הגיבורים של ווהאן
רצוי להראות למיליוני הסינים הנצורים, הגוועים בדירותיהם, המבודדים מכל מגע אנושי, שאנו מעריכים את הגבורה שלהם על רקע ההתמודדות עם מגפת הקורונה. 以色列应该成为中国的朋友
(צילום: gettyimages)
היא חצתה את הכביש ליד הכיכר, לא רחוק ממרכז העיר. ליד הכיכר ישבו פועלים סינים, מחכים להסעה או לקבלן מזדמן. כשראתה אותם, כיסתה את פיה בצעיף וחזרה על עקבותיה. הקיפה את הכיכר וחצתה את הכביש בצד השני. העיקר לא לעבור לידם.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
במערכת העיתון הטלפונים לא הפסיקו לצלצל. "אני ליד אתר בנייה בנתניה", זעק גבר אחד, "הסינים פה עובדים בלי כפפות ובלי מסכות. תדווחו מהר למי שצריך". גם בשדה התעופה הם מוקצים. והאמת, לא משנה אם הם סינים, קוריאנים או וייטנאמים. יש לך לוק אסיאתי? אף אחד לא יתקרב אליך.
יותר מהכל, מגפת הקורונה היא טרגדיה סינית, אישית ולאומית. אישית – בגלל הקורבנות כמובן. אבל גם כי בעיני העולם כל הסינים מצורעים, ולא משנה אם הם הגיעו מעיר האסון וואהן, מבייג'ינג או שבכלל נולדו בסן פרנסיסקו וכף רגלם מעולם לא דרכה בסין. ולאומית – כי נראה שהסינים עושים הכל כדי להילחם בנגיף החדש, כולל צעדים בלתי מתפשרים שטרם נראו על פני הכדור הזה, אך זוכים בעיקר לאי-אמון, חשדנות ודחייה.
נכון, החשדנות המערבית כלפי המשטר הסיני נשענת על אדנים מוצקים. אבל ההשתדלות הנוכחית של הסינים באמת מדהימה והסרטונים שמגיעים משם חסרי תקדים. בתי חולים ענקיים שמוקמים בימים ספורים. רחפנים שמודדים חום במרפסות לתושבי גורדי שחקים. מוסדות חינוך, תרבות ומסחר מושבתים לחלוטין. הכל נעצר.
למעשה, קשה להשתחרר מהמחשבה שהסינים, באמצעות העוצר הקיצוני שהטילו על מחוז חוביי, החליטו הלכה למעשה להקריב ערים שלמות כדי לעצור את התפשטות המחלה.
לטוב ולרע – איזו עוד מדינה בעולם הייתה מעזה אפילו לשקול צעדים דרקוניים כאלה? מי שראוי לאמפתיה ולסיוע הוא העם הסיני עצמו. האזרחים הנצורים. הטרגדיות האישיות.
וישראל יכולה לעזור. לשלוח ציוד רפואי. לשתף במידע רפואי וביולוגי. להמשיך לקיים קשרים מסחריים ותרבותיים ככל הניתן. וגם האזרח הקטן יכול לנסות לעזור – לעודד, לתמוך מרחוק, לא לשתף תיאוריות קונספירציה שמשתוללות ברשתות החברתיות. לא לעבור את הכביש כשאדם מלוכסן הולך לקראתנו ברחוב.
ההתגייסות הזאת חשובה לא רק כדי למנוע את התפשטות הנגיף בעולם, אלא גם כדי להראות למיליוני הסינים הנצורים, הגוועים ברעב בדירותיהם, המתמוטטים ברחובות, המבודדים מכל מגע אנושי, שאנחנו מעריכים את הגבורה שלהם, את הקורבן שנכפה עליהם להקריב. בעלטה שירדה על אלפי משפחות בסין, גם מילים טובות הן קרן אור.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
השבוע בבייג'ינג
צילום: AFP
מומלצים
