אלמן ניצח את ביטוח לאומי – ויקבל קצבת שארים

נדחתה בקשתו של בעל שלא חי עם אשתו בשנותיה האחרונות בשל מצבה הרפואי ועל רקע סכסוך עם הוריה. הוא פנה לבית המשפט - וניצח

עו"ד טליה רג'ואן | פסקדיןפורסם: 07.01.20 , 22:15

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שאלמן זכאי לקבל מביטוח לאומי קצבת שארים, אף שלא חי עם אשתו ב-19 שנותיה האחרונות. השופטת דפנה חסון קבעה שהפירוד נכפה על הבעל בניגוד לרצונו, לאחר שאשתו עברה אירוע מוחי והועברה לדירת הוריה, ואלה לא אפשרו לו לראות אותה.

הבעל התאלמן ב-2015, וביטוח לאומי דחה את תביעתו לקצבת שארים משום שלא חיו יחד. בני הזוג היו נשואים 40 שנה, וב-1988, זמן קצר לאחר לידת בתם השלישית, לקתה האישה בדום לב ואירוע מוחי והפכה לסיעודית 100%. באותה תקופה הם גרו בדירת שני חדרים יחד עם אמו של התובע. מאחר שאשתו נזקקה למכשור רפואי ולמטפלת צמודה והוא לא היה יכול לממן דירה גדולה יותר, ואשתו הועברה לבית הוריה.

דיני משפחה

בן 80 יירש את אשתו אף שהתחתן עם אחרת

עו"ד צביקה גלזר | פסקדין

אף שבפועל היו פרודים שנים רבות, ביהמ"ש קבע שתושב הדרום יקבל את חלקה של אשתו המנוחה במשק במושב. תביעת הבנים שלהם נדחתה

בן 80 יירש את אשתו אף שהתחתן עם אחרת

אלא שההורים האשימו אותו במצבה ואסרו עליו להתקרב אליה. לפיכך, לאורך השנים הוא נאלץ לתור אחר הזדמנויות למפגשים ועשה מאמצים שונים כדי לראות אותה בכל זאת. למרות הנסיבות, ביטוח לאומי נצמד ללשון החוק היבשה, שלפיה כי מי שחי בנפרד מאשתו שלוש מתוך חמש השנים האחרונות לחייה, כולל ב-12 החודשים שלפני מותה, אינו נחשב לאלמן.

אלא שהתובע הסביר כי מעולם לא רצה לחיות בנפרד מאשתו והמצב נכפה עליו. לדבריו הוא קיים את כל מנהגי האבלות לאחר שנפטרה, רכש חלקת קבר משותפת, הוכר כיורש שלה ואף קיבל מענק פטירה מביטוח לאומי עצמו.

ואכן, השופטת דפנה חסון קיבלה את התביעה וקבעה שאינה מקבלת את גישתו הדקדקנית של ביטוח לאומי, המתבססת אך ורק על נתונים טכניים בנוגע למגורים המשותפים. במקרה זה, שבו מדובר במשפחה שסבלה ממחסור כלכלי ונקלעה למשבר בנסיבות לא פשוטות, הראייה צריכה להיות גמישה יותר.

עדויות בנותיהם המשותפות ואחיותיה של המנוחה שכנעו את השופטת כי הנסיבות חייבו את מעברה של המנוחה לבית הוריה, וכי מערכת היחסים העכורה ששררה בינם לבין התובע מנעה ממנו את האפשרות להיות לצדה בתדירות גבוהה. במילים אחרות, הפירוד נכפה על התובע שלא מרצונו.

השופטת הוסיפה כי למרות זאת, הבעל עשה כל שביכולתו כדי להיפגש עם אשתו מתוך רצון עז לשמור עמה על קשר במסגרת האפשר.

כך, הוא המשיך לקחת את בנותיו להיפגש איתה גם כשהיו בגירות, רק בשביל הסיכוי לפגוש בה בלובי, נהג להזמין אמבולנס פרטי שייקח אותה לדירתם בימי הולדת וחגים, שהה לצדה יומם ולילה כשהייתה מאושפזת בבית חולים, המשיך לשמור לה אמונים עד יומה האחרון, ישב עליה שבעה, שילם על הקבר והמצבה והספיד אותה בהלוויה.

"כל אלה מעידים על ההפך הגמור מכוונת פירוד", כתבה השופטת לסיכום והורתה לביטוח הלאומי לשלם לתובע קצבת שארים תוך חיובו בהוצאות גבוהות של 10,000 שקל.