"מדוכא במדינה שלי". הקהל בצפון אפריקה שר פוליטיקה
המנוני מחאה במרוקו, אלג'יריה, מצרים ותוניסיה. אוהדי הכדורגל שרים על דיכוי, אבטלה וממשלה מושחתת: "הרסתם דור שלם". מחוץ למגרשים יחכו להם שוטרים שיעצרו אותם: "ביציע אפשר להתבטא בלי לפחד"
מקזבלנקה ואלג'יר עד לתוניס וקהיר: השירים של האוהדים באצטדיוני הכדורגל לא תמיד קשורים לקבוצה שלהם. רבים מהשירים ביציעים פוליטיים, ומבטאים את התסכול של הדור הצעיר.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
הקריאה "מדוכא במדינה שלי" מככבת בהפגנות שמתקיימות באלג'יריה מאז השנה שעברה. מקורה של הקריאה ביציעים של קבוצת רג'א קזבלנקה המרוקאית. "מדוכא במדינה שלי", זועקים אוהדי הקבוצה המרוקאית במהלך המשחקים, בזמן מופעי הפירוטכניקה ותצוגות העידוד המרשימות.
"מדוכא במדינה שלי" הוא שיר של האוהדים השרופים (האולטראס) של רג'א, שהוקלט ב-2018. מיליונים האזינו לשיר ביוטיוב. "אנחנו חיים תחת עננה שחורה במדינה הזאת. שודדים את ההון וחולקים אותו עם זרים. הרסתם דור שלם", שרים האוהדים. עבור הסופר המרוקאי עבדאללה טאיה, מדובר בשיר שמבטא "אמת וייאוש, בלי קישוטים".
חליד, אוהד של רג'א, אומר שהשיר "מתאר את חייהם של אלפי צעירים ממעמד הפועלים". המחאה נמשכת גם ברשת. כשארגון האוהדים של רג'א מצייץ בטוויטר שהוא מביע תמיכה מוחלטת בכל מי שנעצר במרוקו על דעותיו, אפשר להרגיש את האצטדיון מבעבע.
הקהל של רג'א קזבלנקה לא יוצא דופן. גם הצעירים בתוניסיה ואלג'יריה מתמודדים עם אי שוויון ותחושת דיכוי – ומבטאים את התסכול הזה ביציעים. בשירי האוהדים הם מוחים על השחיתות ומבטאים את התסכול מהחיים ואת הרצון לברוח למדינה אחרת.
לאולטראס של היריבה העירונית של רג'א, וידאד קזבלנקה, יש שיר שבו הם זועמים על האבטלה הגבוהה בקרב צעירים ועל הפרטת השירותים הציבוריים. אוהדי איתיח'אד טנג'יר במרוקו שרים על "חוסר הצדק" ומבקשים "סירה שתגאל אותנו מהאדמה הזאת".
העיתונאי המרוקאי עבד-רחים בוריקה, שכתב ספר על אוהדי האולטראס, אמר שהשירים ביציעים "מותחים ביקורת על הכול וקושרים בין ספורט לפוליטיקה". בשביל מונסף אל-יאזגי, חוקר ספורט, "זו צורה חדשה של מחאה של מחפשת אישור ונעשית ללא תרועת חצוצרות".
מסוף שנות השבעים אצטדיוני הכדורגל באלג'יריה הם המקום שבו יכולים הצעירים, שמרגישים שגזלו מהם את עתידם, להתפרק – לפעמים בדרך אלימה. הצעירים באצטדיונים תומכים בתנועת חיראק, שמתנגדת למפלגות המסורתיות באלג'יריה.
לחיראק היה חלק חשוב בדרמה הפוליטית שהייתה בשנה שעברה בתוניסיה, כשהנשיא "הנצחי" עבד אל-עזיז בוטפליקה התפטר, אחרי 20 שנה בשלטון וחודשים של הפגנות ענק. ההיסטוריון והסופר ז'אן-פייר פיליו מזכיר שארגוני האוהדים שמו בצד את המחלוקות בין הקהלים, לטובת האינטרס המשותף ותנועת המחאה.
בתוניסיה, במיוחד מאז המהפכה בשנת 2011, שרים האוהדים על עוולות חברתיות ופוליטיות ותוקפים את השחיתות של הממשלה. "אחחח, החיים שלנו", שר הקהל של קלאב אפריקן.
גם במצרים היה לקהל חלק פעיל במהפכת "האביב הערבי" לפני תשע שנים. ב-2019, במשחקים של קבוצת אל-אהלי מקהיר, הייתה מחאה קטנה נגד השלטון. המשטרה מיהרה לדכא את המחאה והשוטרים עצרו אלפי אוהדים. גם במרוקו המשטרה נאבקת באוהדים. אוהדי רג'א סיפרו שבדצמבר האחרון, אחרי שהקהל לא עדכן את השוטרים על תצוגת עידוד מתוכננת, היו "מעצרים המוניים".
ב-2018 נעצרו 14 אוהדים של קבוצת תטואן מצפון מרוקו, לתקופה של עד עשרה חודשים. הם נעצרו בגלל שנופפו בדגלי ספרד, במחאה על מותה של סטודנטית שניסתה להסתנן לספרד ונהרגה על ידי אנשי חיל הים המרוקאי. טריק, אוהד של רג'א, אומר שבתוך האצטדיון הסיכוי לדיכוי המשטרה קטן יחסית. "אנחנו יכולים להתבטא בלי לחשוש מבעיות", הוא אומר.
לפנייה לכתב/ת 
