כדורסל בכסאות גלגלים – המדריך המלא
הקצב הגבוה, התחכום, היכולות האתלטיות שנדרשות מהשחקנים והמשחק הקבוצתי הופכים אותו לחוד החנית של הספורט הפאראלימפי. כל מה שרציתם לדעת על כדורסל בכיסאות גלגלים. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
שלוש שניות אחרונות למשחק, בריטניה, אלופת אירופה, מובילה על ישראל 60:61 עם כדור חוץ מתחת לסל הבריטי. ניצחון מבטיח לנבחרת שלנו השתתפות במשחקים הפראלימפיים לראשונה אחרי 40 שנה. עשהאל יוצא מהחסימה ומקבל את הכדור, מסתובב וזורק. נשמע מופרך? אז זהו שלא, התסריט הזה דווקא יכול להתממש בקרוב בענף שכנראה לא שמעתם עליו הרבה, כדורסל בכיסאות גלגלים.
כיום המחשבה הרווחת היא שכדורסל כיסאות גלגלים הוא ספורט שיקומי בלבד. במקרה הטוב יותר טוענים שמדובר ב"תחביב נחמד שיעביר להם את הזמן". אבל האמת רחוקה מאוד מכך, מדובר בספורט לכל דבר ועניין. משחקים מותחים, תחרויות בינלאומיות בעלות סיקור תקשורתי גבוה ואוהדים נאמנים שמלווים את הקבוצה בכל משחק – כל אלה הם רק טעימה קטנה ממנת חלקו של המשחק שבעולם כבר מזמן יודעים שהוא לא לנכים בלבד.
אז מה זה בכלל כדורסל על כיסאות גלגלים?
הענף שוחק לראשונה ב־1944 בבריטניה כחלק מתוכנית שיקום לפצועים הרבים ממלחמת העולם השנייה. המשחק עבר מספר שינוים בחוקים ממשחק הכדורסל המקורי על מנת לאפשר את קיומו תוך כדי ישיבה על כיסא גלגלים ייעודי. השינוי הבולט ביותר הוא שיטת הניקוד, כאשר על פי שיטה זו כל שחקן מקבל ניקוד מ־1 עד 4.5 לפי המגבלה הפיזית שלו. ככל שהנכות של השחקן קשה יותר, ככה הניקוד שלו יהיה נמוך יותר. בכל ליגה נקבע רף ניקוד מקסימלי שסכום השחקנים במגרש לא יכול לחצות אותו – בליגה השלישית עד 19.5 נקודות, בליגה השנייה עד 17 נקודות, ובליגה הראשונה עד 14.5 נקודות, שזהו גם התקן הבינלאומי.
שינויים נוספים הם חוק הצעדים וכללים שונים לעבירות, שכן פגיעות מסוימות בעגלת השחקן הן כמו פגיעה בגוף השחקן, והקפדה על חוק שלוש השניות, שבמקומות אחרים נעלם כמעט מהכדורסל. הקצב הגבוה של המשחק, התחכום, היכולות האתלטיות שנדרשות מהשחקנים ועצם היותו משחק קבוצתי הופכים אותו לחוד החנית של הספורט הפאראלימפי. תכונות אלו לא ישאירו אף אוהד ספורט אדיש ויצליחו לעורר עניין גם אצל חובבי הספורט המנומנמים ביותר. ב־1975 התקיימה אליפות העולם הרשמית הראשונה ובה זכתה, כן ניחשתם נכון, ישראל. לכל זה תוסיפו שתי זכיות נוספות ושני תארי סגנות במשחקים הפאראלימפיים במרוצת השנים, שמוכיחים שיש לנו מה למכור ברמות הגבוהות ביותר. למרות זאת, בשני העשורים האחרונים חלה ירידה ברמת הענף בארץ ביחס לאירופה ולעולם.
הדרך לפסגה
בין אם עשהאל קלע את הזריקה ההיא או לא, עצם הגעתו לרגע המכריע הזה בכלל לא מובנת מאליה, וכוללת בתוכה תעצומות נפש בלתי שגרתיות. ב־2002, עשהאל שכל את אימו ושלושת מאחיו והוא עצמו נפצע קשה באחד הפיגועים המזעזעים ביותר באותה שנה. פציעתו הובילה לאיבוד רגלו ובכך מצא את עצמו מתמודד עם האבל והטראומה הנפשית הקשה, אבל גם עם המוגבלות הפיזית החדשה.
כמו עשהאל ישנם נכים נוספים שנפצעו בתאונות, מחלות או נכים מלידה, שמדברים על כך שהספורט השיבם לחיים. מעבר לכך, אנשים אלו מהווים מודל לחיקוי והשראה לא רק במגרש, אלא גם מחוצה לו.
בספורט המקצועני, כשאוהד צופה בכוכבים שלו על המגרש, הוא יודע שהם הגיעו לשם בעקבות עבודה קשה ושעות, חודשים ושנים של אימון והתמדה. כשמדברים על ספורט פאראלימפי הסיפורים לא נגמרים בהשקעה ומסירות יוצאת דופן, פה הסיפורים הם קורעי לב, על התמודדות עם משברים נפשיים ותעצומות נפש יוצאות דופן, כך שעצם ההגעה להשתתפות בענף ספורט מקצועי היא ההישג האמיתי.
לא רק לנכים
בשנים האחרונות הוכנסו מספר שינויים המאפשרים גם לשחקנים בריאים לשחק, להתחרות בליגות השונות בארץ ובכך להשתלב בענף. כל זאת תחת חוקים נוקשים המבטיחים שהשחקנים הנכים יהיו הדומיננטיים במגרש ומספר דקות המשחק שלהם כמעט ולא יושפע.
לשינוי זה (שאינו מובן מאליו כלל) היו השפעות חיוביות רבות גם בצד החברתי וגם בצד המקצועי. קשרים חברתיים חדשים נרקמו בין אוכלוסיות שונות וקבוצות חדשות קמו בכל רחבי הארץ. בחלק מהמקומות, האופציה להקים קבוצה ולתחזק אותה במהלך עונה שלמה הייתה נשמעת כמו חלום רחוק רק עד לפני כמה שנים. "ולמרות כל זאת לא די בכך כדי להדביק את מגמת השיפור בכדורסל העולמי", אומר ערן לויטה, שחקן נבחרת ישראל בעבר ומאמן קבוצת "אילן חיפה" כיום, "צריך להגדיל את מספר השחקנים בליגות השונות ולהכניס עוד כסף לענף בדמות מלגות לשחקנים צעירים ולנבחרות השונות".
באירופה, לדוגמה, קמו מחלקות נוער ושחקנים מקבלים משכורות, ואילו בצפון אמריקה מכללות מאפשרות קבלת מלגה והשכלה תמורת השתתפות בקבוצה המקצועניות של המכללה. באזורים אלו, היחס לספורט הפאראלימפי כמעט שלא נופל מהיחס לספורט שאנו מורגלים אליו. לעומת זאת, בארץ הספורט תלוי בהשקעה של אנשים פרטיים שלקחו את האחריות אליהם, למרות שלמדינה יש הרבה מקום להתערב מבלי להשקיע כספים רבים.
השקעה בדור העתיד
רעיון חדש שהועלה לאחרונה בא לתת מענה למחסור בשחקנים חדשים – שילובם של ילדים ובני נוער עם מוגבלויות פיזיות בספורט פאראלימפי במסגרות השונות הקיימות (ארגון איל"ן, בית הלוחם ועמותות פרטיות), במקום שיעורי הספורט בבתי הספר שמהם הילדים פטורים בכל מקרה. "זאת דוגמה להחלטה שרק צריך לקבל ובכך להפריח את כל הספורט הפאראלימפי בישראל, ולאו דווקא רק את הכדורסל", מוסיף לויטה. "אפשר גם לעודד את ההשתתפות בקבוצות הספורט בתמורה לציון בגרות בספורט. להחלטה שכזו יכולות להיות השלכות גדולות לא רק על היקף פעילות הספורט בענפים השונים, אלא גם ברמה החינוכית לילדים והנערים האלה".
וזה כבר ממש לא חדש לנו. מחקרים רבים שנעשו בעבר הצביעו באופן חד משמעי שפעילות ספורטיבית בגיל צעיר תורמת להתפתחות הילד במגוון תחומים, יכולות פיזיות, עבודה קבוצתית, התמודדת עם משברים וקשיים, השקעה, התמדה ואפשר למנות עוד רבים.
אם כך, מה ההבדל בין ילדים נכים ושאר הילדים?
למרות המחסור במשאבים ובשחקנים עדין יש תקווה, ופרויקט אחד בארץ צד עיניים בכל רחבי אירופה. מדובר בפרויקט נבחרת העתודה בכדורסל על כיסאות גלגלים שהחל לפני כמה שנים. קבוצות העתודה (נבחרות עד גיל 21) בעולם, בכלל ענפי הספורט, אחראיות בד"כ לייצור שחקנים אשר בעתיד אמורים לקחת חלק בנבחרת הבוגרת של המדינה.
בארץ, לעומת זאת, נבחרת העתודה היא הסיפור המרכזי. לאחר שבעשור האחרון הושקעו מאות אלפי שקלים בנערים, שאותרו בפינצטה, את התוצאות קשה לפספס. בשתי אליפויות אירופה האחרונות הנבחרת סיימה במקומות מכובדים (6 ו־8), כאשר היא התמודדה מול הנבחרות הטובות ביותר בענף. "אין ספק שעוד יבוא יום והנבחרת הבוגרת תהנה מהשחקנים המצוינים האלה", אומר גדי סלוביק, עוזר מאמן נבחרת העתודה, וטוען: "שיא היכולות עוד לפנינו, הדור הנוכחי ימשיך לשחק ביחד גם באליפות אירופה ב־2022, ושם לא מן הנמנע שנלך על כל הקופה ונזכה בתואר הנכסף. בזכות ריכוז מאמצים ותקציבים גדול, על קבוצת נערים איכותית אך ממוקדת הצלחנו ליצר ראש חץ של שחקנים מהרמות הגבוהות ביותר".
אין ספק שעתיד כדורסל כיסאות הגלגלים בארץ עוד רחוק מיעדו הסופי ויש צורך בהשקעה ובשיתופי פעולה גדולים יותר מטעם המדינה מטעם הקהל. אז אם מתחשק לכם לנסות ולקחת חלק אתם מוזמנים ליצור קשר. ערן - 0547888600, או במייל: shaharmorag19@gmail.com. ואם אתם לא בעלי מוגבלות כזו או אחרת, אתם יכולים לבוא ולעודד במשחקים, אני מבטיח שהמושג "גבול היכולת האנושית" יקבל אצלכם הגדרה מחדש.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
לפנייה לכתב/ת 
