שתף קטע נבחר

אתה נמצא כאן

מתחם המציאות המדומה החדש ‭ LVL 3‬ הוא צעד גדול קדימה במשחקיות של ‭ VR‬ ובעיקר ביכולת ללכת בתוך עולם המשחק. אבל לא פחות מכך הוא גם הזכיר לנו כמה דרך עדיין נמצאת לפנינו

  (צילום: טל שחר)
(צילום: טל שחר)

יה רבנן כמה אנחנו מחכים כבר ל-‭VR‬ טוב. לרגע שבו נפעיל איזה משחק ואשכרה נרגיש שנכנסנו עם כל הגוף לתוך עולם אחר. ויה רבנן כמה‭VR ‬ עוד לא שם. הקסדות לא נוחות כשחובשים יותר מדי זמן, העסק יקר עד יקר טילים, והמשחקים חצי כוח במקרה הטוב. כאילו, זה כיף להתכופף ולירות, או להכות עם חרבות בריבועים לפי מוזיקה, אבל זה ממצה את עצמו די מהר. אין למשחקי ‭ VR‬ את העומק שיש למשחקים אמיתיים. למפתחים יש בעיה להשקיע במשחקים שפחות אנשים קונים, ופחות אנשים קונים כי המשחקים עדיין לא ממש טובים. בינתיים מתחם המציאות המדומה החדש בדיזנגוף סנטר‭ LVL 3 ‬עשה צעד יפה קדימה מציר הפאן כשפתר בעיה אחת מהותית במשחקי ‭ :VR‬ איך לזוז.

 

רוב התנועה במשחקי מציאות מדומה נעשית על ידי שלט. אתה יכול להסתובב ימינה ושמאלה כמה שתרצה, אבל ללכת עם הרגליים תוביל אותך לתלוש לעצמך את הכבלים בזמן שהדמות שלך לא עושה כלום. בקסדות ‭ VR‬כמו של פלייסטיישן, שמחוברות לקונסולה רק במצלמה קדמית, פתרו את העניין בכך שהמשחקים פשוט לא דורשים תזוזה. אתה נמצא בתוך רכב והרכב זז קדימה. משחקים אחרים יצרו תנועה על ידי סימון נקודה, לחיצה על כפתור ואז קפיצה אליה. ‭ HTC Vive‬מייצרים ערכות שבאות עם ארבע מצלמות כך שאתה יכול לרשת את הבית שלך, אתה נסרק על ידי המצלמות, ובאופן תיאורטי אמור להיות מסוגל לזוז. רק שאתה לא גר בטירה ואין לך באמת יכולת לסרוק שטח שלם על ידי תזוזה בסלון.

 

  (צילום: טל שחר)
(צילום: טל שחר)
 

ב-‭LVL 3‬ יש אולם די גדול שממש אפשר לזוז בו. הוא מרושת על ידי ‭ ,HTC ‬Vive‬וחיישנים על הרגליים והידיים מדווחים על המיקום שלך - ושל ארבעת גפיך - בכל רגע. אתה מקבל רובה, נכנס לתוך עולם כלשהו, ואשכרה זז ויכול להיטמע בחוויה. ואפשר לומר בפה מלא שזה לא עובד במאה אחוז - אבל כשזה עובד? תענוג גדול.

 

הגעתי לפה לראשונה עם חבר, עומרי בר. שיחקנו את משחק חיסול הזומבים הבסיסי - קוראים לו משהו עם ‭ ,Z‬ נדמה לי, זה לא באמת חשוב. אמרו לנו שיש משחקים עם חידות וכאלה עם פחות חידות, והיה לנו ברור שכמה שפחות חידות. תנו לנו להרים רובה ולירות. עומרי הגיע מסטול כי, בניגוד אליי, אין לו ילד בן חודש אז סבבה לו להיות מסטול בשלוש בצהריים. הסטלה לא הפריעה לו להבין את המשחק, שהיה, כאמור, קחו רובה ותירו. יש במהלך המשחק כל מיני כפתורים שצריך ללחוץ עליהם, אבל אם לוקח לך יותר מדי זמן למצוא אותם המפעילים מסבירים איפה הם.

 

המפעילים, באופן כללי, מאוד חשובים. הם אלה שמחברים לשחקנים את החיישנים ואת המיני מחשב שיושב לך על הגב ומאפשר את כל התנועה והמשחק. הם גם מחליפים לך את הנשק מרובה סער לשוט גאן אם בא לך, ומיידעים אותך בכל פעם כשאתה יוצא מגבולות המשחק או נתקע בחבר. קל מאוד להיתקע בחבר או בקיר. עולם המשחק גדול משמעותית מהאולם שבו נמצאים, ונקודות לבנות מסמנות לך היכן נגמר שטח התנועה, אבל מפתה מאוד לעבור אותן כל הזמן כי יש המון דברים מגניבים מעבר להם. נניח אומרים למצוא גנרטור. עשית סריקה באזור שלך ואתה לא רואה גנרטור. מעבר לנקודות יש איזה ארון. אולי זה הגנרטור? אתה הולך לכיוונו והמפעילים צועקים לך שלא, ושאתה עומד להיכנס בקיר.

 

כשבאים לגעת בדברים, כמו כפתור הפעלת אותו גנרטור, אז נגלים הכשלים של המשחקים. הידיים שלך קצת עקומות, לגעת בכפתור לא מצליח בנגיעה ראשונה ושלישית, כאלה. חברת ‭Anvio‬שמייצרת את המשחקים הכה מורכבים האלה עד לא הגיעה לשלמות. למשל, היה יכול להיות נהדר אם כשזומבי נושך אותך מאחור אשכרה תרגיש את זה ולא פתאום תסתובב ותקלוט שזומבי מנשנש אותך כבר עשר דקות. מבחינת מחיר, קבוצה של עד ארבעה משתתפים תשלם 500 שקל עבור הזמנה של האולם למשחק אחד.

 

בסופו של משחק שנמשך 40 דקות והרגיש כמו עשר - אבל התיש כמו שעתיים כי אני בכושר של אבא לשניים שאוהב סופגניות - עומרי ניצח. זה אומר שהוא הרג יותר זומבים ובזבז פחות כדורים, שאלה האלמנטים היחידים שבעצם משנים. כשאתה מת, החיים מתחדשים בקלות. מדי פעם מתרוקנת מחסנית, אבל אף פעם לא נשארים בלי תחמושת. כך שהמתח מעט מוגבל לרצון לנצח את השאר. זה לא אומר שאין מתח. כשאתה הולך בסביבות המאוד מגניבות, מרשימות ויפות ש-‭Anvio‬ הרימו, ופתאום מהחושך קופץ עליך זומבי עצום עם כובע מצחייה, אתה נבהל. העסק עובד.


  (צילום: באדיבות חברת ANVIO)
(צילום: באדיבות חברת ANVIO)
 

בפעם השנייה שהגעתי לפה העסק עבד קצת פחות. באנו ארבעה אנשי בלייזר: אני, עמוס, עמית קלינג ועתליה המפיקה. שאלו איזה משחק נרצה, אמרנו שוב כמה שפחות חידות ואני ביקשתי לא את מה שכבר שיחקתי, אז נתנו לנו את משחק ההמשך לזומבים. טעות, מתברר. משחק ההמשך כולל, די מיד, ממש המון זומבים, ככה שאתה מוצא את עצמך פשוט יורה ללא הפסקה ובלי שום אסטרטגיה. היו בו גם פחות מהאלמנטים הכה מגניבים של ‭VR ‬שהיו במשחק הראשון - כמו ללכת על קצה של בניין, או קרש שעובר מעל תהום ושההליכה עליו מפחידה כי המוח שוכח לרגע שאתה עומד על רצפה.

 

היו גם פאקים טכניים. עמוס, שנטל לעצמו את הכינוי ‭ ,Roach‬נאלץ להתמודד עם כך שהרגל המדומה שלו התרוממה כל הזמן בלי סיבה. זה לא שינה למשחק אבל היה מאוד מצחיק, לפחות בעיניו של מי שהכתיר את עצמו כמפקד החבורה, אני, בעל הכינוי ג'י דוג. זה שעשינו צ'ייסרים של וודקה לפני לא עזר לי לנסות להתרכז במשחק במקום בכך שרואץ' נראה כאילו ג'ון קליז מהמשרד להליכות מטופשות משחק איתנו.

 

עתליה, עושה רושם, לא לגמרי תפסה מה צריך לעשות כשהיינו צריכים לפתור את מעט החידות שהיו. מעט מפתיע כי היא טענה ששיחקה דום והטירה הנאצית. מצד שני עברו אי אילו שנים מאז. אולי בגלל זה היא הגיעה למקום האחרון. מצד שני, למקום השלישי מתוך ארבעה הגיע ג'י דוג והוא טוען שהוא גיימר רציני. המנצח, אגב, היה קלינג, ‭ AKA‬ דאץ', שזה הכינוי של שוורצנגר ב"הטורף". קלינג פשוט אחז ברובה סטייל בויז אין דה הוד וירה לכל הכיוונים באותו נונשלנט ששוורצנגר הפגין בהטורף. נפלטנו אחרי המשחק לתוך העולם האמיתי, המבאס. כנראה שפאקים בצד זו עדיין חתיכת כיף גדול. הלוואי שנוכל יום אחד לשחק ככה בבית.

 

  (צילום: טל שחר)
(צילום: טל שחר)

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: טל שחר
אכרה אפשר לזוז
צילום: טל שחר
מומלצים