ממבה אאוט / על טקס הפרידה מבראיינט
דיווח מיוחד מהסטייפלס סנטר: עשרות האלפים שהגיעו לחלוק לקובי כבוד, העיר שהתאחדה סביבו, מחירי הכרטיסים שהרקיעו שחקים והילדה שהחלה לשחק כדורסל בזכותו ולראשונה בחייה הגיעה לצפות בלייקרס
בפעם השנייה תוך פחות משבוע אני מגיעה למרכז הסטייפלס בדאון טאון לוס אנג'לס. ביום ראשון הגעתי יחד עם אלפי מעריצים שנהרו למקום ששימש כביתו השני של קובי במשך 20 שנה. כולם נראו מזועזעים לאחר שנודע על מותו הטרגי של קובי בראיינט יחד עם בתו ג'יאנה ועוד שבעה אנשים נוספים בהתרסקות המסוק.
קובי בראיינט - אגדה שהייתה באמת
לברון בכה: "אנחנו שבורי לב"
שאקיל התפרק: "קובי ואני מחוברים לנצח"
במסוק של קובי לא הייתה מערכת לזיהוי קרקע
תיעוד חדש: זירת התרסקות המסוק בו נהרגו בראיינט ובתו
ביום שישי, כשאני מגיעה לשם לקראת המשחק הראשון של הלייקרס לאחר מותו של מי שנחשב לאגדה בחייו, ערימות הפרחים, הבלונים והנרות גדלו ואיתם מספר האנשים. עשרות אלפים הגיעו לסטייפלס סנטר, ל-20 אלף מהם היו כרטיסים, אלפים נוספים נותרו מחוץ לאולם כשפניהם של קובי וג'יאנה מציצות אליהם מבין פוסטרים ענקיים מסביב לרחבה.
אחד הקירות לזכרו של בראיינט מחוץ לאולם(צילום: EPA)
בתחילת השבוע הוצבו שם שלושה קירות זיכרון זמניים עליהם יכלו המעריצים לכתוב את מילות הפרידה שלהם מקובי, ביום שישי היו שם כבר עשרה וכולם מלאים בכתובות ולבבות "תמיד נזכור אותך בלאק מאמבה" ו"תודה על הזיכרונות".
עובדי הסטייפלס סנטר עבדו שעות ארוכות ביום שישי והלבישו על כל כיסא גופיות עם המספרים של קובי, חצי מהאולם עם הספרה 8 והחצי השני עם המספר 24. הכרטיסים לערב הזה הרקיעו שחקים מאז מותו של בראיינט. הבחור שיושב לידי מספר לי שהצליח להשיג כרטיס ב-800 דולר, מחיר מציאה ממש כי הכרטיסים ב- StubHub נמכרו במינימום 950 דולר וב- SeatGeek הייתם צריכים להיפרד מ-1,135 דולר. "הייתי מוכן לשלם גם יותר. זהו לא סתם עוד משחק. באנו להיפרד ביחד מקובי ולתמוך בקבוצה", הוא אומר לי לפני שמצטרף למקהלת האנשים שקוראת בצוותא: "קובי, קובי".
הגופייה של קובי על הכיסאות בסטייפלס סנטר(צילום: EPA)
20,000 איש ממלאים כל כיסא באולם, רבים מהם לובשים את הגופיות של קובי. פניו נראות בכל מקום. על מסך הנקודות מוקרנות תמונות מרגעים יפים במהלך הקריירה שלו, ויש שני כיסאות על המגרש עטופים בגופיה של קובי מספר 24 והגופייה של בתו, עם הספרה 2 ועליהן מונחים זרי שושנים אדומות.
האורות כבים ורק אורות הניידים מאירים את האולם. מדי פעם מישהו צועק: "אני אוהב אותך קובי". האווירה מחשמלת. יש משהו מנחם באבל הקולקטיבי הזה. מאז שקובי נהרג, נראה שכל לוס אנג'לס מתאבלת עליו, כל אתר מוכר בעיר, משדה התעופה, בניין העיריה ועד גורדי השחקים בדאון טאון, הדליקו אורות בסגול וזהב, צבעי הלייקרס והמספרים 24 ו-8 נראו בכל מקום, מעל בניינים מוארים ובגלגל הענק במזח של סנטה מוניקה. האוטובוסים העירוניים העלו את הכיתוב: אוהבים את קובי בראיינט ו- R.I.P Kobe.
אירוע מרגש(צילום: AFP)
לברון ג'יימס עלה על הרחבה עם חתיכת נייר ביד. "ביקשו ממני להכין משהו, אבל אדבר מהלב", הוא אומר ולרגע השתנק. "בשלב מסוים יהיה לנו ערב זיכרון לקובי, אבל אני מסתכל על זה כחגיגה הלילה. חגיגה של 20 שנים של דם, יזע ודמעות, הנחישות שלו להיות הכי נפלא שהוא יכול. הלילה אנו חוגגים את הילד שהגיע לכאן בגיל 18 ופרש בגיל 38 והפך קרוב לוודאי לאבא הכי טוב שראינו במשך שלוש השנים האחרונות". הוא סיים את דבריו עם המשפט הבא: "במילותיו של קובי בראיינט, מאמבה אאוט אבל במילים שלנו, לא נשכח".
ג'יימס עשה קעקוע חדש על ירכו לאחר מותו של קובי, נחש עם הספרה 24 והכיתוב Mamba 4 Life. והוא לא היה היחיד להנציח את קובי בקעקוע. ריק קסטלון, בעל "ריקרוקס קעקועים", עבד שעות נוספות השבוע כשהוא מקעקע את דמותו של קובי או מספרי הגופייה שלו על זרוע, גב וירכיים של מעריצים.
הכיסאות בהם ישבו קובי וג'יאנה(צילום: AFP)
השחקנים עלו למגרש לבושים בגופיות של קובי והכרוז לא הכריז את שמותיהם, אלא את שמו של הפנומן המנוח: "קבלו את קובי בראיינט". הילדה בשנות העשרה שיושבת לידי מזילה דמעות התרגשות. "את מגיעה תמיד למשחקים?", אני שואלת אותה והיא מפתיעה אותי: "זוהי הפעם הראשונה שלי. בזכות קובי התחלתי לשחק כדורסל. הייתי תמיד שמנמנה קצת, לא הייתי בשום חוג ספורט ולא היו לי חברים. אחרי שהתחלתי לראות עם אבא שלי את הלייקרס, התאהבתי בכדורסל בזכותו. היום אני משחקת בנבחרת של בית הספר שלי".
אחרי הצגת השחקנים הם פשטו את גופיות קובי ונשארו עם הגופיות שלהם, אך נראה היה שהרגשות הפריעו להם מאוד לשחק מאחר והם הפסידו 127:119 לפורטלנד.
לברון ושחקני הלייקרס בוכים(צילום: AP)
ביציאה מהסטייפלס סנטר אני רואה שהמעריצים עדיין שם, בחוץ ליד דמותו מקרטון של קובי, מצטלמים למזכרת, חלקם עומדים מול נרות הזיכרון ומזילים דמעות. קשה לחשוב על עוד סלבריטאי שהיה גורם לפרץ רגשות שכזה מצד מעריצים. בעיר כמו לוס אנג'לס המשופעת בסלבריטאים לא היה אף פעם שחקן, על המגרש או על המסך, שהיה אהוב ונערץ כל כך כמו קובי בראיינט, וקשה להאמין שיהיה עוד מישהו שיביא עיר שלמה להתאבל עליו באותה צורה. הוא היה נערץ בחייו אבל נראה שעם מותו הוא הפך לאגדה.
לפנייה לכתב/ת 
הגופיות של קובי וג'יאנה בראיינט
מומלצים
