המומחית שהתאימה זוגות ב"חתונה ממבט ראשון": "מתברר שאין נוסחה לאהבה"

לד"ר ליאת יקיר יש תשובה מתמטית לשאלה מתי ואיך נמצא את אהבת חיינו. מצד אחד, היא אומרת, מתברר שאנחנו צריכים לצאת עם לא פחות מ־562 בני זוג כדי למצוא את האחד. מצד שני, היא מציעה הקלות: "ממחקר שערכה המתמטיקאית ד"ר האנה פריי עולה שאם נצא עם 37 אחוז מהם, הראשון שיהיה יותר טוב מכל מי שהיה לפניו - הוא האחד שיש סיכוי טוב להישאר איתו לטווח ארוך". 

זה עדיין המון דייטים.

"אכן המון, אבל זו הבחירה האופטימלית. לשם השוואה, הסיכוי להיות מיליונר הוא אחד ל־50. כלומר, הסיכוי שלי להיות מיליונרית גדול פי עשרה מהסיכוי שלי למצוא אהבת אמת, שהוא 1 ל־562". 

אז לפי המחקר הזה לראשונים אין בכלל סיכוי.

"נכון, כי את בכל זאת צריכה מספר מסוים של אופציות כדי להחליט מי הכי טוב, וזה יקרה איפשהו אחרי שתצאי עם כשליש מהאופציות".

למה דווקא שליש?

"אבולוציונית אנחנו מידרדרות מבחינת פוריות, אין לנו זמן להכיר 562 בני זוג, אז האופטימום הוא שאחרי שהכרת שליש כבר תדעי מה את מחפשת ומה לא. הבעיה היא שלפעמים קיימת בררנות מוגזמת מצד נשים, שפוסלות גברים שהתאימו להן על דברים שטותיים לגמרי, מבלי להבין שהן מוותרות בעצם על הזוגיות שהן חלמו עליה. אישה כזו אומרת לעצמה: 'חיכיתי עד עכשיו - אז עכשיו להתפשר? הרי דחיתי בעבר פי אלף יותר טובים'. ואז היא מוצאת את עצמה בגיל 35 לבד. כל כך הרבה משפחות נהדרות לא הוקמו בגלל בררנות יתר". 

יש בכלל רומנטיקה בכל זה? 

"כל המושגים שמשתמשים בהם לגבי קשר רומנטי, כמו משיכה מינית, ריח, קול ומראה, קשורים לביולוגיה, לאבולוציה, לכימיה ולגנטיקה".

מה זאת אהבה מבחינתך?

"אהבה זה סוג של סם. זו בסך הכל עבודה של כימיקלים והורמונים שמשתחררים ומכתיבים את ההתנהגות שלנו, ואנחנו מפרשים זאת כהתאהבות. האוקסיטוצין, המכונה גם 'הורמון האהבה', גורם לנו להרגיש שהאדם שמולנו עושה לנו טוב, ולכן הוא משחק תפקיד חשוב ביצירת הקשר. הסרוטונין נועל את החיבור, כי הוא גורם התמכרות לבן הזוג".

אז זו טעות לדבר על אהבה במושגים כמו "נשמות תאומות" או "הלב התרחב".

"ברגע ההתאהבות אנחנו אכן מרגישים דפיקות לב ופרפרים בבטן, אבל זה לא בגלל שהלב מתרחב אלא כיוון שהאוקסיטוצין משתחרר. הכל ביולוגיה, הכל נמצא בגנים. אנחנו מחפשים את מה שטבוע בנו לחפש. החיפוש אחרי אהבה הוא לא רציונלי, אלא אבולוציוני". 

ד"ר יקיר, 42, היא ביולוגית, מומחית לגנטיקה מולקולרית ולחקר ההתאהבות האנושית, והיא זכורה לציבור הרחב בעיקר מהריאליטי "חתונה ממבט ראשון" (קשת 12), שם הופיעה בצוות המומחים שחיבר בין הזוגות. אבל לפני עשר שנים היא הייתה אז חוקרת צעירה במכון ויצמן, נשואה לאסיס, נפאלי שאותו הכירה במהלך טיול לנפאל. בעקבות פיטוריו של בעלה ולאחר שלא קיבל את זכויותיו, היא התגייסה להקמת ארגון "הכוח לעובדים", שחרת על דגלו סיוע לעובדים זרים ועובדי קבלן. כך היא מצאה את עצמה בחוד החנית של המאבק החברתי, רק כדי להגן על בעלה. צחוק הגורל הוא שדווקא הפעילות שלה למענו הביאה בסופו של דבר לגירושיה.

"בהתחלה הייתי רק שלו, פעלתי למענו, והיה בזה משהו מאוד רומנטי", היא נזכרת. "אבל כשזה תפס תאוצה והתחילו ישיבות והפגנות בכל מיני חורים בארץ, זה הרחיק בינינו. כשהתגרשתי בעטתי בכל. החלטתי לעזוב גם את מכון ויצמן ולברוא את עצמי מחדש. הרגשתי שלקום בבוקר כדי לחקור את הצ'ופצ'יק של הצ'ופצ'יק של איזה חלבון כבר לא עושה לי את זה". 

כשעזבה, היא התחילה לעבוד כמנהלת התוכניות לנוער שוחר מדע במכון דוידסון לחינוך, אבל אחרי שש שנים התייאשה ("ילדים לומדים היום מדע של המאה ה־19") והחליטה לעסוק בהנגשת המדע לציבור הרחב. הרעיון: הרצאות על המדע שמאחורי תהליך ההתאהבות. 

הרעיון נבט לפני שלוש שנים, כשהתבקשה לתת הרצאה מטעם מכון ויצמן בבר בתל־אביב, במסגרת מיזם "הרצאה על הבר". היא החליטה לדבר על האוקסיטוצין ומעלליו. "זו הייתה הצלחה גדולה, הבר היה מפוצץ ועוד 300 חיכו ברשימת המתנה", היא מספרת. "בעלי הברים ראו כי טוב והזמינו אותי ביוזמתם לעוד הרצאות. נהייתי להיט. הפכתי להיות עצמאית, הצלחתי להתפרנס רק מהרצאות, ושאלתי את עצמי: איך לא חשבת על זה קודם?"

נוסף על מגוון רחב של הרצאות, היא מריצה גם את המופע "אור לאהבה" עם הזמר חמי רודנר, שבו הם מספרים ושרים על הקשר בין האהבה למוזיקה. "ראיתי הופעה שלו עם איפה הילד, וכל שיר התחבר לאחד הנושאים שאני מדברת עליהם. באותו לילה אזרתי אומץ ושלחתי לו מייל, הצגתי את עצמי והצעתי לו לעשות משהו ביחד. יצא לנו אחלה מופע", היא אומרת.

ההרצאות סללו לה את הדרך לתוכנית "חתונה ממבט ראשון", כאחראית להתאמה המדעית של הזוגות, כשאחת הדרכים שבאמצעותן היא בדקה את ההתאמה הזו הייתה בדיקת דנ"א. למרות ההילה המדעית, אף אחד מהזוגות בתוכנית, על שתי עונותיה, לא נשאר ביחד. "הבדיקה הגנטית שעשינו היא רק גורם אחד מתוך שפע של פרמטרים שגורמים לאנשים להימשך זה לזה", היא מתגוננת. "בהתחלה התלבטתי אם לבוא ולחרב את המסיבה, כי הביולוגיה היא החלק המבאס של האהבה, היא נוטלת ממנה את כל הרומנטיקה. בסוף החלטתי ללכת על זה". 

את בעצמך מדברת על חשיבות המפגש פנים מול פנים בתהליך ההתאהבות. איך זה קשור לדנ"א?

"הבדיקה התבססה על מבחן ריח, כי אם אין התאמה בריח אין משיכה מינית, שהיא הבסיס לכל התאהבות. אני הייתי חלק קטן בכל הפאזל הזה, אני רק קבעתי מה בטוח לא יעבוד".

ארבעה מומחים לאהבה היו בתוכנית, ובסוף אף אחד מהזוגות לא נשאר ביחד. מאכזב?

"בסוף מתברר שאין נוסחה לסיפור אהבה. ניסינו לעשות את הטוב ביותר, אבל צריך להבין שעמדה לרשותנו אוכלוסייה לא מייצגת, רק אנשים מאוד ספציפיים שהיו מוכנים להיחשף והיו תחת סטרס מאוד גדול. עם זאת, היו שם התאמות טובות, היו זוגות שנשארו ביחד לתקופות די ארוכות".

יקיר כבר לא פעילה כיום בנושא זכויות עובדים, אבל החיידק הפוליטי לא נעלם. לפני כשנתיים היא חברה לאורלי לוי־אבקסיס להקמת מפלגת "גשר", ושובצה מטעמה פעמיים ברשימה לכנסת, במקום לא ריאלי. "בחרתי בה כי הרגשתי שהשמאל מאבד כיוון ודרך, ומה שהכי מרגיז זה שלא רואים שם נשים, אלא בעיקר גברים שמרוצים מעצמם ומקדמים אחד את השני".

היא גדלה בגבעתיים, כבכורה למשפחה של שלושה ילדים. את התואר הראשון בביולוגיה סיימה באוניברסיטת תל־אביב, ואת התואר השני והדוקטורט עשתה כחוקרת במכון ויצמן. לתחום הגנטיקה הגיעה בשל עניין אישי ומשפחתי כואב: אחיה הצעיר היה חולה במחלה גנטית נדירה בשם נימן פיק, הגורמת הרס תאים, ונפטר בגיל 35. 

בצבא שירתה בבית הספר הטכני של חיל האוויר, שם הכירה את בעלה הראשון, שאיתו התחתנה בגיל 21 והתגרשה ממנו אחרי שתי שנות נישואים בלבד. הגירושים הותירו אותה כל כך אבודה ומבולבלת, שחברים יעצו לה לנקות את הראש בהודו. היא באמת נסעה להודו, התגלגלה גם לנפאל, וכשעשתה ראפטינג על נהר קאלי קנדקי הכירה את אסיס (שהיא קוראת לו אסי), מדריך ראפטינג שהקסים אותה כל כך, עד שבתום הטרק היא כבר הייתה מאוהבת. 

"מאותו יום באתי לעשות ראפטינג כמעט כל יום, כי הוא היה חייב לעבוד", סיפרה. "בילינו יחד חודש שלם, אבל לא חשבתי שנתחתן. אחרי שחזרתי לארץ הרגשתי שאני מאוד מתגעגעת. שלחתי לו ויזה והוא בא". 

השניים התחתנו בנישואים אזרחיים ונולדו להם שני ילדים: מאיה (14 וחצי) ומילאן (11 וחצי), הדומים דמיון מופלג לאביהם. אחרי שש שנים התגרשו. "לא היה מנוס מהגירושים האלה. התרחקנו מאוד, והיו בינינו הרבה בעיות שכנראה לא היו קיימות אם הוא לא היה נפאלי", היא מסבירה. "ההסתגלות שלו לארץ לא הייתה פשוטה, הסביבה לא קיבלה אותו וגם הוא לא עשה מאמצים להתערות. הילדים גדלו כישראלים, ונוצר פתאום איזה מתח סביב השאלה לאיזו תרבות הם שייכים. באיזשהו שלב הוא הציע שניסע לנפאל לחצי שנה, וזה כמובן לא בא בחשבון מבחינתי. הוא פשוט לא מצא את עצמו כאן". 

כמומחית לאהבה, משעשע לשמוע איך היא מסבירה באופן מדעי למה התגרשה. "מחקרים מראים שאנחנו נמשכים לשונה, אבל נשארים עם הדומה", היא אומרת. "הייתה בינינו משיכה מאוד חזקה, לרומן שנולד בטיול יש תמיד איזו הילה רומנטית, אבל לטווח ארוך זוגיות מצליחה יותר בין אנשים שקרובים בתכונותיהם, ששניהם מאותו הכפר, אותה תרבות, אותה שפה. ברגע שפג הקסם של התשוקה והאקזוטיות, כשהתחילו החיים האמיתיים, זה נעשה יותר מסובך להחזיק את זה".

בהרצאה שלך את יודעת להסביר מה גורם לאנשים להישאר ביחד לאורך זמן.

"כן, וחבל שלא ידעתי את זה קודם. אנשים בעלי מבנה אישיות דומה, שמגיבים לעולם ופותרים בעיות בצורה דומה, יסתדרו יותר טוב לאורך זמן כי הם מבינים אחד את השני יותר טוב".

אז השוני התהומי ביניכם הביא לפרידה?

"הייתי נאיבית, האמנתי לאלה שאמרו לי שניגודים נמשכים, וזה לא נכון. ניגודים אולי נמשכים אבל לא נשארים".

ובמקרה שלך?

"הוא חזר לשורשים והתחבר לקהילת העובדים הזרים מנפאל. הוא התחיל להיפגש איתם לבד בסופי שבוע, אני נשארתי עם הילדים כל שבת, וזה לא היה מקובל עליי".

אמרת לו את זה?

"כן, והוא אמר לי שאצלם בנפאל הגברים עם הגברים והנשים עם הילדים, אבל בהמשך התברר לי שהגברים דווקא כן עם הנשים, רק לא הנשים שלהם. הוא מבחינתו היה ממשיך ככה, אבל לי זה כבר לא התאים. בעיניי עדיף שאין הורה בכלל מאשר הורה נוכח־נפקד".

באיזה מובן נוכח־נפקד?

"הוא לא היה משפחתי, הילדים כל הזמן היו צריכים לרדוף אחרי המשאב הזה שנקרא אבא. הוא לא אשם, זו התרבות שהוא בא ממנה. היום אני מבינה את זה, אבל אז הייתי בהלם כי באתי מבית אחר לגמרי, עם אבא שמחויב בראש וראשונה למשפחה ולילדים. המשפחתיות הייתה טבועה בי, ואילו אצלו היא לא הייתה טבועה בכלל".

איזה קשר יש בינו ובין הילדים היום?

"הוא גר בראשון־לציון עם אישה נפאלית, ורואה את הילדים בערך פעם בשבועיים לשעתיים. תראי, הוא שמח שהם קיימים, הוא אוהב אותם והם גם מאוד דומים לו, אבל אין לו אפשרות להתעניין בחייהם. הוא לא שותף לגידול שלהם, גם לא כלכלית. זה מנוגד לטבעו ולמקום שהוא גדל בו. אין לו את הדחף לזה, והוא גם לא מנסה להציג מיצג שווא שהוא כזה".

בטח שמעת לא אחת את המשפט "אמרנו לך" בהקשר הזה.

"בטח, בלי סוף. בעיקר מהמשפחה. מההתחלה לא נראה להם הגיוני שאני איתו, שאלו אותי מה מצאתי בו. הייתי נורא נאיבית, רציתי שהאהבה תנצח, אבל היום אני בזוגיות מדהימה, ואני רואה שהם צדקו. הבנתי שזוגיות יכולה להיות אחרת".

מה אחר בזוגיות שלך עכשיו?

"הדמיון בינינו. הוא כאילו אני בבן.הוא עורך דין, גרוש ואב לשלושה ילדים, גר ביובלים, ובאופן כללי אדם מאוד חכם. פתאום הבנתי שזה דווקא נחמד כשיש על מה לדבר עם בן הזוג מעבר לחיים עצמם. הכרנו דרך חבר משותף לפני שלוש שנים, והיה לנו כל כך מעניין ביחד, שאחרי שנה החלטנו להיות זוג. זו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים".

אפשר לנהל זוגיות כשאת גרה ברחובות והוא ביובלים?

"אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני, וזה בסדר. הוא דמות מאוד משמעותית לילדים".

בהרצאה שלך את מבטיחה שבסוף תיתני "מרשם מדעי מוכח לשימור האהבה". הנה, הגענו לסוף.

"לא להפסיק לחבק, לנשק, ללטף, להחמיא, לפרגן. לשמור על הביחד, אבל גם על הלחוד. להתפייס ולא לצבור טינה וכעס, כדי להימנע מלייצר את הורמון הקורטיזון, כי הוא יוריד לכם. בסוף הכל ביולוגי".