מור סילבר: "הפכתי להיות אמא שלי"

בשיתוף מועצת החלב

קרה לך פעם שהקשבת לעצמך או הסתכלת על עצמך וראית את אמא שלך בך? זה קרה לי בשבוע שעבר, כשישבתי עם שון בחדר שלו והרכבנו פאזל רצפה. ממש בכמה חלקים האחרונים הוא הרס את הכול, רגע לפני שסיימנו.

מה עשיתי, אתם בטח שואלים? פתחתי עליו עיניים. מודה, לא הרמתי קול, לא הוצאתי את אצבע ה"נו, נו, נו" שלי, פתחתי את העיניים בדיוק כמו שאמא שלי היתה פותחת עליי. כן, לרגע נבהלתי מעצמי. כמו שלמדתי מאמא שלי את הדברים הראויים לחיקוי, גם למדתי ממנה לפתוח את העיניים כשאני כעוסה.

הבוקר של מור סילבר

כמו כל הורה, אני רוצה להנחיל ערכים, להתוות דרך, ללמד להבדיל בין טוב לרע. במקרה הזה, לא מספיק היה לדבר עם שון ולהגיד לו לסיים את הפאזל, ובטח שלא מספיק היה לפתוח עליו עיניים. מה שאני מנסה לומר זה שאם הוא היה רואה אותי מסיימת את הפאזל ולא מתעצבנת ופותחת עיניים, הוא היה מסתכל, לומד את ההתנהגות שלי ומחקה אותה.

מודל לחיקוי

כמו בדברים אחרים, למשל כשאני יוצאת מהבית ליום פגישות או יום צילומים אני דואגת שיהיו לי נשנושים בריאים. שון רואה אותי קמה בבוקר, חותכת ירקות לשקית שיהיה לי לנשנש או לוקחת איתי יוגורט לדרך והוא מבקש גם. בבוקר, כשאני אוכלת עוגייה עם הקפה הוא ירצה את העוגייה שאני אוכלת, וכשרואה אותי אוכלת תמר, הוא ירצה את התמר שאמא אוכלת. יש לנו השפעה כל כך גדולה על הילדים שלנו ואנחנו צריכים לנצל את זה לטובה. לטובתם וגם לטובתנו.

"צריכים לנצל לטובה את ההשפעה שלנו על הילדים"(צילום: חן מזרחי)

מאז שהפכתי לאמא שיניתי הרגלים, אורח חיים יותר בריא. השתפרתי. אני קמה בבוקר, שותה קודם כל כוס מים וסוחטת מעט לימון, לפני הקפה והתמר (או העוגייה), אני מכינה לי סנדוויץ' בזמן שמכינה לשוני את קופסת האוכל שלו לגן, דואגת שיהיו איתי תמיד ירקות חתוכים, חטיף אנרגיה או יוגורט.

אני משתדלת לאכול ארוחות מסודרות ופעמיים בשבוע מתאמנת. לפעמים אני חוטאת, בתזונה וגם כשהעייפות משתלטת (יש לי עוד קטן בבית שעושה לי לילות לבנים + עבודה) - אני מבטלת אימון.

עוד קטע שהצחיק אותי וגם קצת הרתיע אותי - בימי ראשון אחרי הגן אני לוקחת את שון לג׳ודו ובשבוע שעבר כשבאתי לאסוף אותו לחוג הוא אומר לי "אמא אין לי כח לג׳ודו, אני גמור".

זה היה בדיוק באינטונציה שלי, בסגנון דיבור שלי, כשאני אומרת - " אין לי כוח להתאמן היום, אני גמורה". זה היה פשוט העתק-הדבק. בלי לשים לב, הילדים שלנו צופים בנו ומעתיקים את ההתנהגות שלנו. זה ממש הדליק לי נורה אדומה.

המסקנה שלי היא שדרך התבוננות בילדים שלנו אנחנו יכולים לזהות כל מיני תכונות והתנהגויות שיש בנו ולא שמנו אליהן ושאולי נרצה לשנות. אני עשיתי לי רשימה קטנה והבטחות גדולות לשנת 2020 שאשנה לא רק בשביל הילדים, אלא קודם כל בשביל עצמי.

בשיתוף מועצת החלב