איך מונעים עוד בחירות? ההצעות לשינוי השיטה
מה עושים כדי לא ללכת לקלפי בפעם הרביעית תוך קצת יותר משנה? למשל, לומדים מהעולם ומאפשרים ממשלת מיעוט של המפלגה הגדולה, מקשים על פיזור הכנסת או עוברים לבחירות אזוריות: "זה נשמע לנו מוזר, אבל זה מקובל"
בעוד פחות מחודש ייצאו אזרחי ישראל להצביע לכנסת בפעם השלישית תוך פחות משנה, ואצל רבים מהם החשש הוא לא מהפסד של המפלגה שבה הם תומכים אלא מסבב בחירות נוסף. לאורך השנה האחרונה עלו כמה הצעות מוכרות ומתבקשות לפתרון הפלונטר הפוליטי – כגון ממשלת אחדות או ממשלת מיעוט - אבל יש אפשרות נוספת שלא נשקלה, והיא שינוי השיטה הפוליטית. לדוגמה, שינוי השיטה שלפיה מרכיבים את הממשלה. לפי ההצעה, ראש הרשימה הגדולה ביותר בבחירות הכלליות ימונה באופן אוטומטי לראשות הממשלה, והממשלה החדשה שלו לא תידרש לקבל את אמון הכנסת בהצבעה במליאה.
כל העדכונים על בחירות 2020 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
"תוך שבועיים הוא יכול להציג את ממשלתו לכנסת אבל אין צורך להגיע בהכרח ל-61", מסביר נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוחנן פלסנר. "יש לו תמריץ חזק לבנות קואליציה כדי שיוכל להעביר חקיקה ואת סדר היום שלו, אבל זה לא הכרחי כדי להציג את הממשלה".
בנוסף הציעו במכון הישראלי לדמוקרטיה לבטל את המצב שלפיו הכנסת מתפזרת אם לא אושר תקציב המדינה, לבטל את האפשרות לפזר את הכנסת תוך כדי הרכבת הממשלה, לאפשר החלפת ממשלה מכהנת רק בתנאי שמתקיימת הצבעת אמון שבה 61 ח"כים תומכים במועמד אחר, להקשיח את התנאים לפיצול מפלגות שהתאחדו רק עבור הבחירות וכן לאפשר את פיזור הכנסת לפני תום כהונתה רק ברוב של 70 ח"כים.
פלסנר: "אנחנו שומרים את המנגנון של אי-אמון קונסטרוקטיבי, כלומר אם יש רוב פוזיטיבי בכנסת לממשלה אחרת ניתן להקים אותה. ברירת המחדל היא שיש ממשלה, יש ראש ממשלה והוא מתחיל למשול בין אם יש לו רוב ובין אם זו ממשלת מיעוט. מהסקירות שלנו עולה שבערך שליש מהממשלות הפרלמנטריות המתפקדות אחרי מלחמת העולם השנייה ועד ל-2010 היו ממשלות מיעוט. בתרבות הפוליטית שלנו זה נשמע מוזר, אבל בעולם זה דבר מאוד מקובל".
לטענת פלסנר, ההצעה תיצור תרבות פוליטית בריאה יותר של קואליציות משתנות: "פעם אתה בונה קואליציה עם החרדים, פעם עם הערבים ופעם עם קבוצה אחרת. אתה מרחיב את מעגל השחקנים הפעילים במשחק הפרלמנטרי, בניגוד לתרבות שנבנתה בכנסת שמי שאינו חלק מהקואליציה הוא לא רלוונטי לשום דבר".
כדי לשמור על היציבות של הכנסת, במכון הישראלי לדמוקרטיה מציעים למנוע את האפשרות לפזר את הכנסת בשנתיים הראשונות לכהונתה אלא ברוב של 70 ח"כים. כמו כן הם מבקשים למנוע את האפשרות לפיצול הסיעות, בדגש על השנתיים הראשונות של הכהונה. "התמריץ הוא ליצור חיבור בין מפלגות, אבל לא בלוק טכני כמו היום", אמר פלסנר.
לדבריו, "הרצון הוא ליצור חיבור מהותי של גושים מפלגתיים גדולים שמחברים קבוצות שונות בתוך שתי מפלגות גדולות. במובן מסוים זה למרכז את המערכת ולחזור למה שהיה כאן בשנות ה-70 וה-80 עם שינויים יחסית קטנים בשיטה, שייצרו אפקט גדול".
לשנות את שיטת הבחירה
הצעה נוספת לשמירה על יציבות הכנסת והממשלה, ומניעת מערכות בחירות חוזרות ונשנות, היא לשנות את שיטת הבחירות. נכון להיום, הבחירות מתנהלות בשיטה ארצית – כל הארץ נחשבת למחוז בחירה אחד גדול שלפי התוצאות בו המפלגות מקבלות את המושבים בכנסת. מנגד, במדינות רבות בעולם הבחירות מתנהלות לפי אזורי בחירה – שכל אחד מהם שולח בנפרד נציגים לרשות המחוקקת.
"כבר שנים רבות אני חושב שצריך לעשות שיטה משולבת של ארצית ואזורית", טוען ד"ר חיים ויצמן מהמרכז הבינתחומי בהרצליה והמכון למדיניות ואסטרטגיה. לפי השיטה שהוא מציע, צריך להגדיל את הכנסת ל-180 חברים, מחציתם ייבחרו במחוזות והיתר בשיטה ארצית. "אם הצבעתי למפלגה מסוימת במחוז חדרה, הפתק שלי יכניס לכנסת את אותם הנציגים של המפלגה בחדרה, אבל גם ילך לשקלול הארצי של הרשימה המרכזית שמתמודדת על המקומות הארציים".
לפי שפירא, בשיטה הזאת יהיה קל יותר להקים קואליציה וכך גם יבואו לידי ביטוי נושאים אזוריים כמו איכות חיים ומשבר האקלים ולא רק סוגיות ארציות כמו ביטחון. "יהיו כנראה יותר מפלגות, אבל הנושאים יהיו על פני כל הקשת ויהיה פחות קיטוב מהיום ולכן אני חושב שזה יכול לסייע", הוא אומר. עם זאת, הוא ספקן בנוגע לאפשרות שההצעה תתממש: "אני חייב לומר ביושר שאני לא רואה איך זה קורה, כי יש מגבלות כמו מי יחליט על גבולות האזורים".
לשחק עם השיטה הקיימת
אפשרות אחרת שניתן בעזרתה למנוע את הבחירות הרביעיות לא דורשת לשנות את השיטה, אלא פשוט להתרגל למצב חדש – ממשלת מיעוט. לפי החוק הישראלי, אין צורך ברוב של 61 חברי כנסת כדי להקים ממשלה, צריך פשוט לעבור ברוב קולות את הצבעת אי-האמון במליאת הכנסת. כך למשל, ניתן להרכיב ממשלת מיעוט שמונה פחות מ-61 ח"כים, בתנאי שתשיג רוב קולות במליאה.
"ממשלת מיעוט היא לא דגם שמקובל בישראל, אך הוא לגמרי מקובל בעולם", הסביר מנהל התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה, ד"ר אסף שפירא. "מחקר שדגם ממשלות במערב אירופה מ-1945 ועד ל-2010 הראה שיותר משליש מהממשלות היו ממשלות מיעוט. בחלק מהמדינות זה הדגם הנפוץ ביותר. אם בעבר התפיסה בקרב חוקרי מדעי המדינה הייתה שממשלת מיעוט זה לא דגם טוב ויציב ואין לו משילות, התפיסה השתנתה ויש הרבה חוקרים שרואים בחיוב את הדגם הזה".
בישראל לא הוקמה ממשלת מיעוט, אך היו כמה ממשלות מיעוט שנוצרו בעקבות פרישה של מפלגות מהקואליציה. מי ששלטה הכי הרבה זמן הייתה ממשלת רבין השנייה, שהוקמה עם 62 ח"כים, אך הפכה לממשלת מיעוט בעקבות פרישת ש"ס בספטמבר 1993 בעקבות הסכמי אוסלו. למרות שהיא מנתה 56 חברי כנסת היא שרדה אפילו אחרי רצח ראש הממשלה בזכות תמיכת המפלגות הערביות.
"הדגם היותר נפוץ של ממשלת מיעוט הוא זה שהיה בממשלת רבין – ממשלת מיעוט שנשענת על תמיכה מבחוץ", אומר ד"ר שפירא. "המפלגות התומכות מאפשרות לה לתפקד ולהעביר חוקים. זה היה גם בבריטניה בממשלתה של תרזה מיי. מדובר בדגם שנפוץ במיוחד במדינות שיש בהן מפלגת ימין קיצונית. בדנמרק מפלגת ימין מתונה קיבלה בשנים 2019-2015 תמיכה ממפלגת ימין קיצונית. כך למשל, אם עוצמה יהודית תעבור את אחוז החסימה אבל נתניהו לא ירצה לצרף אותה לממשלה היא תוכל לתמוך בה מבחוץ".
לפי ד"ר שפירא, ממשלת מיעוט מאפשרת גם חיבור בין מפלגות שלא יכול לקרות במסגרת ממשלה. "זה מאפשר לצרף קבוצות בצד השני שלא הצטרפו לממשלה בכל מיני סיבות, אך במסגרת ממשלת מיעוט ניתן לשתף איתן פעולה. זאת הסיבה שיש חוקרים רבים שרואים את הדגם הזה כחיובי, כי הוא שובר קצת את הפוליטיקה המסורתית המאוד מפולגת ומאפשר כל מיני שיתופי פעולה".
עקב האכילס של הרעיון נמצא לדבריו בהלך הרוח הציבורי. "בישראל עדיין יש את התפיסה שממשלה צריכה להתבסס על רוב בכנסת, ואם תקום ממשלה כזו שתיתמך על ידי המפלגות הערביות הלגיטימציה אליה תהיה שלילית ביותר. התפיסה הזאת שרווחת בישראל היא לא בהכרח נכונה. הדגם הזה תופס תאוצה בעולם בדיוק מאותן הסיבות שהוא רלוונטי לישראל – המפלגות הגדולות נחלשות ומנגד מפלגות השוליים מתחזקות וזה מחייה להקים ממשלת מיעוט".
לפנייה לכתב/ת 
