שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות

      הקשר בין יגאל שילון לכדורגל / תוכן גולשים

      ברוב המקרים, בדקות הסיום בליגת העל אנחנו רואים "מתיחות" בלבד ולא פציעות רציניות. מקרים אלו גורמים לקהל האוהדים באצטדיון ובבית לאבד את האמון בספורטאים, בקבוצות ובסופו של דבר בספורט. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il

      אי שם, בסוף שנת 1994, עלתה לראשונה התוכנית "פספוסים". מטרתה של התוכנית, פרי חזיונו של יגאל שילון, הייתה אחת: לבדר אנשים. בחלק הראשון הוקרנו שלל קטעי וידיאו מהארץ ומהעולם שכללו נפילות ושלל דברים משעשעים נוספים. חלקה השני והעיקרי של התוכנית היה מורכב ממתיחות שנעשו למפורסמים

      או לסתם עוברי אורח. היכולת הזאת, להעמיד את האדם בסיטואציה המביכה עד צחוק בלתי נשלט, והאירוניה שהוא עצמו לא יודע שהיא מתועדת, גרמה לקהל הישראלי להתאהב בתוכנית ולהשאיר אותה על המסך עד שנת 2008, 14 שנים. מאז שירדה התוכנית היו מספר ניסיונות די כושלים להחזיר אותה, התוכנית המבדרת שתהפוך מצב מלחיץ, כואב, עצוב לאדם בצד אחד של המסך, לצחוק עד דמעות וכאבי בטן עבור מאות אלפים בצד השני שלו.

       

      היום, תופעת המתיחות כבר כמעט נעלמה. הציבור כבר התרגל והפסיק לצחוק. אולי פשוט התחלנו לפתח רגישות לכאבם של אחרים במקום לצחוק עליהם. ואולי זה באמת כבר נעשה מאוס ולא מצחיק. מי שעדיין מגלה עניין בצחוק שכזה, אם יהיה מספיק חד, ויחפש אחר המתיחות, יוכל למצוא אותם במקום מפתיע במיוחד: הכדורגל הישראלי.

       

       (צילום: getty images) (צילום: getty images)
      (צילום: getty images)

       

      זה קורה בדרך כלל באזור הדקה ה-80 למשחק. הקבוצה שמפגרת 1:0 עושה הכל כדי לחזור למשחק. לוחצת, תוקפת, מחפשת את השוויון. ואז השחקן התוקף בועט לשער ומפספס את המסגרת. רגע לפני שהמצלמה עוברת לקלוז אפ עליו, ניתן לראות שחקן מהקבוצה המוליכה נשכב על הרצפה ומחזיק את רגלו. הקלוז אפ עובר אליו. ברקע הקהל שורק בוז, השדרנים מנסים להבין מה קרה. ואז ככה פתאום, אחרי בערך חצי דקה עד דקה בה המשחק למעשה לא חודש בגלל אותה בעיטה שפיספסה את המסגרת, הוא קם, מדדה למספר שניות ומיד חוזר לרוץ כרגיל. בערך עשר שניות לאחר מכן יספר לנו הכתב על הקווים שמסתבר שמדובר ב"מתיחה". חשבתם שמדובר על מתיחה בשריר?

       

      ממש לא. "מתיחה" כמו בפספוסים. כמו שחזה יגאל שילון. שחקן הקבוצה המוליכה הבין שהיריבה שלו נמצא במומנטום. שהקבוצה שלו נלחצת אחורה. החבר'ה כבר עייפים וחייבים כמה שניות של אוויר, וכמובן כמה שניות להעביר את הזמן גם לא יזיקו. אז הוא מבצע "מתיחה" קלאסית. רק שכאן הסיפור הוא הפוך. בניגוד ל"מתיחות" של יגאל, במקרה הזה יש בנאדם אחד שמביך את כולם וגורם להם לסבול. בעצם היחיד מותח את כל השאר. ואם הקונספט של התוכנית "פספוסים" כבר ירד מנכסיו בדעת הציבור הישראלי. הרי שכאן זה כבר חוצה את הגבול.

       

      אין בזה שום דבר מרגש, מצחיק או חכם. ברוב המקרים מדובר ב"מתיחה" בלבד ולא בפציעה רצינית. מקרים אלו גורמים לקהל האוהדים באצטדיון ובבית לאבד את האמון בספורטאים, בקבוצות ובסופו של דבר בספורט. רק על מנת לפשט מעט את הדברים: מתוך משחק כדורגל של 90 דקות, משחקים בישראל 56 דקות בערך. כל שאר הזמן מבוזבז, בעיקר על רגעים כמו זה שהוזכר כאן קודם. ולכן, הגיע הזמן להבין בספורט את מה שהבינו בתרבות כבר בשנת 2008. ה"מתיחות" צריכות לרדת מהמסך.

       

      אז מה הפתרון? שינוי החוקה. מה היה קורה אילו החוק היה אומר ששחקן אשר נפצע במהלך המשחק לא יוכל לחזור למשך זמן הכפול מאורך הזמן שבו מנע מהמשחק להתחדש? לדוגמה: שחקן שסבל מ"מתיחה" ושכב על הדשא דקה אחת, לא יוכל לחזור למגרש במשך שתי דקות מהרגע שפינה את המגרש לטובת חידוש המשחק. משמע, קבוצתו תחסר אותו באופן משמעותי. הרי אם הפציעה היא קשה. השחקן יוחלף בשחקן אחר. ואילו אם זו באמת רק "מתיחה", יוכל השחקן למהר אל מחוץ למגרש לקבלת טיפול ואז גם יוכל לחזור באופן מיידי למגרש. וסוף ל"מתיחות".

       

      רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים