נאומו של אבו־מאזן אתמול בפני שרי החוץ של הליגה הערבית בקהיר הוא "מפת דרכים" לפירוק הרשות הפלסטינית והחזרת האחריות על הגדה לידי אש"ף. במילים אחרות: הטריטוריה הפלסטינית חוזרת להיות, מבחינתו, "שטח כבוש", מה שנותן לגיטימציה לחידוש העימות המזוין מול ישראל. לא עוד עימות מדיני פוליטי. חוזרים לאינתיפאדה.
בישראל מזלזלים באבו־מאזן, שכן מוסדות הרשות למיניהם כבר קיבלו החלטות ברוח דומה מספר פעמים בשנים האחרונות, והן לא יצאו אל הפועל משום שאבו־מאזן עצמו דחה את ביצוען. הפעם הוא הניח את הפצצה הזו על השולחן בקהיר והוא מתכוון "להסתלק" מן השטח לזמן ארוך אותו ימלא במסע מדיני בין מדינות ערב ובאירופה.
אבו־מאזן לא השאיר הנחיות לביצוע "מפת הדרכים" הזו. הוא גם לא יהיה פה כדי לספוג לחצים ישראליים ואמריקאיים. הוא בעצם אומר לשטח: תעשו מה שאתם מבינים. ולישראל הוא אמר אתמול: "אתם אתם הפרתם את ההסכמים על בסיסם הוקמה הרשות, ולכן אין לנו יותר קשר איתכם. ואתם, ככוח כובש תשאו באחריות לכל מה שקורה בשטח, לי אין יותר קשר לניהול האזור. אנחנו, הפלסטינים, לא נביא לכם יותר מידע, לא נגן ולא נגיב מול האיומים כלפיכם בתחום הבטחוני".
החל מאתמול, גם תושבי הגדה, גם מוסדות הרשות, גם מנגנוני הביטחון וגם ישראל נכנסים למצב של חוסר וודאות .מעתה, בכל נקודת חיכוך יצרטכו לקחת בחשבון שהתיאום עם מנגנוני הביטחון המקומיים או לא קיים, או רופף. המשמעות: חיכוך גבוה עם פוטנציאל לפיצוץ בין שני צדדים מזויינים.
מבחינת ישראל זוהי התרעה אסטרטגית לכאוס בגדה, לפחות עד אחרי הבחירות בישראל. אבו־מאזן מצפה, ככל הנראה, לשבר כל כך עמוק ביחסי ישראל והרשות , שיגרום לתחושת חירום ביטחונית בישראל: הגדה תתחיל לתסוס, המשבר במערכת היחסים הכלכלית בין שני הצדדים ילך ויעמיק, והסוגייה הפלסטינית תשתלט על השיח הישראלי. ממש כפי שעזה משתלטת שוב על הכותרות. כבר ביום שישי האחרון, למרות שלא היו הרוגים, נספרו עשרות מוקדי חיכוך בגדה, ששברו את כל הסטטיסטיקות של החודשים האחרונים.
