נשלל הסכם ממון שנערך 4 שנים לפני החתונה

ההסכם שקבע הפרדת רכוש לא אושר בערכאה שיפוטית. לאחר הפרידה קבעה שופטת כי הוא לא חל על תקופת הנישואים והורתה על חלוקת רכוש

עו"ד דניאלה פרידמן | פסקדיןפורסם: 06.01.20 , 15:36

השופטת פאני גילת כהן מבית המשפט למשפחה בקריית גת קבעה לאחרונה כי הסכם ממון שנערך בין ידועים בציבור ארבע שנים לפני שהתחתנו, ולא אושר בבית משפט, אינו חל על תקופת הנישואים. בהתאם לכך נקבע כי הרכוש שצברו בני הזוג בתקופה זו הוא משותף, כולל דירת המגורים שרשומה על שם האישה.

כשבני הזוג הכירו בתחילת העשור הקודם הייתה האישה כבת 40, עולה חדשה ובעלת הון, ואילו הגבר היה גרוש כבן 48 ושקוע בחובות כבדים. בעקבות זאת הם חתמו על הסכם ממון שאומת על-ידי נוטריון, ונועד להגן על הרכוש של האישה. ב-2004 – ארבע שנים לאחר החתימה על ההסכם – התחתנו בני הזוג התחתנו.

דיני משפחה

זוג חויב לקיים הסכם ממון שנחתם למראית עין

עו"ד שוקרי פקס | פסקדין

גבר ואישה חתמו על הסכם שלפיו דירתם שייכת רק לאישה, וזאת על מנת להרחיק אותה מנושים שלו. כשהתגרשו, הסוגייה הגיעה לבית המשפט

זוג חויב לקיים הסכם ממון שנחתם למראית עין

כעבור כשלוש שנים רכשה האישה דירה ב-80 אלף דולר מההון האישי שלה, והזכויות נרשמו על שמה בלבד. הדירה נמכרה ותחתיה נרכשה דירה נוספת שהוחלפה בהמשך בדירה שלישית במספר, אשר נרשמה רק על שם האישה ובה מתגוררים בני הזוג עד היום.

לפני כשלוש שנים נקלעה מערכת היחסים בין בני הזוג למשבר, אך הבעל סירב לעזוב את הבית, והאישה הגישה תביעה לפינויו. מנגד הוא הגיש תביעה לחלוקת רכוש וביקש לקבוע שהדירה משותפת. האישה הסתמכה על הסכם הממון וטענה שהדירה לא שייכת לבעל. היא הבהירה כי הכוונה לשמור על הפרדת רכוש מוחלטת נותרה בעינה גם לאחר הנישואים. לדבריה, הדירה מומנה מכספה, והיא זו שמשלמת את המשכנתא.

לעומתה טען הבעל כי ההסכם לא רלוונטי מרגע שהתחתנו וממילא אין לו תוקף משום שלא אושר בבית משפט. עוד לדבריו, תקופת הנישואים התאפיינה בשותפות מוחלטת והוא היה מעורב באופן אינטנסיבי בכל עסקאות הנדל"ן ואף שיפץ את הדירות במו ידיו.

השופטת פאני גילת כהן קבעה שהסכם הממון לא חל על תקופת הנישואים, וכי ברגע שבני הזוג נישאו היה עליהם לאשר את ההסכם בבית המשפט למשפחה או בבית הדין הרבני. אימות של נוטריון יכול היה להכשיר את ההסכם אילו היה נחתם בסמוך למיסוד הקשר – אך במקרה הנוכחי נישואים עוד לא היו על הפרק.

השופטת ציינה כי במקרים חריגים אפשר אמנם לאשר הסכמי ממון שלא אושרו, אלא שבמקרה זה התנהלות בני הזוג בתקופה שלאחר נישואיהם מעידה על שיתוף והדדיות. בניגוד לטענות האישה, נקבע, הוכח שהבעל נהג במשך שנים להפקיד לחשבון שלה את משכורתו והיה שותף מלא בהליכי הרכישה והמכירה של הדירות, כפי שעלה בין היתר מהעובדה שחתם כלווה על המשכנתא.

מכאן, שעל הצדדים חל המשטר הרכושי שקובע חוק יחסי ממון ואין רלוונטיות לכך שהדירה רשומה על שם האישה. עם זאת, השופטת קבעה כי עקרונות של צדק והגינות מחייבים להתחשב בכך שהדירה הראשונה נרכשה מכספים שצברה האישה לפני הנישואים, ולהפחית את הסכום ששילמה עבורה לצורך איזון המשאבים.

לפיכך נקבע כי הרכוש והזכויות של בני הזוג מתקופת הנישואים יחולקו שווה בשווה, תוך הפחתת 404 אלף שקל (עלות הדירה הראשונה בהצמדה למדד). תביעת הפינוי נדחתה ללא חיוב בהוצאות.