"היה לי קשה להתמודד עם הבינוניות שלי לעומת הגאונות של אבא"

איתמר ארגוב ניסה להלחין שירים, בדיוק כמו אביו סשה ארגוב, מגדולי המלחינים הישראלים אי פעם, אבל ויתר על ההרפתקה הזאת די מהר. החשש מההשוואה לשירים הגדולים של אבא שלו היה בלתי נמנע. "היה לי כנראה מאוד קשה להתמודד עם הבינוניות שלי לעומת הגאונות שלו", הוא מודה באומץ. "כתבתי כמה שירים במסגרת לימודי המוזיקה שלי אבל בחרתי לנגן מאשר לכתוב ולהלחין, אולי כי חששתי מהשוואה לשירים הנהדרים שלו. הזמרת אורה זיטנר אמרה פעם שאלוהים נישק לאבא את קצות האצבעות, ואין לי הסבר יותר טוב מזה כדי להסביר את הגדולה שלו. אתה יכול להקשיב עשרות פעמים לשירים שלו, וזה אף פעם לא נמאס לך. ככל שאתה שומע אותם יותר, אתה מגלה בהם עוד אוצרות שלא שמת לב אליהם קודם".

25 שנים עברו מאז מותו של סשה ארגוב, חתן פרס ישראל בתחום הזמר העברי והאיש שהנחיל לנו פנינים כמו "יוסי ילד שלי מוצלח", "דינה ברזילי", "הוא לא ידע את שמה", "אהובתי שלי לבנת צוואר" ועוד רבים, ובנו איתמר, מוזיקאי בעצמו, לא מפסיק להתגעגע אליו ולהמשיך לשמר את המורשת המוזיקלית שהשאיר אביו. הוא מופיע יחד עם רעייתו גבי ובתם נועה במופעים אותם הוא מקדיש לשירי אביו, ומתארח בערבי מחווה לכבודו. "אני משתדל לנגן כמה שיותר את השירים של אבא ולספר עליו, כי אני חושב שמגיע לכמה שיותר אנשים להכיר אותו ואת גדולתו", הוא מסביר. "חשוב לי לשמר את המורשת הנפלאה שהוא השאיר לנו".

רצה שיהיה טוב

היום יארח איתמר ארגוב בן ה־70 אירוע מחווה לאביו, "השמלה הסגולה", שיתקיים בבית אבי חי בירושלים. הוא יספר שם סיפורים מבית אבא וינגן כמה משיריו עם אמנים אחרים, ביניהם ענת מושקובסקי, מאיה בלזיצמן וטל בן ארי.

משה ארגוב ז"ל | צילום: כלנית שכנר

איזה מין אבא הוא היה?

"אבא מקסים ואוהב. הוא היה מספר לי סיפורים בהמשכים לפני השינה, ולפעמים סיפור היה יכול להימשך גם שבוע־שבועיים. אבא היה בן אדם נוח וצנוע מאוד. אמא שלי סיפרה לי שבאחת ההופעות שלו עם מתי כספי, אנשים מחאו לו מחיאות כפיים קצובות, והוא פשוט היה מופתע ושאל, 'זה בשבילי?' זה באמת לא נראה לו מובן מאליו.

"הוא תמיד היה מעונב ומכופתר ונראה רציני מאוד, ואנשים התייחסו אליו בחשש כי חשבו שהוא איש רציני, אבל החזות שלו הייתה מטעה. אבא היה איש נורא מצחיק, עם המון חוש הומור, שידע לספר בדיחות נהדר, וכל מי שהכיר אותו אהב אותו. הוא התחבר עם כולם, לא משנה באיזה גיל הם היו. היו לו חברים בני גילו. היו לו חברים צעירים ממנו בהרבה שהרגישו מאוד נוח לצידו. מתי כספי צעיר ממנו ב־35 שנה, והחברות ביניהם הייתה נהדרת. הם מצאו שפה משותפת שהיה בה גם המון הומור".

הוא לחץ עליך שתלך בדרכו?

"הוא רצה שיהיה לי טוב בחיים. הוא חשב שאני מאוד מוכשר, אז למדתי מוזיקה. אבא רצה מאוד שאני אנגן בפסנתר, אבל לא התחברתי לשעות האימון המרובות ועברתי לחצוצרה ושם מצאתי את מקומי".

מה מייחד אותו מבחינה מוזיקלית?

"עם כל הרקע המוזיקלי שהיה לו, מלבד לנגן על פסנתר הוא לא למד שום דבר אחר. אלו דברים שאתה מביא מהבטן. פעם שאלתי אותו, 'אתה חושב על כל המהלכים ההרמוניים והמלודיים כשאתה מנגן וכותב'? והוא אמר, 'לא, האצבעות הולכות לבד'. יוני רכטר התקשר אליי לא מזמן ואמר לי, 'יצא לי שיר סשה ארגוב'. כל כך כיף לשמוע מחמאות כאלה".

אהב את הביטלס

למרות גדולתו של סשה ארגוב כמוזיקאי, הוא בחר לעסוק גם באפיקים אחרים כדי לפרנס את משפחתו ברווחה. "אבא לא התפרנס רק ממוזיקה", מספר איתמר. "הוא עבד שנים רבות בבנק ואחר כך הייתה לו חנות ספרים. הוא רצה שיהיה לו כסף לחיות. אם יש פרנסה ממוזיקה — זה טוב מאוד. ואם לא, אז שיהיה מקור פרנסה אחר, בטוח. מצד שני הוא גם לא רצה להיות תלוי באופנה כזאת או אחרת. אם שיר שביקשו ממנו להלחין לא מצא חן בעיניו, הוא לא הלחין אותו. הוא היה בררן בבחירת המילים".

מה הוא היה אומר על המוזיקה של היום?

"אני לא חושב שהוא היה אוהב אותה כל כך, לפחות את חלקה הגדול, אם כי בתחילת שנות ה־60, כשהגיעו הביטלס, הוא מאוד אהב אותם. את התקליט הראשון שלהם הוא פחות אהב, אבל כשהתחילו השירים הליריים כמו 'מישל' הוא פשוט התמוגג וקנה את התקליטים שלהם. תזמורת המהפכה עשו לא מזמן רמיקס לשירים של התרנגולים שאבא כתב. אני בטוח שאבא שלי היה אוהב אותם מאוד ומתמוגג".