, אבל לרגע לא פסקה להיות אם אוהבת וסבתא אהובה. חסרונה יורגש לא רק במשפחתנו, אלא בלב העם שלמענו נלחמה ושתמיד החזיר לה אהבה. יהי זכרה ברוך!".

כהן נולדה ב-25 בדצמבר 1925 בתל אביב, ונפטרה שבוע לפני יום הולדתה ה-94. ללח"י הצטרפה בגיל 18. במהלך המאבק בבריטים היא עזבה את בית הוריה וירדה למחתרת. היא מילאה תפקידים רבים בלח"י, אבל בעיקר שימשה הקריינית הראשית של תחנת השידור המחתרתית.

לאחר שנמלטה מהכלא היא חזרה לפעילות בלח"י ונישאה לעמנואל הנגבי, שהיה ממפקדי המבצעים החשובים בארגון. לאחר הקמת המדינה למדה גאולה כהן באוניברסיטה העברית וסיימה תואר שני במקרא, בספרות ובפילוסופיה. היא הקימה אגודת סטודנטים בשם "סלע" (סטודנטים למהפכה עברית) והייתה חברת המערכת של הירחון "סולם".

במהלך כהונתה כחברת כנסת בשנים 1992-1974, הקימה כהן את ועדת העלייה והקליטה ועמדה בראשה. לאחר פרישתה מן הליכוד בשנת 1978 בשל התנגדותה להסכמי קמפ-דייויד, הייתה בין מייסדי תנועת התחייה. בשנת 2003 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חיים.