הדמוקרטים יתעוררו? הכנות אחרונות באייווה

אחרי ימים ארוכים וקודרים, בהם השלג היכה בעוצמה והטמפרטורות ירדו אל מתחת לאפס, הגיעה השמש לאייווה. לכבוד קרני השמש, והשמיים שהפכו מחומים עכורים לכחולים בהירים, החלו פעילי המתמודדים לנשיאות לצאת לרחובות. הם הניחו שלטים כדי לתת אופי חגיגי יותר לבחירות שיתקיימו כאן מחר, שעשויות לתת את המומנטום למנצח.

עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ

מדינת אייווה קנתה את תהילתה בכך שהיא המדינה הראשונה לבחור בפריימריז. פרנסיה טיפחו את האגדה כי מועמד שמנצח באייווה מנצח במירוץ כולו. ברק אובמה אמנם ניצח באייווה ב-2008 וזכה בניצחון בבחירות, אך דונלד טראמפ הפסיד באייווה ובכל זאת נבחר ב-2016. בניגוד לאגדה אייווה לא ממש קובעת מי יהיה הנשיא הבא. בכל זאת פוליטיקאים ועיתונאים ממשיכים לסגוד למיתוס רב השנים. כל מתמודד משקיע יותר זמן באייווה מאשר בכל מדינה אחרת. כל אחד רוצה לזכות במומנטום הגדול, ה"ביג מו", למרות שלא תמיד זו ערובה להצלחה.

ג'ו ביידן באייווה. יזכה במועמדות?(צילום: AFP)

(צילום: AP)

(צילום: AFP)

אלימות בבית המלון: "זאת אמריקה"

אייווה לא נמצאת בכיס של הדמוקרטים או הרפובליקנים. היא מהווה מיקרוקוסמוס ל"שתי האמריקות" בארה"ב, שביניהן פעורה תהום: אמריקה הכחולה (הדמוקרטית) ואמריקה האדומה של הרפובליקנים. שלא בטובתי נחשפתי לתקרית שבה נציגי שתי האמריקות נלחמו זו בזו אתמול בערב באייווה. ישבתי בלובי המלון, לאחר נסיעה ארוכה מנורט ליברטי לדה מויין. ניהלתי שיחה שקטה עם עיתונאי. לידי ישבה חבורה של גברים ונשים, המקומיים נוהגים לכנות אנשים מסוגם "רדנקים". הם דיברו בקולי קולות ובשפה בריונית וגסה, סביב שולחן עמוס בבקבוקי בירה ששתו.

ברני סנדרס ואליזבת וורן על כרזה באייווה(צילום: AFP)

קמתי לרגע והלכתי לדלפק הקבלה לאסוף משהו שהגיע אליי. גבר לבן ומקועקע כבן 45, שהיה בחבורה הקולנית, ניגש אליי. הוא תפס אותי בזרוע לעיניי כולם. "תגידי, איך קוראים לך?", צעק וצחק צחוק של שיכורים. העפתי אותו מעליי, ונזפתי בו שיתרחק. העיתונאי שישב איתי זינק ממקומו והגן עליי מהאיש השיכור שכמעט נגח בו. אישה שישבה בסמוך וצפתה באירוע המפחיד קמה גם היא להגן עליי. היא שלפה תעודת שוטרת, ואמרה לאיש להסתלק מיד מהמקום – אחרת יסיים את הערב בניידת. חבר של אותו איש צעק: "זאת אמריקה. מותר לשאול אישה איך קוראים לה".

השוטרת, בלבוש אזרחי, השיבה: "זאת לא אמריקה. אמריקה מכבדת נשים ובני אדם". שני הגברים צעקו לעברה בבוז: "לכי תצביעי לברני סנדרס הסוציאליסט. טראמפ כבר יראה לכם". אירוע קטן, בלובי של מלון בדה מויין, מרכז לתוכו את התיעוב שבין אמריקה של טראמפ לאמריקה של סנדרס והדמוקרטים. כשחבורת השיכורים הסתלקה, השוטרת, וגם מנהל המשמרת במלון, הגיעו לבקש ממני סליחה. האירוע הזה סימל בעיניי יותר מכל אירוע שפגשתי בדרך עד כמה אמריקה מפולגת.

מוביל בסקרים באייווה בפער קטן. סנדרס(צילום: AFP)

(צילום: רויטרס)

בניגוד לפריימריז קודמים, הפעם אייווה מנומנמת, ולא רק בגלל שהפריימריז מתקיימים במפלגה הדמוקרטית בלבד (אצל הרפובליקנים הנשיא ממשיך לקדנציה שנייה ואין מתמודדים מולו). הלכתי לאירוע הבחירות של ג'ו ביידן, שהיה סגן הנשיא אובמה במשך שתי קדנציות. פוליטיקאי מוכר, ואיש שמביא לזירה סיפור אישי. אמריקה אוהבת סיפורים אישיים.

ביידן, בטרגדיה נוראית, איבד את אשתו הראשונה ואת בתו הקטנה בתאונת דרכים שבה נפצעו גם שני בניו. אמריקה הזילה עמו דמעה כאשר עמד ליד מיטת בניו הפצועים בבית החולים ונשבע אמונים לסנאט כאשר נבחר לראשונה. גם הסיפור הזה סופר בדה מויין, אבל לא הרטיט לבבות: ביידן בן ה-77 נמצא זמן רב בזירה הפוליטית, ועבור המתכנסים הוא נחשב לפנים הישנות והעייפות של המפלגה הדמוקרטית.

כ-200 איש הגיעו לראות את ביידן במתנ"ס בעיירה נורט ליברטי, עיירה שמתעוררת מוקדם בבוקר והולכת לישון בשקיעה. נורט ליברטי בנויה סביב פאב גדול שמכין בירה – שהוא מרכז ההתכנסות החברתי שלה. באירוע של ביידן לא הייתה אווירת חג, לא היו בלונים ושלטים או מזכרות עם דיוקן המועמד.

"הדמוקרטים היו בהלם ונכנסו לתרדמת"

"המפלגה הדמוקרטית צריכה לנער את עצמה ולהצמיח מנהיגים חדשים", אמרה לי מרתה, סטודנטית באוניברסיטת אייווה. היא הגיעה עם ההורים שלה לאסיפה של ביידן, למרות שהיא בכלל תומכת בסנדרס ותצביע עבורו. מרתה רצתה לעשות כבוד להוריה, שתומכים בסגן הנשיא לשעבר. "היה לדמוקרטים מספיק זמן להתארגן, אבל הם היו בהלם אחרי שהילרי הפסידה לטראמפ ונכנסו לתרדמת. הם לא הצליחו להצמיח מועמד. יש אמנם כמה פנים חדשות, אבל מדובר במחוקקות צעירות וחסרות ניסיון שמושכות חזק שמאלה. הדמוקרטים לא ינצחו אם לא ימשכו למרכז".

וזה בעצם כל הסיפור של המרוץ לנשיאות בצד הדמוקרטי. המפלגה לא מאפשרת למצביעים שלה להסתכל על מועמד או מועמדת בעיניים מעריצות ולומר לעצמם: "מנהיג נולד".

אליזבת וורן. כמו סנדרס, אבל פחות(צילום: רויטרס)

(צילום: gettyimages)

(צילום: AFP)

(צילום: AFP)

הקרב במפלגה הדמוקרטית הוא עתה על שתי דרכים: שימור המפלגה הדמוקרטית במתכונת הנוכחית, קו שמייצג ביידן, או הליכה לצד קיצוני – קו שמייצג סנדרס בן ה-78 שמתנגדיו מכנים "הסוציאליסט". סנדרס אמנם אימץ לעצמו כמה אלמנטים סוציאליסטיים, באומה שבה "סוציאליזם" עדיין נחשבת למילה גסה.

שעות ספורות לפני הבחירות באייווה המירוץ בין ביידן לסנדרס צמוד. סנדרס מוביל בפער קטן, בטווח טעות הדגימה. ביידן לא מצליח להלהיב את הקהל לעומת סנדרס, שהפך לאליל הצעירים ובעיקר לאלה שמצביעים לראשונה. הוא הצליח להקיף את עצמו במעריצים חדורי התלהבות, שמפיקים עבורו הופעות עם להקות רוק והרבה אלכוהול. הוא מבטיח למצביעים שיאפשר להם ללמוד בחינם באוניברסיטה, וישחרר אותם מחובות של הלוואות שלקחו לממן את הלימודים.

ג'ון קרי הגיע לתמוך בביידן: "לסיים את חלום הבלהות בבית הלבן"

במטה סנדרס יש סקרים פנימיים שלפיהם רק הוא יכול לנצח את טראמפ. המטרה המרכזית של הדמוקרטים במירוץ הזה היא לסלק את הנשיא. התכניות של המועמדים פחות מדברות אל הציבור הדמוקרטי, שמעוניין לסלק את האיש שנחשב מבחינתם לחרפה לאמריקה. "בבחירות הללו נסיים את חלום הבלהות בבית הלבן", אומר ג'ון קרי, שהיה מזכיר המדינה של אובמה והתמודד בעצמו לנשיאות ב-2004. הוא הגיע לתמוך בביידן.

ישנה את התמונה? מייקל בלומברג(צילום: רויטרס)

(צילום: mct)

בתחילת המירוץ מי שמשכה הרבה תשומת לב היא אליזבת וורן, הסנאטורית ממסצ'וסטס. בדעותיה היא קרובה לסנדרס, אבל בניגוד אליו היא לא מצליחה להמריא בסקרים. אולי כי בניגוד אליו, וורן לא הולכת עד הסוף: סנדרס מציע מהפכה לאמריקה. וורן מציעה מהפכה מינוס, ועוד בגמגום. ייתכן שמשחקת לרעתה העובדה שרבים מדי במפלגה הדמוקרטית אומרים שהיא מזכירה להם את הילרי קלינטון. התבוסה בבחירות 2016 עדיין צרובה בתודעת הדמוקרטים.

בשלב הזה שאר המתמודדים נמצאים הרחק מאחור בסקרים. אך יש מועמד נוסף, שבאייווה הוא נוכח-נפקד: מייקל בלומברג, שהצטרף למרוץ אבל יתמודד בפועל רק ב"סופר טיוזדיי" ב-3 במרץ - שבו 20 מדינות יבחרו בפריימריז. בלומברג הימר והחליט לוותר על התמודדות באייווה, ניו המפשייר ודרום קרוליינה. הוא חושב שההון הפרטי שלו מספיק כדי להשקיע במרוץ, ורוצה להתמקד במדינות הקובעות ולא במדינות קטנות כמו אייווה וניו המפשייר. הריצה המאוחרת שלו יכולה לחולל שינוי. הוא יכול לצבור תאוצה כי הוא לא קיצוני כמו סנדרס, ולא "פרצוף ישן" כמו ביידן. למרות שכמו ביידן וסנדרס גם הוא בשנות השבעים לחייו (בן 77).

עד להצטרפות של בלומברג כל העיניים נשואות לאייווה. אם סנדרס אכן ינצח, ויש לו סיכוי טוב, הוא יצבור את המומנטום שהוא מייחל לו: סנדרס צפוי לנצח גם במדינת ניו המפשייר בשבוע הבא, שם הוא מוביל על ביידן בפער גדול.

התוצאות יתבררו רק ביום שלישי בבקר שעון ישראל, אבל במפלגה הדמוקרטית משחקי ההאשמות כבר החלו. במפלגה מאשימים את הממסד הדמוקרטי בהשקעת משאבים אדירים במשפט ההדחה של טראמפ – משפט שתוצאותיו ידועות מראש – במקום במאמצים לסחוף המונים להצביע, ולהציג מועמד דמוקרטי שיכול לנצח את טראמפ בקלפי כפי שבמפלגה משתוקקים.