הבת שלי מתלבשת פרובוקטיבי - איך להגיב?
הילדים שלנו גדלים בעולם שבו דמויות התרבות שלהם לבושות במעט מאוד בד, וסלפי בבגד ים או חולצת בטן נראה כמו הדבר הכי טבעי בעולם. אבל מה עושים כשלאמא או אבא קשה עם התופעה?
חולצת בטן, טייץ קטנטן והטרנד האחרון הוא חולצת פוטר ענקית עם טייץ זעיר. אז מי קובע מה "יפה"? ואיך נכון להגיב? הילדים שלנו גדלים בעולם שבו דמויות התרבות שלהם לבושות במעט מאוד בד. האינסטגרם מייצר נורמות של ניראות וצילום עצמי שלא היו בעבר, כמו סלפי בבגדי ים או בחולצת בטן. היום יותר מתמיד, הגוף הפך להיות סמל סטטוס. נערות וגם נשים מרגישות שהגוף שלהן הוא אובייקט שברשותן, סמל לערך, משהו ששווה להציגו ולקבל לייקים.
בת 16 הסבירה לי, שתמונה "רגילה" לא תזכה לתשומת לב (לייקים) כמו תמונה עם מחשוף. לדבריה זה רגיל ומקובל, אבל לא סיפרה לי מה הוריה חושבים על כך. יש הורים שאוסרים חולצות בטן, ויש כאלה שלא יאפשרו חשבון אינסטגרם. לעומתם ישנם הורים שמרגישים שזו דרך לגיטימית לביטוי עצמי. לא מעט אימהות אומרות לי "היא נראית נפלא, היא יכולה ללבוש צמוד וחולצות בטן".
ממה בכלל נובעת הבחירה בלבוש חשוף? פרופ' ברברה פרידרקסון מסבירה, שבעולם שלנו גוף של נשים עובר ביקורת וסקירה מתמדת, ואנחנו מתרגלות לעשות זאת לעצמנו. פרידרקסון עומדת מאחורי התיאוריה על "החפצה", שמראה שנשים מתרגלות לקבל מבטים והערות חיוביות ושליליות על הגוף שלהן, ומפנימות את מבט הצופה.
ההפנמה הזו הופכת להחפצה עצמית, כך שנערות מרגישות שהגוף הוא אובייקט בעל ערך שברשותן, וחשיפה שלו היא מקור לגאווה. זו הסיבה שבנות ואפילו נשים ש"מצליחות" לרדת במשקל או להשיג את הגוף הרצוי להן ממהרות לצלם את עצמן ולהעלות לרשת. בעיניים שלהן, זה סימן לסטטוס חברתי. ככל שהן גורפות יותר תשומת לב ועידוד, כך התופעה הזו מתרחבת.
קראו עוד:
"רוצה שבנותיי יצטיינו - ולא מתנצלת על זה"
כל הדרכים היצירתיות להילחם בשגרה
האמא שעזרה לבנה בזכות 12 אתגרים
הבעיה היא שהחפצה עצמית קשורה באופן מובהק להפרעות אכילה, חרדה, תחושת בושה לגבי הגוף והערכה עצמית נמוכה. אז ההתפארות בגוף, כשהופכת להיות ערוץ ביטוי מרכזי, עלולה להוביל למדרון חלקלק של עיסוק מטריד ובלתי נשלט בגוף. אבל האם בחירה של נערה בלבוש חושף-גוף היא תמיד בעייתית?
חשוב לזכור שמאחורי בחירות הלבוש של כולנו יש נורמות, השפעה חברתית, ותפיסות על יופי. יש נשים ונערות רבות שמרגישות שלבוש חשוף הוא יפה. אם יתבקשו לבחור בין ג'ינס צמוד או רפוי, יעדיפו מה שיותר צמוד, כך גם לגבי חצאית קצרה או מחשוף בחולצה. ובכלל, מי קובע מה זה פרובוקטיבי? ומהי מידת הפרובוקטיביות הנכונה? הרי מלבד ההנחיות ההלכתיות, אין באמת סטנדרט מקובל ואחיד לגבי לבוש חשוף וצנוע. מדובר על למידה חברתית שמתחילה בבית.
באחת הסדנאות שלי, אימא לבת 17 סיפרה - "היא נעמדה מולי במכנסיים צמודים. מה זה צמודים? ראו לה את כל האנטומיה! הייתי המומה, אבל לא רציתי לפגוע בה. שתקתי. היא יצאה ונשארתי מוטרדת". בסיטואציות כאלה, אין "נכון" או "לא נכון" שמתאים לכולם.
כשהורה מרגיש שהגבול נחצה, התגובה הרצויה אינה שתיקה והתעלמות, ובין כה ילדינו קולטים משפת הגוף שלנו מה דעתנו. כדאי להעביר מסר ברור דרך שיח ערכי ומשמעותי על הלבוש, אבל לעולם לא על המראה החיצוני או הגוף.
שיח כזה כולל שאלות כמו מה זה חשוף בשבילי, בשבילך? מה זה חשוף מידי בתפיסה שלנו? האם אפשר להרגיש יפה מבלי לחשוף את הגוף? מלבד זאת, כדאי להציע אלטרנטיבות ראויות לבחירה, גם דרך דמויות מהסביבה וגם באופן אישי.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
כדאי גם לזכור שאנחנו האימהות גם נמצאות תחת עין בוחנת של ילדינו. לא נדיר בכלל למצוא בנות שסולדות מסגנון הלבוש של האמהות שלהן. אתמול התבקשתי להכריע בדיון של אמא בסוף שנות ה-40 ובתה, כשהבת טענה שהאם "לובשת מחשוף גדול מדי ונראית רע". ברור שהשארתי את דעתי הפרטית לעצמי, ועודדתי אותן פשוט לדבר על זה, מבלי לנהל משפט של צדק. להבין שיש ביניהן דימיון וגם שוני, ושהקשר האינטימי ביניהן אמור לאפשר שיתוף בדעתן אבל בצורה מכבדת.
הדיאלוג המשפחתי על לבוש כולל ערכים ותפיסות לגבי יופי. חשוב לזכור שאף אדם לא צומח ומתפתח מתוך שיפוטיות וביקורת על מראה חיצוני. למידה מתרחשת מתוך חמלה, הכוונה ומתן אפשרויות בחירה. כל משפט שיוצא מאתנו שנוגע לגוף, למיניות או למראה של אדם אחר, ובטח של הקרובים לנו ביותר, צריך להיות מודע ומבוקר. טרנדים אופנתיים חולפים ונעלמים, אבל מבט שיפוטי שקיבלנו על החיצוניות שלנו עלול להישאר איתנו נצח.
הכותבת היא עובדת סוציאלית קלינית ומחברת "סטיילינג תרפי - להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות"
לפנייה לכתב/ת 
