לי צ'יילד: "אני אוהב להיות קצת מסטול ולחיות בתוך העלילה שאני כותב"

סופרים מקבלים השראה ממקורות שונים. לי צ'יילד, אחד מסופרי המתח הנמכרים ביותר בעולם, אוחז במקורות השראה ובשגרת עבודה קצת אחרת מזו של הקולגות שלו. הוא שותה 30 כוסות קפה ביום ומעשן כל הזמן. מה בדיוק? עלה ירוק. "אני לא חייב את העישון כדי להתרכז בכתיבה, אבל עבורי ג'וינט הוא דרך להתנתק מהעולם ולנתק את רעשי הרקע. אני אוהב להיות קצת מסטול ולחיות בתוך העלילה שאני כותב. כשאתה במצב הזה, המחשבות שלך עפות, המחסומים משתחררים. לפעמים יוצאת עלילה טובה, לפעמים אני מפיק משהו ביזארי ומוחק. יש משפטים בספריי, שלא הייתי כותב אלמלא הייתי מסטול. אני אדם ליברלי וחושב שלגליזציה של מריחואנה היא עניין מבורך. במדינות שבהן הדבר כבר קיים, צריכת האלכוהול ומשככי הכאבים היא קטנה יותר. מה רע בזה?"

ואולי זה סוד ההצלחה, שאינו כבר סוד, של צ'יילד. הוא ברא את דמותו של ג'ק ריצ'ר, חייל אמריקאי לשעבר, שהופך לחוקר פרטי ומפענח מקרי פשע סבוכים ומורכבים. 24 ספרים נכתבו בסדרה והפכו את צ'יילד לסופר המתח המצליח בעולם. ג'ק ריצ'ר אף הפך לעיבוד קולנועי וזכה להיות מגולם על ידי טום קרוז, לא פחות. הספק לא רע עבור צ'יילד, סופר אנגלי בן 65, שנולד וגדל בעיר הפועלים האפרורית קובנטרי.

ספריו תורגמו ל־49 שפות ויצאו לאור ב־101 מדינות. אחת ל־20 שניות נמכר ספר בסדרת ג'ק ריצ'ר בעולם. הוא המקדונלד'ס של הספרות - אולי לא הכי מזין, אבל מוכר בכל מקום, מדבר אל כולם ומצליח לעשות את העבודה. בישראל יצא לאור ספרו ה־24, "זמן עבר", שבעלילתו ריצ'ר עושה רואד טריפ אל שורשיו, באמצע שום מקום של אמריקה. ספרו הבא, "ירח כחול", כבר ממתין לתורו. מפעל.

"בספרים עלילתיים, אנשים רוצים לקרוא על אלמנטים שאין בחיים האמיתיים שלהם, לחוות חוויות אחרות", מסביר צ'יילד את המכירות. "ג'ק ריצ'ר הוא לוחם צדק, רוצה שהדברים בעולם יהיו נכונים ואני מניח שזה סוד קסמו - בעולם שלנו, שבו יש עיוות צדק, אנשים רוצים לקרוא על מישהו שמצליח למצות את הצדק ולהוציא אותו לאור".

אבל יש דמויות מתח רבות, והן עדיין לא מצליחות כמו ריצ'ר.

"אצל ריצ'ר אין קונפליקט פנימי עמוק. הוא לא דיכאוני או אלכוהוליסט ואין נערה שמנדנדת לו. הוא אדם נחמד בלי בעיות וזה ההבדל בין הדמות שלו לדמויות אחרות. אנשים לא רוצים דמויות מורכבות שהן לכאורה אותנטיות, אלא 'הפי גו לאקי' שעושה את הדבר הנכון".

מדי שנה, ב־1 בספטמבר, בזמן שתלמידים רבים חוזרים לבית הספר, צ'יילד מתיישב במשרד בדירתו שבמנהטן, ומתחיל לכתוב. "80־90 ימים ברציפות - זה אורך הזמן שנדרש לי לכתוב ספר. מתחיל לעבוד אחר הצהריים, כותב שש שעות ביום - זה המקסימום שאני יכול, בלי להתפשר על איכות. אני כותב לאט ביחס לסופרים אחרים, אבל ברגע שאני מסיים את הספר - אני שולח אותו".

אז יש פורמולה?

"מובן שכל ספר הוא חלק מסדרה והקוראים מכירים את הדמות של ריצ'ר ולכן קל לי יותר, כסופר, שאנשים אוהבים את הסדרה. הפורמולה היא שימוש בדמות זהה שנקלעת לסיטואציה מדי פעם, אבל בכל ספר העלילה מתפתחת אחרת".

יש בריצ'ר יסודות אוטוביוגרפיים שלך?

"בכל הדמויות שלי יש אלמנט אוטוביוגרפי. סופרים שמים את עצמם בדמויות שהם כותבים. ריצ'ר ואני חולקים את אותו יום הולדת, הטעם שלנו בקפה ובמוזיקה הוא זהה והתגובות שלו לסיטואציות מסוימות דומות לאלו שלי. אבל פה מסתיים הדמיון. לאורך השנים הבטתי בסופרי מתח אחרים שכתבו סדרות - ובכישלונות שלהם. אחת הטעויות הגדולות בסדרות מתח מתרחשת כשהסופר מתאהב בדמות שלו, הופך קרוב מדי אליה ומגונן עליה. עם ריצ'ר יש לי יחסים מורכבים יותר: אני לא מנסה להראות אותו באור טוב כל הזמן - הוא מי שהוא, יש לו חולשות ואני נותן לו לעמוד בפני עצמו. אני מחבב אותו קצת פחות ממה שהקורא מרגיש כלפיו. מכיר את זה, שסופרים אומרים שהדמות חיה בתוכם כל הזמן? אז כשאני לא כותב על ריצ'ר, אני לא חושב עליו".

סיפור ההצלחה שלו מזכיר סופרת בריטית אחרת - ג'יי קיי רולינג. צ'יילד עבד במשך שנים כמפיק סדרות טלוויזיה בריטיות. אחרי 18 שנה בתחום, הוא פוטר מעבודתו. רק אז הוא כתב את ספרו הראשון, "כסף קטלני", שבאופן מפתיע, הפך לרב־מכר ענק והוליד למעשה את שאר הסדרה. הוא עבר להתגורר בניו־יורק ולא הביט לאחור. "אין ספק שכשמישהו מגיע לתחתית, יש לכך חלק בהצלחה שתבוא לאחר מכן", הוא אומר. "הייתי מובטל בן 40 שחייב לעשות משהו. יכולתי לחפש עבודה בטלוויזיה אבל בחרתי בדרך אחרת, בלי לדעת לאן אני הולך. הייתי חייב לייצר פרנסה".

ההצלחה תפסה אותו המום. "ספרות מתח היא בידור ואף אחד לא יודע מה יעבוד ומה לא. כשאתה כותב, אין לך אפילו קצה מושג אם הספר שלך יתפוס. הספר הראשון תפס לאט מאוד והפך לקאלט רק בקרב חובבי הז'אנר. אני חושב שרק בספר השמיני בסדרה, זה התחיל להיות גדול. היום הספרים שלי הם חלק מהריהוט בבתים של אנשים", הוא צוחק. 

לא בא לך לכתוב על דמות אחרת?

"בתחילת הדרך קיבלתי החלטה להתמקד בדמות שיש לה תחושה של בידוד וזרות. לג'ק ריצ'ר אין בית או עבודה והוא שונה מדמויות אחרות. הוא יכול להיות בכל מקום ולעשות הכל. הוא מאפשר לי גמישות אדירה לספר סיפור שאינו מוגבל לזמן או מקום, ומאפשר לי חירות מחשבתית".

ג'יי קיי רולינג התחילה לכתוב סדרה חדשה אחרי הארי פוטר.

"מעניין אותי מדוע. הרי היא חוותה הצלחה גדולה יותר מכל סופר, כך שהסיבה שלה ודאי אינה כלכלית, אלא נבעה מהצורך שלה ככותבת. סטיבן קינג, למשל, לא יכול להפסיק את הסדרה שלו. אם אגיע לסוף דרכי עם ג'ק ריצ'ר, אני לא מתכוון לעשות שום דבר אחר. יש לי מספיק כסף - אני אפרוש".

הוא חי בניו־יורק עם אשתו זה 40 שנה. לבני הזוג יש בת אחת, רות. "אני חולם את החלום, החיים פנטסטיים", הוא צוחק. "אל תעיר אותי".

ובאמת, למה להתעורר? הרי בעולם הספרות הוא רוקסטאר. "לשמחתי, מזהים אותי ברחוב רק פעם או פעמיים בשבוע. אבל באירועי וכנסי ספרות, אנשים מוחאים לי כפיים וצועקים בשמחה. אני נהנה מזה, לא אשקר. כל כותב רוצה אהבה וקבלה. יש סופרים רבים שהיו ילדים מוזנחים שלא קיבלו אהבה ותשומת לב והפכו לסופרים כדי לקבל את אהבת הקהל".

נעים לך להיות חייזר אנגלי בניו־יורק?

"אנחנו חיים בתקופה מוזרה שבה למציאות, לעובדות ולאמת אין משמעות רבה. פעם היו ספינים ושקרים, אבל הייתה הכרה בסיסית בעובדות ואנשים היו מודים בספינים שלהם. היום אנחנו חיים בדור שמתרחק ממציאות ומאמת. הנשיא שלנו סיפר אלפי שקרים על עניינים גדולים או קטנים וזה לא משנה. כסופר, מדובר בלחם. מעניין אותי לנצח כיצד עובדים דברים והופכים להיות חלק מתרבות. רבים שואלים אותי איך זה לחיות בארצו של טראמפ ואני משיב שאני לא חי באמריקה, אלא בני־יורק. יש כאן יותר ישראלים מאשר בישראל. אתה יודע איזה טעים החומוס שאני אוכל כאן?"