החברה הישראלית שהופכת פסולת פלסטיק לשמן תינוקות

פלסטיק נמצא בכל מקום. בקבוקים, שקיות, אריזות, כלים חד פעמיים - התמכרנו לחומר הנוח והזול, וקשה לנו להיגמל. אבל זו התמכרות מסוכנת. פלסטיק אינו מתכלה ומציף את כדור הארץ, והמדענים עובדים שעות נוספות בחיפוש פתרונות. פתרון אחד, מתברר, כבר קיים. הוא טמון בפיתוח של חברה ישראלית קטנה אך ותיקה, שהצליחה להישאר מתחת לרדאר התקשורתי במשך 16 שנה, ושמה עבר בין יודעי דבר. קוראים לה קלריטר (Clariter), והיא יודעת לייצר מפסולת הפלסטיק המזהמת חומרי גלם לתעשייה, בהם שמן תינוקות, חומרי גלם לנרות ושעוות, וגם ממיסים ללא ריח לתעשיית הצבע והניקיון.

נסטלה תשקיע עד 2 מיליארד דולר במעבר לאריזות פלסטיק ממוחזר

אוכלים פלסטיק: מה היה לנו בחג החד-פעמי והמנגל?

את החברה הקים ב-2004 המנכ"ל, ד"ר רן שרון (49) מקדימה, כשהמונח קלין טק היה בחיתוליו. היום, כשכמויות הפסולת הפכו למגפה עולמית, נראה שיש לו ביד קלף מנצח. בראיון ראשון לתקשורת בארץ הוא מספר על ההתחלה רצופת הקשיים ועל הכוונה להקים מפעל גדול בישראל, אחרי הניסיון שצברו עם מפעל שהקימו בדרום אפריקה.

שמן ושעווה של קלריטר היו פעם פלסטיק(צילום: יח"צ)

הכל התחיל מפגישה עם פרופסור פולני זקן

זה התחיל כמו סיפור אגדה. ב-2003 סיים שרון לנהל חממה טכנולוגית בוורשה וחיפש את הדבר הבא, ואז נתקל באנדריי ביליצקי, פרופסור לכימיה בן 84, שסיפר לו שהוא עובד על תהליך שהופך פסולת פלסטיק לשעווה נקייה ושמנים טהורים. "בדיוק כשעזבתי את החממה בפולין וחיפשתי מה לעשות, הוא בא אליי עם הרעיון", מספר שרון. "כיזם סדרתי וכמשקיע זיהיתי את ההזדמנות, והבנתי שעם הגידול באוכלוסייה ועם אורח החיים שהולך ומתבסס על נוחות, הר הפלסטיק רק יגדל. בנינו מעבדה, וכשהבנו שהכימיה באמת עובדת, בנינו פיילוט בפולין, שהראה שזה אפשרי. הוא גם איפשר לנו לעשות טעויות וכל הזמן לשפר. בדקנו מה קורה עם בקבוקי קוקה קולה, שקיות וכל מיני פלסטיקה כדי להבין כמה אנחנו יכולים לטפל בזה. ב-2006 סיימנו את הפיילוט".

רן שרון, מנכ"ל מפעל קלריטר: "אני לא מחבק עצים, אבל אני יכול להציל את העולם"(צילום: קלריטר)

באיזו פסולת פלסטיק אתם מטפלים?

"כמעט בהכל. פקקים, שקיות מכל הסוגים, בקבוקי שמפו קשיחים שלרוב אין להם פתרונות. בקבוקי שתייה מהווים 8%־10% מכלל הפלסטיקה, ובהם אנחנו לא מטפלים, אבל אנחנו מטפלים בכל השאר".

יש עוד חברות שעושות דבר דומה?

"יש כמה סוגים של טיפול בפלסטיק. האחד הופך פלסטיק לפלסטיק אחר. מפרק את הפסולת לשרשראות הידרו־קרבוניות, ומייצר פולימרים. יש גם מיחזור כימי, ניסיון להפוך פלסטיק לאנרגיה, אבל זה יוצר המון פליטות, זה עוד לא בשלב שאפשר לקחת פלסטיק, להכניס לרכב ולנסוע, ואולי בעתיד בכלל יצטרכו פחות דלק למכוניות. ובסוף יש אותנו. אנחנו לא מגדירים את מה שאנחנו עושים כמיחזור, שזה להחזיר לאותו דבר. אנחנו עושים שדרוג, אפסייקלינג. הופכים פלסטיק למשהו אחר שצריך, לחומרי גלם כמו שמנים, שעוות וממיסים. השמן שלנו הוא באיכות מדהימה - נראה כמו מים, שקוף, בלי ריח גופרית או רעלנים - ועומד בתקני ה-FDA. תחשוב על תעשיית הצבע. לצבעים יש ריח של בנזין. לחומר הגלם שלנו אין ריח בכלל".

ב-2019 היתה קלריטר בין החברות שהעפילו לגמר תואר החדשנות הטכנולוגית בטקס פרסי מיחזור הפלסטיקה של אירופה, שהתמקדה עד כה במיחזור מכני. לראשונה הוצג פיתרון שהופך פסולת פלסטיק לרכיבים טהורים בעלי ערך גבוה, כדי למכור אותם למפעלים שירכיבו מהם מגוון של מוצרי קצה - חומרי ניקוי, צבעים וציפויים, שמנים לרצפה, נרות, משחות נעליים ועוד רבים. עם הזמן הם מקווים לקבל אישור FDA גם לפריטי טיפוח אישי כמו קרם גוף.

איך התחלתם?

"קלריטר הייתה חלוצה, והיה לנו אתגר אמיתי להשיג שותפים עסקיים לפיתוח הטכנולוגיה, ובטח לקבל מימון. במבט לאחור, זה גם איפשר לנו להבין יותר את הטכנולוגיה, לייעל אותה, להגיש פטנטים ולפתח יותר ידע. זה לא שני בחורים שמפתחים אפליקציה במוסך. מימון החברה זמן כה רב לא היה קל, אבל עם צוות מדהים ואמונה שזו חובתנו, צלחנו גם תקופות קשות. רבים מהמשקיעים הפרטיים שלנו השקיעו הרבה, מעל מיליון דולר כל אחד, והפכו לחברים. כולם תמכו בנו בתקופות הרזות וכולם עדיין איתנו, כי גם הם מאמינים שזה שווה את ההמתנה".

מפעל קלריטר בדרום אפריקה(צילום: קלריטר)

כמה גייסתם עד היום?

"כל המשקיעים שלנו זרים. עד עכשיו הושקעו בפיתוח מעל 35 מיליון יורו. בעולם של ענקיות האנרגיה זה כלום, אבל לחברה פרטית זהו סכום לא מבוטל. ‏עוד השנה נתחיל להיערך לגיוס גדול שיאפשר הקמת מפעלים נוספים. בינתיים אנחנו מקדמים גיוס ביניים של בין 15-20 מליון יורו בהשתתפות חלק מהמשקיעים הקיימים ונערכים לגייס עד 100 מיליון אירו בהמשך".

שרון החליט להפוך את החברה לבינלאומית מהיום הראשון. "הבנתי שאתגר הפלסטיק הוא תופעה עולמית, ושכדי לטפל בו בצורה חדשה לחלוטין, אני זקוק למיטב הכישרונות והרעיונות וללמוד מתרבויות וגישות שונות", הוא אומר. כיום לחברה 70 עובדים מ־13 לאומים המדברים 22 שפות, צוות פיתוח עסקי ותאגידי בארץ ובפולין, מרכז מו"פ בפולין, ומפעל בקנה מידה תעשייתי בדרום אפריקה.

איך הגעתם לדרום אפריקה?

"חלק מהמשקיעים שלנו אמנם דרום אפריקאים, אבל האמת שבמקרה. רצינו להקים מפעל גדול, ואז הגיעה משלחת מדרום אפריקה לראות את הפיילוט שלנו בפולין ואמרה 'אנחנו רוצים מפעל כזה אצלנו'. חיברו אותנו עם בנק לעידוד תעשייה ששייך בחלקו לממשלת דרום אפריקה, שחיפשו חדשנות כזו. הם השקיעו איתנו וזה התחיל לעבוד. המפעל עובד מ-2018. הוא נועד בעיקר לספק הדרכה למפעלים שיבואו, והדגמה לספקים ולקוחות שיכולים לעשות שם טסטים. המפעל עצמו לא רווחי, ונבנה בידיעה הזו, כי המטרה היא פיתוח. הוא קטן יחסית, רק 1,000 טון מוצרים בשנה. המפעל הבא שלנו, שאחת האופציות היא שיקום בישראל, יספק 60 אלף טון בשנה. הגודל יהפוך אותו לרווחי".

רן שרון במפעל קלריטר בדרום אפריקה(צילום: קלריטר)

אחרי שהפיתוח הושלם והמפעל הראשוני הוקם, החברה בשלה לפרוץ לשוק ומתכננת חמישה מפעלים גדולים בתוך חמש שנים. המפעלים הראשונים יהיו בבעלות חלקית של קלריטר, והחברה מתכננת לאפשר רישוי לטכנולוגיה, מה שיאפשר צמיחה מהירה. לפי התרחיש הזה, עד סוף 2028 המטרה היא להפוך פסולת פלסטיק ליותר ממיליון וחצי טון של מוצרים ומשם להגיע לתפוקה של כמיליון טון בשנה.

מה צריך כדי להתחיל לעבוד בישראל?

"אנחנו בוחנים הקמה של מפעל גדול בכמה מקומות. זה תלוי בכמה גורמים - שותפים, ספקים, הממשלה ועוד. מה שחשוב לנו זה כניסה של חומר גלם בצורה סדירה וכמו שצריך, מופרד לפלסטיק שאנחנו יכולים להשתמש בו. זה כמובן פתיר. החלק השני שצריך זה ציוד הנדסי, ובארץ יש מספיק ידע וחברות מצוינות. אנחנו כבר עובדים עם כמה ועושים את התכנונים. החלק האחרון זה המוצרים הסופיים. אנחנו מייצרים שמנים, שעוות וממיסים. מתוכם אפשר לייצר אלף דברים. אנחנו לא מייצרים את משחת הנעליים או את שמן הסיכה למאפייה, אבל מישהו אחר יכול להשתמש בחומר הגלם שלנו ולייצר את זה.

"יש לנו הסכם עם שחקן הולנדי גדול שמוכן לקחת את כל התפוקה שלנו, כך שאני רגוע. סיכמנו איתו על 30% מהייצור, כי חלק אני רוצה לייצא. תחשוב שישראל יכולה להפוך לשחקן ביצוא פטרוכימיה, ואני רוצה לייצר גם לשחקנים מקומיים, וכמו בדרום אפריקה, להקים אקו סיסטם של חברות שיקחו את חומר הגלם שלנו ויקימו עסקים לייצור של קרמים, נרות, שעוות, משחות נעליים ועוד ועוד. בכל מקרה, גם אם אני נתקע, אני תמיד יכול להגיד לחברה ההולנדית 'קחו הכל'".

פניתם למשרד הכלכלה לסיוע?

"אני רוצה לבנות בשלב ראשון עסק מוצלח וטוב גם ללא מענקים. מענקים מבחינתי זה בונוס שיכול להקל על ההחלטה איפה למקם את המפעל. אנחנו חברה קטנה, ובוחנים איפה לשים את המשאבים שלנו. כרגע אנחנו עובדים מול הולנד, יש שם שתי ערים שאנחנו בוחנים, וגם פולין, אנגליה, דרום אפריקה וישראל. אם יש רצון ויש מענקים, אהלן וסהלן. עוד לא ניסינו את זה. זה לא חובה, אבל אם אפשר, ניעזר בזה בשמחה. מה שכן, היינו שמחים אילו הקלו את הביורוקרטיה. עשינו אפיונים של כמה מקומות בארץ שעומדים על הפרק לבניית מפעל, ולכל אחד יתרונות וחסרונות. הנגב הוא אופציה אחת. יש אזורים דו לאומיים של שילוב בין ישראל וירדן. בנק ההשקעות האירופי סימן אותנו כמוצר הדגל לאירופה, והם בונים איתנו עד סוף השנה תוכנית למימון של שני מפעלים באירופה, וזה מדהים. בישראל אם למדינה יש תוכניות עידוד זה בהחלט יעזור. אבל מה שיעזור מאוד זה אם יקלו בקבלת היתרים. פה הביורוקרטיה בעייתית. אנחנו רוצים להיות סופר נקיים ומתאימים, אבל אם אפשר לעזור עם היתרים בתוך זמן סביר ולא חודשים או שנים, זה יכול להיות משמעותי".

כמה מפעל כזה מזהם בפני עצמו?

"המערכת שלנו מאוד בריאה. אין כמעט פליטות, כי זו מערכת סגורה. ניתן להקים מפעל כזה באזור תעשייה עירוני בלי בעיה. אנחנו בונים את המפעל בסטנדרטים הכי גבוהים. באופן כללי הטיפול בפלסטיק והשפעתו על הסביבה היא הרבה יותר גדולה מהפעילות של המפעל".

לפי החברה ייתכנו פליטות זניחות הנובעות מייצור קיטור, ושפכים שיטופלו. לפי בדיקת ניתוח מחזור חיים שביצעה חברה הולנדית לייצור הפחמן, הפתרון שלה עדיף על שיטות כמו הטמנה שריפה.

אפשר לבוא ולראות בעיניים את המהפכה

שרון גדל בארץ, למד בהונגריה וניהל עסקים בפולין, ארה"ב ובריטניה. הוא גם מלמד - מבתי ספר יסודיים ועד אוניברסיטאות מובילות כמו הארוורד ובית הספר לעסקים בלונדון. "זה אחד הראיונות הראשונים שעשיתי כמנכ"ל. כיוון שהפרויקטים האלה לוקחים הרבה זמן, לא רצינו מצב שבו אנחנו מבטיחים וזה לא קורה. עכשיו שאנחנו יודעים שיש לנו משהו טוב ורוצים לפרוץ וליצור שותפויות, אנחנו רוצים שיידעו עלינו. עכשיו אפשר גם לבוא למפעל ולראות מה אנחנו עושים, וולא צריך לדמיין. אפשר לראות בעיניים כמה שזה מהפכני".

אחת משיטות העבודה בקלריטר היא לחבר כישרונות צעירים למבוגרים מנוסים, בסמוך או כבר בפנסיה. "זה מאוד מוצלח. הצעירים מביאים רעיונות וגישה חדשה ושואלים שאלות מאתגרות. הצוות המנוסה רוצה לחלוק את הידע ולהשאיר מורשת. אבא שלי, בן 74, עובד עדיין בחברה. ולאחרונה שכרנו בכיר בתעשייה שאמר לי: 'ביליתי יותר מ-40 שנה בזיהום כדור הארץ, הגיע הזמן לנקות אותו בשביל הנכדים שלי'".

יש להם גם גישה מעניינת לגיוס עובדים: "ראש ההדרכה במפעל בדרום אפריקה היה השומר בכניסה. כשחיפשנו עובדים לא מצאנו בדיוק מה שחיפשנו. חשבתי מה יקרה אם אקח מישהו שרוצה ואלמד אותו מאפס, ופטריק, שהיה השומר בעת בניית המפעל, היה פעיל, חייכן ועם גישה חיובית. קראתי לו יום אחד למשרד ושאלתי, אם אלמד אותו והוא יעבור בחינה, אם ירצה להיות עובד שלנו. הוא התחיל לבכות. היום זה אחד העובדים הכי נאמנים שלנו. צריך לקחת את מה שלא מתאים ולהפוך אותו לזהב. זה מה שאני מנסה לעשות גם עם העובדים וגם בטכנולוגיה".

הטיפול שלך בפלסטיק זה לא טיפה בים?

"לו יכולתי להקים בארץ עשרה מפעלים אולי היינו פותרים את בעיית הפלסטיק בישראל. אבל יש גם מציאות. צריך להתחיל איפשהו. אחד הדברים החשובים זה שינוי גישה. של כולם - מי שמתעסקים באשפה, הרגולטור והקניינים. להפסיק להתלונן ולראות איך עושים טוב. זו לא רק הצלת הסביבה, יש כאן גם עסק. אני לא מחבק עצים, אבל אני כן יזם סביבתי, ואני יודע שיש לנו ביד פתרון שעובד ויכול להציל את העולם ממגיפת הפלסטיק. דמיין מפעל בישראל שגם מייצר מקומות עבודה וגם מנקה את הסביבה וגם יוצר אקו סיסטם סביבו. זה אחלה עסק. אני מאוד מקווה שישראל תהיה המקום שבו נקים את המפעל של קלריטר. ברור שזה לא יפתור את כל בעיית הפלסטיק בן רגע, אבל זה צעד בכיוון. למה שישראל לא תוביל בזה?".