הכהן הקטן של מכבי ת"א שהפך לגדול / תוכן גולשים

אבל העונה משהו השתנה. כהן הצליח להשתחל לסגל של מכבי, ממש מאחורי קווינסי אייסי שהובא בקול תרועה למכבי (ועל תרומתו אפשר להתווכח עד כה), וקיבל בצניעות את התפקיד של זה שעולה מהספסל ומביא איתו חוכמת משחק, ואיזו נקודה-שתיים אם אפשר. רק שכאן התחיל השינוי הגדול שהביא איתו המאמן הטוב באירופה על פי הסקרים האחרונים, יאניס ספרופולוס, והאדם שמסמל אותו יותר מכל בעיניי הוא ג'ייק כהן. עם שדרוג קליעת השלוש שלו לכמעט 43 אחוז, 89 אחוז מדהים מהעונשין לשחקן גבוה ו-64 אחוז בתוך קשת השלוש, כהן הפך רשמית לשחקן התקפה לגיטימי במכבי ת"א, ושומר על רוגע בלתי רגיל כשהכדור בידיים שלו, רוגע כזה שלא רואים משום שחקן התקפה בקבוצה (שרטטו לכם חצי מגרש, עקבו אחרי התזוזות של סקוטי ווילבקין וטיילר דורסי, וקבלו בלגן מאורגן בצורה נפלאה).

ג'ייק כהן (צילום: עוז מועלם)

לכל מי שהיה צריך חותמת אחרונה, מספיק מבט בהארכה השנייה של מכבי מול גלבוע/גליל, משחק מלא אמוציות, אגו וחוסר אוויר בריאות, שהפכו את כהן לאדום כמעט כמו שחקן הפועל (חס וחלילה), במשחק הקריירה שלו בו קלע 33 נקודות. הוא נראה שם כמו הבחור עליו אפשר לסמוך במכבי, ואפילו הוא לא היה מאמין שנתיים אחורה שזה יהיה המצב.

אבל האמת היא שזה מעבר לשדרוג במשחק ההתקפה, מעבר לזה שהוא אחד הקפטנים המעולים שהיו במכבי, מה שבכלל קרה בטעות, ומעבר ליכולת שלו לארגן את המשחק בלי לגעת בכדור בכלל. אלו נתונים בלתי נראים שהופכים את ג'ייק כהן לכובע הכי גדול שנאכל על ידי אוהדי מכבי מאז טייריס רייס, ולרווח הגדול ביותר של יאניס הגדול, שמגלה את עצמו כגדול המאמנים לשחקנים קטנים במכבי מאז אתם יודעים, ההוא מהניקס.