כשביבי בשטח

אל המערכה הזאת, מתברר, יצא נתניהו לא רק כדי לנצח את הפריימריז, אלא אולי בעיקר כדי להתאמן לקראת הקרב על ה-61. ההתמודדות במגרש הביתי אִפשרה לו לצופף שורות, לקרב את כולם בחזרה אליו, אבל יותר מהכול – להשלים ולהחזיר את מה שלשיטתו אבד לו בפעם הקודמת: השטח.

כחלק מהפקת הלקחים נשמע נתניהו מאז הבחירות האחרונות אומר שהמנדטים החסרים הם תוצאה של השטח הלא מתפקד. בליכוד אומרים שהוא צודק, אבל השטח לא אשם. שנים ארוכות נתניהו בז לשטח, זלזל בכנסים הפוליטיים, לא התרוצץ ולא תחזק. ואם למישהו עוד היה ספק איפה נתניהו מושקע באמת, באו מערכות הבחירות האחרונות וחשפו את זה שחור על גבי לבן.

האיש שהגיע ממפלגה שהלב הפועם שלה הוא השטח, הסניפים והפעילים, הפך לכהן הגדול של הרשתות החברתיות. במקום לחרוש את הארץ עם כנסים, הוא ישב וצילם סרטונים. אמר לכולם שעבודת שטח סיזיפית זאת פרקטיקה של האתמול.

במערכת הבחירות הקודמת, בשעה ששרי הליכוד כיתתו רגליהם מבר מצווה לחתונה דרך בריתה, הוא הרשה לעצמו להבריז מכנס בחירות ענק בבת ים והודיע על כך כשמאות פעילים משולהבים כבר ממתינים במקום. "מי מעז לוותר על כנס כזה בתוך מערכת בחירות"? תהו אז השרים הבכירים בסביבתו. נתניהו העז.

עכשיו זה נגמר, כנראה. מי שסגד בשנים האחרונות לרשתות והתחבר לניו מדיה, חוזר לשורשים. במובן הזה, דווקא היריב הפוליטי הגדול שלו, סער, העניק לו מתנה. האנרג'ייזר שראינו עד עכשיו בעיקר בשידורי הפייסבוק לייב מבלפור או מהלשכה, יצא מהמחשב ועבר ללייב כמו פעם (בלי לזנוח את השידורים החיים עצמם, כמובן). רמלה, חיפה, לוד, עכו, טבריה, עפולה, רחובות, ראשון לציון, חולון, פתח תקווה, נוף הגליל והיד עוד נטויה.

השבוע, אחרי חמישה כנסים שבכולם נשא נאומים, תיזז וביקש לבוא במגע עם הפעילים, פנו אנשי היחידה לאבטחת אישים לאנשים המלווים את נתניהו וייעצו לקצר את הלו"ז כי "ראש הממשלה כבר אמור להיות עייף". "אנחנו העייפים", השיבו המלווים, "מבחינתו אפשר להמשיך עד הבוקר".

מאלה שמחסלים

ההתעוררות המפתיעה של נתניהו מחדדת את השאלה באיזו תוצאה ייצא ממנה המועמד שמולו. גורמים במערכת הפוליטית שצפו בנתניהו השבוע אומרים: "כשגדעון סער אמר 'אני מוכן', סביר יותר שהוא מוכן להתמודדות מול ישראל כץ ויולי אדלשטיין, אבל לא מול מה שאנחנו רואים בימים האחרונים".

לא רק דפוסי ההתנהגות בליכוד הוציאו את האנשים מהבתים ברגע שמישהו קרא תיגר על היו"ר. נתניהו, בניגוד לסער, נהנה ממעמדו כראש ממשלה, ולצידו גם מנגנון המפלגה שמעניק לו יתרון גדול ובעל ערך בהתמודדות. סער ניצב מול כל זה כמעט לבדו, נלחם בידיים חשופות. הוא יודע שנתניהו מתכוון לכרוך את הליכוד סביבו בכל תרחיש, גם בהליכה לאופוזיציה, ולשיטתו מישהו חייב לעצור את זה.

הקרב של נתניהו מול סער מרתק משום שלתוצאה באחוזים יש השלכות רחבות על הימים שאחרי. זה נכון שנתניהו לא מחמיץ הזדמנות להיבהל כמעט מכל דבר, אבל במקרה של סער יש ממה. מחנה אנטי ביבי בליכוד, שעומד על אחוז דו-ספרתי גבוה יחסית; הליכודניקים החדשים שמתייצבים מאחוריו; בסיסי תמיכה גדולים של מתפקדי יו"ש; תמיכת חיים כץ המאגד את התעשייה האווירית; ומחנה אישי שהקים סער, הכולל גם צבא של מתנדבים - כל אלו אמורים להביא אותו לתוצאה טובה.

ואם לא, אפשר היה להתנחם אולי בעובדה שמי שגיבש מחנה חזק יזכה עכשיו שיקרבו אותו או ימנו אותו לתפקיד בכיר. "נכון", אומר על כך גורם בליכוד, "רק שבמקרה הזה יש בעיה. ביבי לא מאלה שמקרבים את האויבים - הוא מאלה שמחסלים".