כדורסל זה לא רק מכבי ת"א

גילוי נאות: בעבר הכדורסל היחיד (בארץ) שעניין אותי היה מכבי תל אביב, בעיקר ביורוליג. לא כאוהד שרוף, אלא כתולדה של כוח החיים המשלב מחד את המפגש השבועי עם החברים ביום חמישי, שמסתכם בקיטור על החיים ומבט חטוף על המסך, ומאידך הפרסום והסיקור האגרסיבי שהקבוצה מקבלת (לטוב ולרע) בכל ערוצי התקשורת, ומעצים את הזרם של המתעניינים.

גילוי נאות נוסף, הבת הגדולה שלי חולת כדורסל. את המשחק הראשון שלנו ראינו ביחד ביום שהיא נולדה, מכבי ת"א נגד צדביטה. טוב, אני ראיתי, והיא שהייתה בגיל כמה שעות התחפרה בידיים שלי בזמן שאני מספר לה מה קורה. זה כנראה מה שהחתים בה את האהבה למשחק. בחודשים האחרונים בתי הגדולה החלה להתאמן בקבוצת הילדים של עירוני נס ציונה, וכאב אוהב ותומך (באמת), החלטתי שאלך איתה גם לראות את משחקי הקבוצה בליגות השונות, ותוך כדי כך מצאתי את עצמי הופך לאוהד כתום.

נס ציונה מול מכבי ת"א(צילום: אורן אהרוני)

השבוע הלכנו למשחק בן נס ציונה לראשון לציון. המשחק, בהיעדר מילה אחרת, מדהים. שתי קבוצות שנלחמות על כל כדור כאילו הוא יקבע את המשחק מהדקה הראשונה, תוצאה צמודה לכל אורך הדרך, תיקו 12.5 שניות לסיום, סל ועבירה שהביאו לניצחון ב-6 השניות האחרונות. והקהל. קהל כתום בשני הצדדים, אולם מלא שעומד על הרגליים, כוסס ציפורניים ולא מוריד את העיניים שנייה מהמגרש. לא משנה מי ניצח או הפסיד, כולם יצאו משם בחיוך ותחושת אופוריה. ככה צריך להיראות משחק. והנה אני מצפה לראות איזה ידיעה, סיקור, אפילו משהו בשולי חדשות הספורט. בסה"כ מדובר במשחק בין הרביעית ושלישית בליגת העל, ועוד צמוד. והנה אין קול ואין ידיעה. ואז נפל לי האסימון, משהו כאן לא תקין.

האם זה בגלל שהאולם לא מספיק מרשים? שחקנים שהם לא ברמת NBA? אין פרובוקציות כמו במשחק בחולון? או אולי סתם משחק שמכבי ת"א לא מושפעת ממנו פשוט לא מעניין? יותר מזה, גם כדי ליהות ממשחקים מהיורוקפקאפ צריך לחפש ערוץ YouTube מקומי ולקוות שהשידור יהיה איכותי. אבל האשמה אינה בתקשורת ואינה בקבוצות, האשמה היא בנו האוהדים. אנחנו שהתרגלנו כבר שנים שלא סופרים את הקבוצות שלנו, הקבוצות שעושות את הליגה מעניינת, ונותנים לזה להמשיך לקרות. לצד זה שכבל פעם שיש דרישה לראות עוד תוכן, קופץ עוד זכיין ועושק אותנו במחירי ערוצים מופקעים (אך זה דיון אחר).

אנחנו צריכים לדחוף ליותר חשיפה, ואם צריך, לעשות את זה בעצמנו. לא רק לקבוצות החזקות, אלא גם ובעיקר לקבוצות שבאותה עונה נמצאות בתחתית. אני רוצה לדעת, להרגיש ולצפות במשחקים, גם של הקבוצות האחרות. נכון, אין מספיק זמן שידור לתת לכל המשחקים, ובמיוחד כשרובם מתרחשים במקביל, אך גם לזה יש היום פתרונות. זה הרבה מעבר לתחושת הגאווה שיש לאוהד, זה שירות לציבור האוהדים. זה שירות לילד שלא יכל ללכת למשחק באותו יום כי ההורים חזרו מאוחר, זה שירות לזקן שמרותק לבית ורוצה ליהנות ממשחק של הקבוצה שלו ועוד ועוד. כאחד שהופך לאוהד כתום, אני מבין עכשיו את החשיבות של הסיקור. אני מבין את התסכול ויותר מזה אני מבין כמה אנחנו צריכים לקחת את היוזמה ולשנות את פני הדברים.

רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.